מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

החזקה שלא כדין במעצר זכויות העצור

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפי טענת הנתבעת, השוטרים כרזו לתובע , במהלך נסיעתו, לעצור בצד, אך הוא המשיך לנסוע עד אשר הגיע לחניית הבית כאמור לעיל, ירד מרכבו והחל לשטוף את הרכב בצנור מים שנימצא בחצר, שם ניגש אליו השוטר ג'אנם ובקשו להזדהות, כך על פי הנתבעת , התובע סרב להזדהות, לאחר מכן ירק לכיוון השוטר , והחל להתיז מים לעבר השוטרים באמצעות צנור המים שהחזיק בידו, הוא התבקש ע"י השוטרים להפסיק אך הוא סרב, מה שגרם למעצרו תוך כבילתו באזיקים.
אחריות המדינה בנזיקין בעקבות מעצר שלא כדין- "הפעלה לא ראויה של סמכויות מעצר, ולא כל שכן החלטה על מעצר ללא עילת מעצר, עשויות להניח בסיס לאחריות בנזיקין. הביסוס הפורמלי לאחריות זו נמצא בפקודת הנזיקין, וליתר דיוק בעוולת הרשלנות, אך מן הבחינה העקרונית, אין ספק שהיא שואבת מן ההגנה החוקתית על הזכות לחירות, ובמובן זה המדובר בתביעה שניזונה גם מן המשפט החוקתי ולא רק מדיני הנזיקין") רע"א 6572/14 ‏ פלוני נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל [פורסם בנבו] (14.1.2015)).
...
אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת.
בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי לא הוכח כי עסקינן בעקיצות אשר נגרמו לתובע במהלך מעצרו, הן בשל עיתוי הפנייה של התובע לטיפול רפואי, בתלונה על סימני עקיצה, כשבוע לאחר שחרורו ממעצר, וכן לאור העובדה שהוא התלונן על סימני עקיצה חדשים, בבטן התחתונה, שהופיעו עובר לפנייתו לרופא בגין עניין זה. לא מצאתי בראיות התובע, ובהנתן עיתוי פנייתו לטיפול רפורי בשל אותן עקיצות, כפי שצויין לעיל, כדי לבסס את הטענה כי עסקינן בעקיצות שמקורן בבית המעצר, ולא ממקור אחר.
בפסק הדין בת"א (מחוזי ירושלים) 8069/06  החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' אריה גור (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], (13.07.2009):   "אדם, בשר ודם, זכאי לפיצויים בגין פרסום שהשפיל אותו או שהעמידוֹ ללעג ולקלס בעיני הבריות. עוגמת-נפש שכזו יכולה להיות רק למי שהוא בעל-נפש."                              בנסיבות האמורות מצאתי שיש לאמוד את נזקיו של התובע בסכום כולל של 15,000 ש''ח. הנתבעת תשלם איפוא לתובע את הסכום של 15,000 ₪ וכן את הוצאותיו בגין אגרת התביעה, כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪ .

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הנאשם הודה בהתאם להסדר טיעון דיוני בעובדות כתב אישום מתוקן בגדריו 4 אישומים והורשע באיומים – 2 עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), היזק לרכוש במזיד - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין, החזקת סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ואמר את הדברים הבאים: "אני עצור כבר 8 חודשים. אני מצטער על המעשים שעשיתי ואני מיתנצל בפניה ובפני כל מי שניפגע זו לא הייתה הכוונה שלי. אני עכשיו במקום אחר כשאני במעצר, חשבתי על זה, עשיתי חושבים, אני ממש מצטער". והוסיף כי "הייתי ברבנות לבד, בלי עורך דין. אני מוכן לתת לה גט שיהיה בהליך משפטי מסודר. אני מבין שהדברים שאמרתי יכולים להשתמש בהם בבית הדין הרבני וזה בסדר". דיון והכרעה אפתח פרק זה אומר כי עתירתם המשותפת של הצדדים לקביעת מיתחם עונש אחד לכלל האישומים מקובלת עליי.
...
מכל מקום, יש לזכור כי בסופו של דבר מדיניות הענישה הנוהגת היא פרמטר אחד בלבד ממכלול שיקולים שבית המשפט שוקל בבואו לקבוע את גבולות מתחם העונש ההולם.
לאור כל האמור ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, במידת הפגיעה בערכים המוגנים ובמדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם 20-8 חודשים ורכיבי ענישה נוספים.
תוצאה לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שנת מאסר בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע ; 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים; פיצוי למתלוננת – ע.ת 1 בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו עד לא יאוחר מיום 1.1.23.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לסיכום הממצאים, ציינו עורכי הדו"ח והמבקרים הרישמיים את הדברים הבאים: "הממצאים העולים מהביקורים הרישמיים שנערכו בתחנות המישטרה ברחבי הארץ הם קשים ומטרידים. מהביקורים עולה, כי החזקתם של עצורים בתחנות המישטרה, כרוכה בהפרה בוטה של זכויותיהם, תוך פגיעה אנושה בכבודם. תנאי המעצר כפי שהם מובאים בדוח זה, אף מביאים לפגיעה בזכותם של עצורים לבריאות ומעלים חשש לשלומם, החזקתם של עצורים בתנאים אלו וטלטולם התכוף בין תחנות מישטרה ומיתקני מעצר מרוחקים, פוגעים ביכולתם של העצורים להיתגונן בחקירה המשטרתית ולקחת חלק פעיל בדיונים המשפטיים בעיניינם. משכך, תנאי המעצר מובילים לפגיעה בזכותם של העצורים להליך הוגן ואף מעוררים חשש להודאות שוא." המשיב לא מוחזק במקום מעצר כדין, ולא זוכה לתנאים המגיעים לו לפי חוק המעצרים והתקנות.
...
לסיכום הממצאים, ציינו עורכי הדו"ח והמבקרים הרשמיים את הדברים הבאים: "הממצאים העולים מהביקורים הרשמיים שנערכו בתחנות המשטרה ברחבי הארץ הם קשים ומטרידים. מהביקורים עולה, כי החזקתם של עצורים בתחנות המשטרה, כרוכה בהפרה בוטה של זכויותיהם, תוך פגיעה אנושה בכבודם. תנאי המעצר כפי שהם מובאים בדוח זה, אף מביאים לפגיעה בזכותם של עצורים לבריאות ומעלים חשש לשלומם, החזקתם של עצורים בתנאים אלו וטלטולם התכוף בין תחנות משטרה ומתקני מעצר מרוחקים, פוגעים ביכולתם של העצורים להתגונן בחקירה המשטרתית ולקחת חלק פעיל בדיונים המשפטיים בעניינם. משכך, תנאי המעצר מובילים לפגיעה בזכותם של העצורים להליך הוגן ואף מעוררים חשש להודאות שווא." המשיב לא מוחזק במקום מעצר כדין, ולא זוכה לתנאים המגיעים לו לפי חוק המעצרים והתקנות.
אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב באיזוק בכפוף ולפי התנאים כדלקמן: המשיב יהיה נתון במעצר באיזוק אלקטרוני בדירה ברח' סמטת שטרית 2, קומה 2, דירה 8, טירת הכרמל (להלן: "מקום האיזוק").

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האם הוכיחה המאשימה כי החיפוש שביצע הבלש על גופו של הנאשם חוקי? סעיף 29 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 (להלן: "הפסד"פ") קובע: "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקירבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש אחריו – מותר לחפש על גופו, כאמור בסעיף 22 ...". ברע"פ 3199/20 דניס זייצב נ' מדינת ישראל (12.8.21) כתב כב' הש' אלרון: "אין חולק כי עריכת חפוש על גופו של אדם או בכליו כרוכה בפגיעה קשה בזכותו החוקתית לפרטיות, המעוגנת בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו... בהתאם לכך, נקבע בסעיף 7(ג) לחוק-יסוד זה כי על דרך הכלל: 'אין עורכים חפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו'. נוסף על כך, במקרים שבהם בוצע חפוש שלא כדין – הרי שהדבר עשוי למנוע את השמוש בתוצרי החיפוש כראיה בבית משפט... הטעם להוראה זו מובן: החיפוש על גופו של אדם, בגופו, בכליו ובחצריו משיל ממנו את פרטיותו, לעיתים תוך פגיעה בכבודו ובאוטונומיה שלו. על כן, דרך הכלל, בהעדר הסמיכה מפורשת בחוק, אין לערוך חיפושים מעין אלו – וכאשר בכל זאת נפגעה זכותו של אדם לפרטיות במסגרת חפוש בלתי חוקי, השמוש בתוצריו עשוי להיות מוגבל... נקבע כי על דרך הכלל, חפוש על גופו של אדם ובכליו ללא צו שפוטי, מותנה בקיומו של חשד סביר לכך שאותו אדם מחזיק בחפץ שהחזקתו אסורה או שהוא מושא לחיפוש על ידי המישטרה... חשד סביר מעין זה עשוי להתקיים רק כאשר קיים חשד קונקריטי ואובייקטיבי על יסוד נסיבות חיצוניות כלפי האדם עליו מבוצע החיפוש כי הוא עלול לעבור עבירה או להחזיק חפץ שהחזקתו אסורה, וזאת לנוכח היתנהגותו של אותו אדם... קיומו של מידע בדבר ביצוע עבירה במקום ובשעה מסוימת; מידע אודות תאור אדם החשוד בבצוע עבירה מסוימת, וכיוצא באלה ..." כן נאמר בבג"ץ 465/75 יצחק דגני נ' שר התחבורה (6.11.75) : "חשד שהוא בגדר ניחוש גרידא - ואשר אינו מסתייע בעובדות, נסיבות או מידע אמין - אינו מספיק לצורך זה". מעדות הקצין, מעדות מולא, ומדוחות הקצין ומולא (ת/8, ת/5-ת/7) עולה, כי הקצין והבלשים הגיעו לבצע חפוש בדירה על פי צו חפוש (להלן: "הצוו"), כשהצו היתייחס לדירה, והוצא על סמך מידע מודיעיני, כי בדירה מפיצים סמים, וכשבצו צויינו שמות של 2 מחזיקי הדירה- רפאל ורועי.
...
עוד מצאתי, שקבלת הסם המסוכן כראיה תפגע בזכותו של הנאשם להליך הוגן, שכן אין מדובר בהפרה קלה של זכויות הנאשם אשר בוצע על גופו חיפוש לא חוקי, כל זאת כשלנגד עיניי העובדה שמדובר בכמות של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 9.9 גרם, כמות הגדולה בשיעור ניכר מכמות הסם האסורה על פי החוק לצריכה עצמית, ותוך שאני קובעת כי המחיר הכרוך בפסילת הראייה (הסם המסוכן) נמוך מן התועלת החברתית שתצמח מכך.
לאור הכרעתי, כי החיפוש שערך הבלש על גופו של הנאשם אינו חוקי, פסילת הסם המסוכן ופסילת הודעות הנאשם שנגבו באזהרה, אני קובעת, כי אין בהימנעות הנאשם מלהעיד או בשקרי הנאשם בהודעותיו כטענת ב"כ המאשימה בסיכומיו, כדי לסייע למאשימה בהוכחת הנטען בכתב האישום.
סוף דבר: לאור כל האמור אני קובעת, כי המאשימה לא הוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום, ולפיכך אני מזכה את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

כמו כן, בגזירת עונשו של המשיב בגדרי המיתחם ניתן משקל, בין היתר, לנסיבותיו האישיות – כבן 20, גדל בסביבה מורכבת; לזכותו תזקף הודאתו במעשים; תקופת מעצרו הממושכת והפגיעה בבני משפחתו לרבות הענקת משקל מסוים לתעודה רפואית שהמציא המשיב אף שאינה עדכנית; מנגד נטילת האחריות של המשיב לא הייתה שלמה וכן ניתן משקל לשיקולי ההרתעה הכללית שמחייבים גזירת עונש מאסר משמעותי.
בסופו של דיון נגזרו על המשיב 36 חודשי מאסר בפועל מהם תנוכה תקופת מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירות בהן הורשע בהליך זה למשך 3 שנים ו- 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של הפרעה לשוטר או החזקת סכין שלא כדין בתוך 3 שנים מיום שיחרורו.
...
לסיכום טענה המערערת כי לנוכח העובדה שהתופעה של השלכת בקבוקי תבערה הפכה ל"חזון נפרץ במיוחד בירושלים", על בתי המשפט לתרום תרומה משמעותית למלחמה חסרת הפשרות בתופעה, בפרט כשמדובר במי שהורשע באירועים נפרדים של יידוי אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון.
הגם שהפגיעה בנפש לא נגרמה בסופו של דבר, ועל כן גם אינה מיוחסת למשיב, אין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיו, ובוודאי שאין לזקוף זאת לזכותו, כפי שביקש בא-כוחו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו