מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

החזקת סכין יפנית למטרה מותרת

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם, ביום 8.1.19 ברחוב סנהדרין בבאר שבע, בעט בדלת הכניסה של שכנתו הגב' פוגט אוזן בכך הסיג גבול בכדי להקניט, באותו המעמד גרם נזק בזדון לדלת הכניסה על ידי כך ששרט את הדלת באמצעות סכין יפנית.
בנסיבות האמורות החזיק הנאשם בסכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ובלא שהוכח שהחזיקה למטרה כשרה.
בבדיקה עצמה מדווחת ד"ר אברהם על "...אפקט מעט דספורי תואם לסיטואציה. חשיבתו קונקרטית, אין הפרעות גסות בקצב ומהלך החשיבה. בתוכן מבטא מחשבות יחס בעוצמה נמוכה שאינן משפיעות על היתנהגותו (אנשים מדברים ביניהם עליו) קיימת תובנה פורמאלית לגבי מצבו". בהמשך נכתב: "..בחודש האחרון פיתח מצב פסיכוטי המתבטא במחשבות שוא של יחס ורדיפה, הזיות שמיעה, היתנהגות לא מאורגנת בוחן המציאות לקוי. מדובר בפסיכוזה שבסבירות גדולה היא לא על רקע שימוש בסמים אלא מדובר בפסיכוזה פונקציונלית. אמנם לא ניתן בשלב זה לאבחן את הרקע לפסיכוזה, אם מדובר בתהליך סכיזופרני או הפרעה פסיכוטית אחרת אך לא נראה כי מדובר בפסיכוזה על רקע שימוש בסמים מפני שהיא נמשכת מספר שבועות למרות טפול תרופתי אנטי פסיכוטי ולא אופייני לפיכך לפסיכוזה על רקע שימוש בסמים" (ההדגשות כאן ובכל המסמך שלי;ח.פ.) לעניין מצבו הנפשי בעת הארוע קובעת ד"ר אברהם כי: "בהסתמך על...וכן על החומר המשפטי ונסיבות הארוע מסקנתי כי הוא היה שרוי במצב פסיכוטי שהתבטא בהתנהגות לא מאורגנת, מחשבות שוא של יחס ורדיפה, הזיות שמיעה. משך הפסיכוזה ארוך (מספר שבועות) לא השתנה במהירות עם הטיפול אנטי פסיכוטי ולא אופייני לפיכך לפסיכוזה על רקע של סמים". לעניין אחריותו הפלילית של הנאשם קובעת ד"ר אברהם כי: "מכל האמור אני מגיעה למסקנה כי הנבדק היה שרוי במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה ואף קיים קשר סיבתי בין הפסיכוזה לבין העבירה ועל כן היה חסר יכולת של ממש להבין את הפסול במעשה ולהמנע מעשיית המעשה, לא ידע להבדיל בין טוב ורע, בין מותר לאסור ולא היה אחראי למעשיו". בסיום חוות דעתה הומלץ על ידי ד"ר אברהם כי יינתן בעיניינו של הנאשם צו לטפול מרפאתי כפוי.
...
עדותה של ד"ר אברהם אשר הגישה את שלוש חוות הדעת העיקריות בתיק מקובלת עליי.
יחד עם כל האמור לעיל נותר בי ספק באשר למקור מחלתו של הנאשם.
אי לכך מצאתי כי בשעת מעשה לא היה הנאשם מודע למעשיו וזאת עקב מצב פסיכוטי בו היה שרוי, אשר נבע ממחלת נפש ואני מורה על זיכויו מחמת הספק כאמור לעיל.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד טען הנאשם שה"דוקרן" איננו אלא סכין מכתבים שהחזקתה מותרת.
כידוע, הנטל להוכיח כי החזקתם של שתי הסכינים היתה למטרה כשרה, מוטלת על הנאשם, ובנטל זה לא עמדה ההגנה: הנאשם חזר ואמר, במישטרה ובבית המשפט, שרק הוא נוסע ברכב ועושה בו שימוש; הסכין היפנית היתה מוסתרת בתוך כסוי הפלסטיק שבבסיסה של ידית ההילוכים, והסתרה זו מעידה שבעליה ייעד לה שימוש לא-כשר, ובודאי לא שימוש מקורי ככלי עבודה; שני הסכינים ואלה (שלטענת הנאשם שימשה ככלי-עזר להחלפות גלגל) נימצאו בקדמת תא הנוסעים, במקומות בהם היו זמינים לשימושים פסולים.
...
לנוכח מסקנתי לעיל, לא אזקק לשאלת ההסכמה, ואיני רואה צורך להכריע בין הגרסאות לעניין זה. המסקנה היא, כי החפצים שנתפסו ברכב כשרים כראיות.
מסקנתי היא כי אכן מדובר בכלי שייעודו בידי הנאשם היה להיות דוקרן, אף שבמהותו הנו סכין שנועד לפתיחת מכתבים.
במקרה דנן, ניתן הסבר – הסכינים (והאלה)יועדו לשמש כלי תקיפה והגנה – כשהסבר זה איננו "מטרה כשרה" המצדיקה החזקת הסכינים מחוץ לחצרים; אני קובע אפוא, כי הנאשם החזיק את שני הסכינים ברכבו, מחוץ לחצרים, שלא למטרה כשרה.
לפיכך אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בשנית בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).
בשעה שהנאשם יצא מרכבו, החזיק להב של סכין יפנית באורך 10 ס"מ. תסקירי שירות המבחן מהתסקיר שהוגש בעיניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם בן 20, רווק, מתגורר בירושלים.
בנוסף, שירות המבחן התרשם, כי ההליך הפלילי והמאסר אותו ריצה סייעו לו בהבנת גבולות המותר והאסור, אולם להערכתו, במצבי דחק הנאשם עלול לפעול באופן לא אדפטיבי בהעדר כלים מתאימים וגבולות פנימיים חזקים.
...
לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירה של החזקת סכין או אגרופן בתוך שנתיים מהיום; של"ץ בהיקף 300 שעות בפיקוח שירות המבחן ועל-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעיניין אשר בפני טוענים התובעים, כי יש להעביר את נטל ההוכחה והבאת הראיה בעיניין אופן היתנהגותו של המדובב אל הנתבעת להוכיח כי המדובב מטעמה לא החזיק בסכין יפנית ולא ואיים על יגאל ואף לא הפעיל עליו "לחץ נפשי בלתי הוגן". לטענתה, מחובתה של הנתבעת היה לתעד כהלכה את מהלך החקירה, לרבות גילוי הקלטת שנטען, כי הקליטה את השיחה בין המדובב ליגאל, ומכיוון שתקופת ההתיישנות לא חלפה, על המישטרה היה להמשיך ולשמור את המסמכים הקשורים לפרשה לכל הפחות עד תום תקופת ההתיישנות.
כמו כן ראה גם בג"צ 453/84 איתורית שירותי תיקשורת בע"מ ואח' נ' שר התיקשורת ואח', פ"ד לח(4) 617, בעמ' 620-621 שם נקבע כי: "...בבסיסו של השהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זה אינטרס הכלל. ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האנטרס של העותר, שעתירתו נדחית בגלל שהוי" לפיכך, אין באי גילוי הקלטת – באשמת שהויים של התובעים בהגשת התביעה הנוספת- כדי לקבל את גרסת התביעה, או למצער להעביר את הנטל אל הנתבעת להוכיח, כי המדובב לא אחז בסכין יפנית ולא איים על יגאל, וממילא לקבוע כי פעילותו של המדובב חצתה את הגבול המפריד בין תחבולה מותרת לבין תחבולה אסורה.
מעצם טבעה "התחבולה" טומנת בחובה יסוד של מירמה, ומשכך בבסיסה של כל תחבולה מצוי אלמנט של העדר הגינות, אולם הכלל הוא, שיש להבחין בין תחבולה "נפסדת" המהוה אמצעי פסול, לבין תחבולה "נסבלת", שמותר לנקוט בה וכפי שנאמר כבר, לעיתים השמוש בה הנו בלתי נימנע במהלך חקירה שמטרתה להגיע לחקר האמת ו".
...
הנתבעת מבהירה, כי על המשטרה מוטלת חובה לעשות שימוש בכל האמצעים שבידיה, לרבות שימוש באמצעי חקירה תחבולתיים לגיטימיים, וגם אם ניתן להגיע למסקנה כי יתכן שהיה עליה לבצע פעולות חקירה מסוימות באופן אחר, או אף להימנע מביצוען, אין בכך כדי להקים כנגדה חבות נזיקית ולחייבה בתשלום פיצויים, והיא עותרת לדחיית התובענה כנגדה.
טענות ההורים בדבר אופן התנהלות המשטרה זהות לטענות בניהם, ומשנדחו במסגרת הדיון בתביעת הבנים, הרי שדינם להידחות גם בתביעת הוריהם.
נוכח כל האמור, נדחית בזאת גם תביעתם של התובעים 3 ו-4.
סוף דבר, התביעה נדחית בזאת.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2011 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער עצר את רכבו, יצא ממנו וניגש לרכבם של המתלוננים יחד עם אחד מחבריו, כשהוא מחזיק בידו סכין יפנית פתוחה.
לטענת המערער, הוא היה שיכור בעת הארוע, וראייה לכך היא בדיקת האלכוהול בה נמצא כי רמת האלכוהול בדמו גבוהה מהמותר לנהיגה; עדויות השוטרים; העדר מניע והעדר סיבה והיגיון במעשיו, כפי שנקבע גם בהכרעת הדין.
הזכרנו וציטטנו לעיל את הסעיפים בהם הורשע המערער, בהם נזכרת המילה בכוונה, אך מלשון החוק והפסיקה עולה כי אין מדובר בעבירת תוצאה אלא בעבירת היתנהגות עם יסוד נפשי של מטרה: סעיף 332 לחוק "בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או לסכן את בטיחותו (ע"פ 217/04 אלקורען נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.6.2005)); בסעיף 192 לחוק "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו.."; בסעיף 275 לחוק "בכוונה להפריע לשוטר...". סעיף 20 לחוק, המגדיר מהי מחשבה פלילית, אינו מתייחס ליסוד של מטרה ולשאלה האם מטרה שקולה לכוונה.
...
אשר על כן, דין הערעור להידחות על כל חלקיו.
סבורני, כי כדי שתחול ההגנה על השיכור, עליו להיות במצב של "חוסר יכולת של ממש להבין את המעשה", שלילה מוחלטת של היכולת במובן מהותי; הביטוי "של ממש" אמנם טעון פרשנות, אך משמעו הלשוני והענייני הוא, על פי תכליתו "חוסר יכולת אמיתי", "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (בבלי, מגילה ז', ב'), מצב שהביא אחד האמוראים שם לשחוט את חברו (שניצל בדרך נס).
סוף דבר: לטעמי, על בתי המשפט להקפיד היטב היטב על כל אחד מרכיבי הגנת השכרות – מלאה או חלקית – בטרם יחילוה, וככל שדעתי תישמע, רק אם התקיימו במלואם התנאים שנמנו מעלה ככל משפטם וחוקתם, יש מקום לכך.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו