החזקה, נשיאה והובלה של נשק - סעיפים 144(א-ג) לחוק העונשין

אשר למדיניות הענישה הנהוגה - בע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' בסל (8.3.17) נדון עניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקה ונשיאת נשק לפי סעיף 144(א) וסעיף 144(ב) בחוק העונשין.

בת"פ (מחוזי חי') 7566-11-09 מדינת ישראל נ' סביחאת (4.1.11) נדון עניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 144(א) רישא, 144(ב) רישא וסעיף 144(ג) בחוק העונשין.

זאת משום שנשא, הוביל והחזיק שלא כדין נשק ברכבו מתחת לריפוד במושב שליד הנהג.

...

אלא שלא שוכנעתי שאכן יש יסוד סביר לחשש לפגיעה בנאשם.

אכן בין המידעים שהוצגו לי היה אחד שהוא עדכני למדי, אך עיקר החשש שהוצג לי אינו אלא השערה בדבר אירועים שאולי יתרחשו, ואולי לא. נוכח זאת סבורני, כי שלילת האפשרות לרצות עונש בדרך של ביצוע עבודות שירות, משום שאחרים אולי יהוו איום על הנאשם, שעה ששליחתו לכלא, עלולה, ולטעמי בהסתברות גבוהה יותר, לעלות לו בהמשך קיום מסלול חיים נורמטיבי, מתעלמת מטובתו ומטובת הציבור ואינה מצויה ביחס ישיר לכובד אשמתו בגין העבירה אותה ביצע.

העונש משכך, תוך שקלול הנתונים האמורים, העקרונות והשיקולים מכוח תיקון 113 בחוק העונשין, כמו גם השיקול של הרתעת הנאשם והרתעת אחרים, תוך מתן משקל להודאת הנאשם ובעיקר נוכח שיקומו עד היום, ומתוך תקווה שלא יפריך את האמון אשר ניתן בו עתה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 47.1 שישה חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות.

בבית המשפט העליון בש"פ 5896/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 19.8.10, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, או עד למתן פסק הדין בת"פ 8282/09 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם

רקע בחודש נובמבר 2009 הוגש נגד המשיב, יליד 1987, כתב אישום המייחס לו, בשבעה עשר אישומים נפרדים, עבירות רבות בנשק, ובהן קשירת קשר לבצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), סיוע לרכישה, החזקה, נשיאה, הובלה וסחר בנשק (סעיף 144(א),(ב),(ב1) לחוק), השמדת ראיה (סעיף 242 לחוק), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק).

...

נוכח המסוכנות הטבועה בסוג העבירות רואה אני להיעתר לבקשה.

כדי למלא מצוות המחוקק באשר לסיום התיק יתבקש בית המשפט להוסיף ככל הנחוץ מועדים, והצדדים יפנו בהקדם לשופטת שבפניה נשמע התיק – לשריין מועדים נוספים עוד בהארכה זו. בנתון לכך מתקבלת הבקשה.

בבית המשפט העליון בש"פ 4500/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון העורר: אחמד דיאב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.6.2019 (כבוד השופט נ' סילמן) ב-מ"ת 39420-05-19 תאריך הישיבה: ו' בתמוז התשע"ט (11.7.19) בשם העורר: עו"ד תומר נוה; עו"ד אנס דיראווי בשם המשיבה: עו"ד נגה בן סידי ][]החלטה

זאת, לטענת העורר, חרף העובדה ששרות המבחן המליץ על מעצרו בפקוח אלקטרוני; וקביעת בית המשפט המחוזי כי שלושה מפקחים מוצעים מטעמו של העורר ראויים הם. רקע עובדתי ביום 17.5.2019 הוגש נגד העורר כתב אישום בגין החזקה, הובלה ונשיאה של נשק, עבירה לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בגין הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

...

על רקע האמור מחד גיסא והתנהלות הליך המעצר בבית המשפט המחוזי מאידך גיסא, לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים פניתי לבאת כוחה של המשיבה כדי לברר אם היא עומדת על התנגדותה לערר ולאחר ששקלה את הדברים השיבה שאמנם כן. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה כי מסוכנותו של העורר והחששות שעולים מכתב האישום הם המכריעים כאן.

משעה ששירות המבחן לא מצא את החלופה שהוצעה בתחילה מתאימה בהיעדר סמכותיות המפקחים ומשום מיקומה הבעייתי, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העורר לבחון את החלופה המוצעת (כהגדרתה לעיל) שאותה מצא שירות המבחן כמתאימה בתוספת פיקוח אלקטרוני; ומשהונח התסקיר המשלים בפני בית המשפט המחוזי, הוסיף ובחן בעצמו את המפקחים המוצעים ומצא אותם ראויים; ולאחר מכן, הפנה לבחינת היתכנות מעצר בפיקוח אלקטרוני ואף הורה למפקחים המוצעים לחתום על ערבות.

הערר נדחה, העורר יוותר במעצר עד תום ההליכים.

הנאשם, יליד 01', הורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת נשק - לפי סעיף 144(א) רישא ו-144(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' פאדי גריפאת (22/12/20) נתקבל ערעור המדינה בעיניינו של נאשם, אשר הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון, בהחזקה, הובלה ונשיאה של נשק, שעה שהוביל ברכב ונשא ביחד עם אחר קופסא ובתוכה מטען חבלה, ונידון ל- 7 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

...

לעניין האופן לקביעתו של מתחם העונש ההולם וההבחנה בין מתחם הענישה לבין הענישה הנוהגת, המהווה רק אחד הפרמטרים לקביעתו, ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 1323/13 חסן הנ"ל. בנסיבות העניין שלפני, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהתחשב בחומרת העבירה שביצע הנאשם, בנסיבות ביצועה כמפורט לעיל, בשים לב לכך שהחזיק במטען חבלה מאולתר הנעדר אמצעי יזימה, שפוטנציאל פגיעתו אינו מן הגבוהים, וכן בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ובמידת הפגיעה בהם, כמפורט לעיל, ובמדיניות הענישה הנוהגת, אני רואה לקבוע כי מתחם העונש ההולם את המקרה הנדון נע בין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

ראו גם ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ (31/3/05), מפי כב' הש' מצא, לוי וגרוניס: "גם משהשקפנו במבט-על על הפגמים שנפלו בהליכי החקירה ובראיונות כמכלול – בחינה שאף אותה יש לערוך במסגרת הדיון בטענת ההגנה מן הצדק – נחה דעתנו כי לא הייתה בניהולו של ההליך הפלילי בעניינם של המערערים משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות המצדיקה את ביטולו של ההליך או את זיכוים מחמת הגנה מן הצדק (להבדיל, אולי, מסעד של הקלה בעונש)". (ההדגשה אינה במקור –ד.ס.).

סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני רואה להטיל על הנאשם עונשים, כדלהלן: 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות החל מיום 7/12/21, בתנאים ובמקום שקבע הממונה בחוות דעתו, כמפורט לעיל.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות נשק (החזקה, נשיאה, והובלה) לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא + 144(ב) רישא וסיפא + 144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ובעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

הערכאה הדיונית השיתה עליו 18 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט העליון החמיר את הענישה ל-28 חודשי מאסר בפועל, תוך כדי קביעה שמיתחם הענישה הראוי לגבי נאשם בגיר בגין נשיאה לא חוקית של נשק במרחב הצבורי נע בין 30 – 42 חודשי מאסר בפועל.

...

בסופו של דבר לא ניתנה המלצה טיפולית והומלץ להטיל ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל.

בהתחשב בצורך להחמיר את מדיניות הענישה בעבירות הנשק ונוכח הפסיקה החדשה והעדכנית בעבירות מסוג זה, ובנסיבות המקרה, הנני קובע מתחם ענישה שבין 30 – 45 חודשי מאסר בפועל.