החזקת אקדח ללא רישיון - עונש מופחת

טרם הוגש כתב אישום בגין כך. על פי שירות המבחן, עת היתייחס הנאשם לעבירה הנוכחית, הוא לקח אחריות על מעשיו והסביר כי נשא ברכבו אקדח, לא טעון וללא רישיון, נוכח תחושת איום ממשית לחייו ולחיי משפחתו, על רקע סיכסוך עם אחרים שחשדו כי היה מעורב ברצח של מקורב אליהם.

אשר לערכים המוגנים בבסיס העבירות בהן עסקינן – האיסור בהחזקת נשק ללא רישיון נועדה לשמור על ביטחון ושלום הציבור, ולהבטיח כי זה לא יתגלגל לידי אלו המבקשים לעשות בו שימוש שלא כדין.

בית משפט השלום קבע מיתחם עונש שנע בין שמונה חודשי מאסר ל-16 חודש מאסר, וגזר על הנאשם מאסר בפועל של 10 חודשים, מאסר על תנאי של 10 חודשים וקנס בסכום של 5,000 ש"ח. ברם, בעירעור על פסק דין זה (ע"פ (מחוזי נצ') 53396-06-13 זועבי נ' מדינת ישראל (29.10.13)) – שלא הוגש לי – הורחב מיתחם העונש, ונקבע על 6 חודשי מאסר עד 20 חודשי מאסר, ועונשו של הנאשם הופחת לשבעה חודשי מאסר בפועל.

...

אלא שלא שוכנעתי שאכן יש יסוד סביר לחשש לפגיעה בנאשם.

אכן בין המידעים שהוצגו לי היה אחד שהוא עדכני למדי, אך עיקר החשש שהוצג לי אינו אלא השערה בדבר אירועים שאולי יתרחשו, ואולי לא. נוכח זאת סבורני, כי שלילת האפשרות לרצות עונש בדרך של ביצוע עבודות שירות, משום שאחרים אולי יהוו איום על הנאשם, שעה ששליחתו לכלא, עלולה, ולטעמי בהסתברות גבוהה יותר, לעלות לו בהמשך קיום מסלול חיים נורמטיבי, מתעלמת מטובתו ומטובת הציבור ואינה מצויה ביחס ישיר לכובד אשמתו בגין העבירה אותה ביצע.

העונש משכך, תוך שקלול הנתונים האמורים, העקרונות והשיקולים מכוח תיקון 113 בחוק העונשין, כמו גם השיקול של הרתעת הנאשם והרתעת אחרים, תוך מתן משקל להודאת הנאשם ובעיקר נוכח שיקומו עד היום, ומתוך תקווה שלא יפריך את האמון אשר ניתן בו עתה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 47.1 שישה חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות.

לדברי ב"כ המאשימה מיתחם הענישה המוצע, בין היתר בהנחיות פרקליט המדינה, נע בין 1-3 שנים להחזקת אקדח.

אפרט חלק ממנה: · ע"פ 1505/14 אחמד לידאוי נ' מדינת ישראל (4.11.14) – המערער החזיק בביתו אקדח חשוד כגנוב כשהוא טעון, ללא רשיון להחזקת נשק.

נקבע מיתחם הנע בין 7-24 חודשי מאסר בפועל, ועונשו של המערער הופחת מ-8 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בשל גילו (כבן 60), עברו הפלילי שאינו מכביד, מצבו הבריאותי, הודאתו ונטילת האחריות והראיות על תרומתו לציבור.

...

לנוכח כל האמור אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 7-27 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות שפורטו אני סבורה שיש להטיל על הנאשם עונש המצוי בחלקו הנמוך, אך לא בתחתיתו של מתחם הענישה.

לאור האמור אני דנה את הנאשם לעונש כמפורט להלן: מאסר בפועל ל-9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

ראיות לעונש מגיליון הרשעותיו של נאשם 1 עולה, שלחובתו עבר פלילי, הכולל חמש הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות רכוש, סמים, אלימות, הפרת הוראה חוקית, החזקת נשק, ניהול עסק ללא רישיון, בגינן אף ריצה תקופות מאסר.

העבירה של החזקת נשק שלא כדין בעפ"ג (ב"ש) 56305-02-20‏‏ ווספי אבו אלקיען נ' מדינת ישראל (18.8.2020), קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את עירעורו של המערער על גזר דינו של בית משפט השלום, והפחית שלושה חודשים מתקופת מאסרו, כך שבמקום 15 חודשי מאסר, יעמוד עונשו על 12 חודשי מאסר בפועל.

לפי עובדות המקרה, לאחר ניהול הליך הוכחות, הורשע המערער בבצוע עבירה של החזקת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק, בעקבות החזקתו באקדח חצי אוטומאטי מסוג "ברטה" 9 מ"מ, שנימצא מתחת לכסא נהג הרכב אותו החזיק, בצרוף מחסנית ובה כדורים.

...

ההפחתה בעונשו של המערער הייתה בבחינת "לפנים משורת הדין", והתבססה בין היתר על נסיבות חייו האישיות-משפחתיות של המערער, תרומתו למדינה ולקהילה בה הוא חי, העדר עבר פלילי והעובדה שלאחר מתן גזר הדין, החליט בית משפט השלום גם לחלט את רכבו ששוויו עשרות אלפי שקלים, נתונים שאינם מתקיימים בעניינו, בין היתר, בשים לב לעברו הפלילי הכבד של נאשם 2 ולהיעדר נתונים חיובים דוגמת נתוניו של המערער במקרה זה. מעשי הנאשמים בענייננו, טומנים בחובם חומרה לפגיעה לא מבוטלת בתחושת הביטחון הבסיסית של המשפחה, ולכן, הנני קובעת כי עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא בינונית.

מתחם העונש ההולם לאור כול האמור לעיל, בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו ולעוצמת הפגיעה בהם, תוך מתן משקל למכלול נסיבות האירוע, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, הנני קובעת כי מתחם העונש לגבי נאשם 1 נע בין 5-10 חודשי מאסר בפועל, ולגבי נאשם 2 מתחם העונש נע בין נע בין 12- 24 חודשי מאסר בפועל.

גזירת העונש אשר על כן, בכבדי את הסדר הטיעון הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 7 חודשי מאסר בפועל שמניינם מהיום בניכוי 6 ימי מעצרו.

בכל הקשור לעבירה של נהיגה בפסילה ראה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'". נסיבות ביצוע העבירות נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה במסגרת תאור עובדות כתב האישום המתוקן.

עונשו של הנאשם הוחמר מ-18 ל-28 חודשי מאסר בפועל, תוך שנקבע כי "מיתחם הענישה הרגיל שראוי לקבוע לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הצבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח". בע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל (30.8.2021) נאשם בן 51, ללא עבר, חולה טרשת נפוצה נדון בגין נשיאת שני אקדחים על רקע סיכסוך פעיל, למאסר בן 24 חודשים.

רע"פ 8438/17 חסן כיאל נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע, בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, ונגזרו עליו הארכת עונש מאסר מותנה, קנס, פסילה ועונשים נוספים.

לאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירות, מידת הפגיעה בערכים המוגנים והפסיקה הנהוגה אני סבור כי מיתחם העונש ההולם ביחס לכלל העבירות צריך לכלול רכיב של מאסר בפועל שלא יפחת מ-16 חודשים ולא יעלה על 30 חודשים בצד עונשים נלווים.

...

אני גוזר על הנאשם 2 עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירת נשק מסוגן עוון, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו או עבירה של שימוש ברכב ללא רשות ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם 2 עונש פסילה על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני גוזר על הנאשם 2 קנס כספי בסך 6,000 ₪ או 40 ימי מאסר.

התיקון המדובר לחוק העונשין נקבע כהוראת שעה למשך שלוש שנים, וזאת לצורך בחינה האם התיקון הביא לשינוי המבוקש בהעלאת רמת הענישה ובהגברת ההרתעה בתקופה זו. בתיקון לסעיף 144 לחוק העונשין נקבע כי בתקופה של שלוש שנים מיום פירסומו של תיקון חוק זה, יקראו את סעיף 144 לחוק העונשין, כך שאחרי סעיף קטן (ו) יבוא סעיף קטן (ז) הקובע: "(ז) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (א) רישה, (ב) רישה או (ב2), לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; עונש מאסר לפי סעיף קטן זה לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי". בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי יש בתיקון המוצע כדי לאזן בין הצורך להלחם בתופעה השכיחה והקשה של החזקת נשק שלא כדין ובין הצורך לאפשר לבית המשפט לקבוע את העונש ההולם בהתאם לנסיבות המקרה.

כ-11 חודשים לאחר מכן, הגיע המערער לבית אחיהם של שני האחים כשהוא אוחז באקדח ללא רישיון.

...

ברם, דרכו השיקומית הממושכת והלא פשוטה שעשה הנאשם, לצד שאיפתו להמשיך בה בעתיד, הובילוני למסקנה כי יש לזקוף את הצלחותיו במסגרת השיקומית ובעיקר רצונו של הנאשם להמשיך בה כשיקול נכבד לקולה בענישתו, על מנת לעודדו לילך בדרך שיקומית, ולקבוע את רכיב המאסר בפועל שראוי להשית על הנאשם לפי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו.

בנוסף לכך, בהתחשב בתקופת המאסר בפועל המושתת על הנאשם, הקשיים המשפחתיים, הבריאותיים והכלכליים עמם מתמודדת משפחתו, בפרט בעקבות מחלתו של אחד מילדיו, ובהביאי בחשבון את יישוב הסכסוך בין הנאשם לבין קורבן העבירות ובני משפחותיהם, באתי למסקנה כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת ענישה כלכלית על הנאשם, בדמות קנס או פיצוי.

סוף דבר אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, דוד עזרא, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.