החזקת סכין בבית משפט - הודאה והרשעה

כך למשל בע"פ 1332/04 מדינת ישראל נגד פס ואח' (19/04/04) נקבע כי: "גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידאולוגית כאחד – מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה ... אם אכן נהגו בתי-המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ואת בטחונו של הציבור". כמו כן, אך לפני מספר ימים נקבע בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נגד פלוני (14/09/22) (להלן: "פס"ד מדינת ישראל נגד פלוני") כך: "... מדיניות הענישה בעבירות נשק שבית משפט זה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין הופנמה אך באופן חלקי – וחבל שכך.

בע"פ 7716/14 אבו סעיפאן נגד מדינת ישראל (27/04/15), אליו הפניתה המאשימה, נדון עירעורו של מי שהורשע, בהתאם להודאתו, בבצוע עבירת הסתננות מזויינת, וזאת לאחר שהסתנן לישראל דרך גדר הגבול שבין רצועת עזה לישראל, יחד עם אחר, כשכל אחד מהם מחזיק בסכין.

...

[ראו לעניין זה ע"פ 1605/13 פלוני נגד מדינת ישראל (27/08/14) (פסקה 26)] לאור האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיהם של הנאשמים נע בין 33 – 50 חודשי מאסר בפועל.

נוסף על המפורט, לאור הצורך בהרתעת הרבים, ובעניינו של נאשם 1 אף בהרתעת היחיד, ועל אף המצוקה הכלכלית הנטענת בעניינם של הנאשמים יש להפנות לע"פ 6474/08 פרג'אללה ואח' נגד מדינת ישראל (10/06/09) בו נקבע בעניינם של מסתננים מרצועת עזה כי: "עבירת ההסתננות, ובייחוד במצב הביטחוני השורר ברצועת עזה, היא אכן עבירה חמורה, אשר יש לה השלכות ביטחוניות נכבדות ... נוכח האמור, ואל מול הצורך בהרתעה, ברי שלא ניתן לתת משקל נוסף לטענות אודות המצוקה הכלכלית שבה שרויים המערערים ובני משפחותיהם". סוף דבר, לאחר ששקלתי את הנסיבות לקולה ולחומרה במקרה דנן, כמפורט לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על נאשם 1 ענישה ברף הבינוני של המתחם, ועל נאשם 2 – ענישה ברף התחתון של המתחם.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1- 41 חודשי מאסר בפועל .

ברע"פ 5833/20 יקיר נ' מדינת ישראל (17.9.2020) (פסיקה שהגישה המאשימה), הורשע המבקש בהחזקת סכין בתיקו האישי בעת שהגיע להכיל בית המשפט בתל-אביב כשהוא לבוש במעיל מג"ב, וכשהתבקש להזדהות הציג תעודה משטרתית מזויפת, וטען שהוא משרת בשב"ס. המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של החזקת סכין, וזוכה מעבירה של שימוש במסמך מזויף.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בעפ"ג (מרכז-לוד) 9095-02-11 מסראווה נ' מדינת ישראל (17.5.2011), אושר עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, שנגזר על נאשם בעל עבר פלילי מכביד אך ישן, שהורשע על יסוד הודאת בהחזקת סכין.

...

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך 5 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע, למשך 3 שנים מהיום.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירת תקיפה גורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן הורשע בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, בהתייחס לכתב אישום בת"פ 32496-07-19 אותו צירף הנאשם.

בית המשפט השלום קבע מיתחם עונש הולם שנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל, וגזר על המבקש חודש מאסר בעבודות שירות בהעדר עבר פלילי, נוכח נטילת האחריות החלקית שלו והמלצת שירות המבחן לביטול הרשעתו.

...

אולם, לאחר שבחנתי את המסמכים הפסיכיאטריים שהוגשו ואת המעשים שביצע הנאשם, מצאתי לדחות את טענת ההגנה בהקשר זה. כפי שאסביר להלן.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהיקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בחינת נסיבות האלימות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת, ונסיבות החזקת הסכין, הביאוני למסקנה כי מתחם העונש ההולם בכל אחד משני האירועים נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים שירוצה החל מיום מעצרו 13.11.2022 (ובניכוי ימי מעצרו, בנוגע לשני התיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).

בית-המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור, בקבעו, בין היתר כי "עצם החזקתה של סכין, היא שהופכת אותה לזמינה ומדיניות הפסיקה להחמרה בגין עבירות אלה אינה מאפשרת ויתור על הרשעה." ע"פ (מחוזי נצרת) 8001-09-15 יגאל שיטרית נגד מדינת ישראל (24.11.15), המערער, נעדר עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת אגרופן במקומות שונים ברכבו.

...

מלבד עניין ביטול ההרשעה, החלטתי לקבל את המלצותיו של התסקיר החיובי.

משהחלטתי להותיר את ההרשעה על כנה, יתווסף לענישה רכיב של מאסר מותנה, ולכן החלטתי כי יש ללכת לקראת הנאשם ולוותר על רכיב השל"צ, אשר הומלץ לצד המלצה לבטל הרשעה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת את עונשו של הנאשם כדלקמן: מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מהיום עבירה של החזקת סכין או אגרופן.

כתב האישום המתוקן ועובדות הצריכות לעניין הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעבירות איומים לפי סעיף 192 בחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ובתקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בית משפט השלום קבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, וגזר על הנאשם, שלחובתו שתי הרשעות קודמות, 7 חודשי עבודות שירות.

...

נוכח האמור, מצאתי כי לא ניתן להיעתר לעתירת ההגנה והעונש הראוי לנאשם הוא מאסר בפועל.

התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים.

אני מורה על הפעלת מאסרים מותנים בני 6 ו- 3 חודשים אשר הוטלו על הנאשם בת"פ (רח') 29179-04-18 בגזר דין מיום 5.8.21 בחופף זה לזה ובחופף ובמצטבר לעונש המאסר כך סך הכול ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל בן 8 חודשים בניכוי מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר מותנה למשך 3 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות כלפי גוף או עבירה אחרת בה הורשע למשך שלוש שנים מסיום מאסרו.