בעיניין אשר בפני טוענים התובעים, כי יש להעביר את נטל ההוכחה והבאת הראיה בעיניין אופן היתנהגותו של המדובב אל הנתבעת להוכיח כי המדובב מטעמה לא החזיק בסכין יפנית ולא ואיים על יגאל ואף לא הפעיל עליו "לחץ נפשי בלתי הוגן". לטענתה, מחובתה של הנתבעת היה לתעד כהלכה את מהלך החקירה, לרבות גילוי הקלטת שנטען, כי הקליטה את השיחה בין המדובב ליגאל, ומכיוון שתקופת ההתיישנות לא חלפה, על המישטרה היה להמשיך ולשמור את המסמכים הקשורים לפרשה לכל הפחות עד תום תקופת ההתיישנות.
כמו כן ראה גם בג"צ 453/84 איתורית שירותי תיקשורת בע"מ ואח' נ' שר התיקשורת ואח', פ"ד לח(4) 617, בעמ' 620-621 שם נקבע כי:
"...בבסיסו של השהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זה אינטרס הכלל. ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האנטרס של העותר, שעתירתו נדחית בגלל שהוי"
לפיכך, אין באי גילוי הקלטת – באשמת שהויים של התובעים בהגשת התביעה הנוספת- כדי לקבל את גרסת התביעה, או למצער להעביר את הנטל אל הנתבעת להוכיח, כי המדובב לא אחז בסכין יפנית ולא איים על יגאל, וממילא לקבוע כי פעילותו של המדובב חצתה את הגבול המפריד בין תחבולה מותרת לבין תחבולה אסורה.
מעצם טבעה "התחבולה" טומנת בחובה יסוד של מירמה, ומשכך בבסיסה של כל תחבולה מצוי אלמנט של העדר הגינות, אולם הכלל הוא, שיש להבחין בין תחבולה "נפסדת" המהוה אמצעי פסול, לבין תחבולה "נסבלת", שמותר לנקוט בה וכפי שנאמר כבר, לעיתים השמוש בה הנו בלתי נימנע במהלך חקירה שמטרתה להגיע לחקר האמת ו".
...
הנתבעת מבהירה, כי על המשטרה מוטלת חובה לעשות שימוש בכל האמצעים שבידיה, לרבות שימוש באמצעי חקירה תחבולתיים לגיטימיים, וגם אם ניתן להגיע למסקנה כי יתכן שהיה עליה לבצע פעולות חקירה מסוימות באופן אחר, או אף להימנע מביצוען, אין בכך כדי להקים כנגדה חבות נזיקית ולחייבה בתשלום פיצויים, והיא עותרת לדחיית התובענה כנגדה.
טענות ההורים בדבר אופן התנהלות המשטרה זהות לטענות בניהם, ומשנדחו במסגרת הדיון בתביעת הבנים, הרי שדינם להידחות גם בתביעת הוריהם.
נוכח כל האמור, נדחית בזאת גם תביעתם של התובעים 3 ו-4.
סוף דבר, התביעה נדחית בזאת.
