החזקת והפצת טובין מזויפים הנושאים סימן מסחר רשום

על יסוד עובדות כתבי האישום האמורים, הואשם המבקש, בין השאר, בבצוע עבירות של עריכת הגרלות והימורים אסורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת מקום להימורים או הגרלות, לפי סעיף 228 לחוק העונשין; שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; תקיפת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; החזקת נכס החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו, לפי סעיף 10(ד) לפקודת זכות יוצרים, (להלן: פקודת זכות יוצרים) וסעיף 62(ב)(3) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: חוק זכות יוצרים); מכירה, השכרה, הפצת עותקים מפרים של יצירה בהקף מסחרי, לפי סעיף 10(ג) לפקודת זכות יוצרים; מכירה, השכרה, הפצת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר, לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר); החזקת טובין הנושא סימן מסחר רשום ללא היתר, לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר; מסחר בעותקים מפרים, לפי סעיף 62(ב)(2) לחוק זכות יוצרים; וכיוצא באלו.

...

מטעמים אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הנדרש, אציין כי דין טענותיו של המבקש להידחות אף לגופן.

לפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

כתב האישום וטענות הנאשם כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לצורכי מסחר לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב – 1972 (להלן: פקודת סימני המסחר).

(1) מסמן לשם מסחר, ללא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, סימן מסחר רשום או חיקויו על טובין שלגביהם נרשם הסימן בפנקס, או אריזה של טובין כאמור, ועלול להטעות בכך אדם אחר; (2) מייבא לשם מסחר, בלא רשות בעל הסימן או מי מטעמו, טובין או אריזתם שסומנו בסימן מסחר הרשום בפנקס לגבי אותם טובין או בחיקוי של סימן כאמור, והסימן עלול להטעות אדם אחר; ואולם, הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי טובין שסומנו בהרשאת מי שהוא בעל הסימן בארץ שבה נעשה הסימון; (3) עוסק במכירה, בהשכרה או בהפצה של טובין שסומנו או יובאו לישראל בנגוד להוראות פסקות (1) או (2), או מוכר, משכיר או מפיץ טובין כאמור, בהקף מסחרי; (4) מחזיק טובין שסומנו או יובאו לישראל בנגוד להוראות פסקות (1) או (2), לשם מסחר בהם.

יוזכר כי מי שמחזיק פריט מזויף שיש לגביו סימן מסחר רשום למטרות פרטיות, איננו מבצע עבירה.

...

להבדיל מהעניין של הארנקים של בילבונג, במקרה של הצעיפים, סבורני שלא ניתן לעשות שימוש בכלל הראייתי בדבר "מעשים דומים". באירוע משנת 2006 עת שהנאשם נתפס בשוק מוכר מותגים שונים, וביניהם מוצרים של בילבונג, לא היו בין הפריטים שנתפסו עימו פריטים של חברת "לואי ויטו". כפי שציינתי בפרק הקודם, על מנת שאירוע מהעבר יראה כמעשה "דומה" שיכול ללמד על היסוד הנפשי של העבירה המאוחרת יותר הוא צריך לעמוד בשני קריטריונים מצטברים (פס"ד שיוביץ, עמ' 448; ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.8.08) פסקה 26 לפסק דינו של כבוד השופט ג'ובראן): "זהות" בין המעשים: קריטריון זה מתקיים בנסיבות העניין מאחר והן באירוע נשוא כתב האישום והאירוע משנת 2006, הנאשם עסק בהחזקה לשם מסחר של טובין שיש לגביהם סימן מסחר רשום במהלך רוכלות בשוק.

בנסיבות אלה, משלא הוכח היסוד הנפשי לעבירה, יש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום בנוגע לצעיפי "לואי ויטו". היפותטית, אילו הנאשם היה מבצע את העבירה נשוא כתב האישום, לגבי צעיפי "לואי ויטו" באנגליה, והיה בוחר לנהל את הגנתו באותו האופן שבו בחר לנהל את הגנתו במקרה שבפני, היינו לא היה מביא ראיות שיש בהן בכדי להצביע על מקור אמונתו שאינו מפר סימן מסחר (ראו לשון סעיף 92(5) לחוק סימני המסחר באנגליה, שהובא לעיל), הרי שהיה מורשע בדין.

סוף דבר העולה מכל המקובץ הוא כדלקמן: בכל הנוגע לארנקים של חברת "בילבונג", הנני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני המסחר.

כללי נגד הנאשם הוגש כתב אישום שעניינו החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לשם מסחר בהם, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"); ועיסוק במכירה, השכרה או הפצה של טובין שסומנו שלא כדין, עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודה.

הנאשם עצמו הודה שידע שמדובר בחליפות מזויפות, דהיינו בטובין מפרים, וניתן להרשיעו גם על סמך הודאתו זו. בסעיף 1 לכתב האישום נכתב שחברת ADIDAS-SALOMON A.G היא בעלת סימני המסחר שהופרו.

...

אריק הודה בעובדות כתב האישום בלי שהסתייג מעובדה כלשהי, הורשע על פי הודאתו ונדון למאסר על תנאי ולצו של"צ. ראיות אלה מהוות דבר מה נוסף ומשמעותי, שמעמיד את הודאות הנאשם במבחן של אמת ותורם למסקנה שמדובר בהודאות חוץ אותנטיות שתוכנן אמת.

טען ב"כ הנאשם שהמומחה אינו מומחה מטעם חברת "אדידס סלומון". אין בידי לקבל טענה זו מהנימוקים הבאים: המומחה גיא קוזוסש העיד שהוסמך לתת חוות דעת בשם חברת אדידס AG וכי חברת אדידס היא בעלת שני סימני המסחר שהופיעו על גבי החליפות (סימן מסחר 54182 סוג 25 וסימן מסחר 38395 סוג 25).

סוף דבר אני קובע שעובדות כתב האישום והוראות החיקוק שיוחסו לנאשם הוכחו ברף הנדרש בפלילים.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לשם מסחר בהם, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודה; עיסוק במכירה, השכרה או הפצה של טובין שסומנו שלא כדין, עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודה.

כללי הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בהחזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לשם מסחר בהם, עבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"); ועיסוק במכירה, השכרה או הפצה של טובין שסומנו שלא כדין, עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודה.

במהלך החיפוש נתפסו ארבעה שקים גדולים ובהם 57 חליפות מזויפות וקפוצ'ון מזויף אחד, כולם נושאים את סימני המסחר של חברת אדידס, ללא הסכמת או ידיעת בעלי סימני המסחר.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר על תנאי שלצדו קנס ופיצוי, ועד מאסר בן מספר חודשים בדרך של עבודות שירות שלצדו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

משנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט לעברו הפלילי של הנאשם בעבירות דומות ולאי קבלת האחריות, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם באמצעו של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור על הנאשם עונש מאסר לצד מאסר על תנאי.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן שלושה חודשים.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה, מכירה, והפצת טובין לשם מסחר, עבירה לפי סעיפים 60(א)(3) ו-(4), לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972.

העובדות בהן מואשם הנאשם הן כי ביום 15.6.12, בדוכן לממכר תקליטורים בשוק בראש העין, החזיק לצרכי מסחר ומכר תקליטורים מזויפים, הנושאים סימני מסחר של חב' Forum Film ו-Mmc United וכן תקליטורים של "הד ארצי", שנשאו את הסימן המסחרי של החברות ללא רשותן ובאופן שעלול להטעות אדם.

באותו דו"ח נרשם כי במועד הארוע הגיע מנצור לשוק ואיתר דוכן לממכר דיסקים הנראים מזויפים, הבחין "במוכר אשר משוחח עם לקוח ונותן לו פרטים אודות דיסקים ומבצע מכירת דיסקים", זיהה את המוכר לפי ת.ז, ותפס את הדיסקים.

...

אלא שבסיכומו של דבר, עדותם של השניים הותירה עמימות הן בשאלה האם הנאשם עסק בהחזקת ומכירת תקליטורים, והן בשאלת מובהקות מקום עמידתו ביחס לדוכן המדובר.

אינני מקבלת את טענת ב"כ התביעה, לפיה מסר הנאשם עדות כבושה בתשובותיו לשאלה האם היה ליד הדוכן לחלוטין לבדו כפי שמסר בהודעתו (ת/1 ש' 22).

בכל מקרה, לנוכח קביעותיי בשאלות שעמדו במוקד המחלוקת, לא ראיתי לנכון להכריע בסוגיה זו. סוף דבר כל הקשיים והחוסרים שפורטו לעיל מובילים לתוצאה אחת: התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ונותר ספק של ממש לגבי פשר מעשיו של הנאשם בשוק, ביום האירוע.