מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

החוק אוסר פרסום מטעה או כוזב

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

בד בבד, כמשקל נגד לצמצומו של סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, כללה הצעת החוק עוולה חדשה שכונתה "הוצאת דיבה מסחרית", שזו היתה לשונה: דיבה מסחרית – מהי המפרסם מידע כוזב או מטעה כשהוא יודע או עליו לדעת, שפרסום כאמור עלול פגוע בעיסקו של בעל עסק או במוניטין שלו או באפשרויות האשראי שלו, או יש בו כדי לבזות מצרך או שירות שהוא מספק – יאשם בהוצאת דיבה מסחרית.
...
אכן, גם בענין בן נתן הגיע בית המשפט למסקנה כי חל הסייג שבסעיף 4 לחוק, אך המקרה שם עורר דילמה אמיתית בהיותו מקרה גבולי.
הקמפיין עשוי בכישרון רב וזכה להצלחה מסחררת, תוך מיתוג החברה בקריאה לציבור "להפסיק לממן סוכן". לא מצאנו פסול באסטרטגיה השיווקית העומדת מאחורי קמפיין השוקה.
בנסיבות אלה, וכאשר ברור לכל כי מפרסם התשדירים הוא מתחרה עסקי של הסוכנים – אין חשש כי המסר, שלפיו סוכן הביטוח הוא נהנתן ומיושן, יתקבל ברצינות על ידי הצרכן הסביר; כל מסקנה אחרת יש בה כדי להמעיט מערכו של הצרכן, ומשום סכנה לתחרות העסקית החופשית בכלל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התובע ביקש צו מניעה קבוע המורה לנתבע "לחדול מכל פירסום מטעה ו/או כוזב בין אם באתר הנתבע בפייסבוק, בין אם באנטרנט ובין בכל מדיית פירסום שהיא, ובכלל זה מורה לו להמנע מכל "שתוף" באתר הנתבע אשר מוצגים בו שערים של התובע" (סעיף 13ב' לסיכומי התובע).
כמו-כן אין מקום לתת צו מניעה כללי וגורף האוסר על הנתבע לחדול מכל פירסום מטעה, בין היתר בשל הקושי באכיפת צו זה. ואולם, לאור כל האמור לעיל, נכון וראוי להוציא צו מניעה האוסר על הנתבע לפרסם תמונות של שערי התובע באופן שעלול להטעות את הצרכנים לחשוב כי מדובר בשערים של הנתבע.
...
לפיכך יש לדחות את התביעה בעילה של התערבות לא הוגנת.
סיכום התביעה הכספית של התובע נדחית, והתביעה למתן צו מניעה מתקבלת בחלקה אך ורק בכל הנוגע לאיסור הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, כפי שנקבע לעיל.
לאור דחיית התביעה ברובה, ומנגד, מתן צו המניעה הזמני והתנהלותו של הנתבע כמפורט בפסק דין זה, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום מופחת של 10,000 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למעוד התשלום בפועל.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

לשם השוואה, כללי השמוש של הרשת החברתית טויטר אינם כוללים הוראה זהה לחלוטין לזו של פייסבוק, ורק נקבע בהם איסור על שימוש לרעה בפלטפורמה (Platform manipulation) וכן על היתחזות (Impersonation) לאדם אחר, לקבוצה או לאירגון באופן מטעה או מבלבל (עם זאת, דומה כי בפועל פראקטיקות אלה אכן קיימות בטויטר).
בהמשך לקביעותיו אלו, וכדי למנוע אפקט מצנן ביחס לשיח ברשתות החברתיות, בית המשפט המחוזי אימץ את עמדתו של היועץ אף בכל הנוגע לגישה הפרשנית המרחיבה שלפיה יש לבחון את תחולתן של החסינויות, ההגנות וההקלות הקבועות בחוק איסור לשון הרע במקרים מסוג זה. הדברים אמורים, בין השאר, בהגנה של אמת בפירסום ובהגנות שעניינן הבעת דיעה, גינוי או הכחשה של לשון הרע שפורסמה קודם לכן, וכן חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם.
כך, הנגישות והזמינות של המדיה החברתית מאפשרת גם הפצה מהירה ורחבה של פירסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה ("Fake News") או פרסומים פוגעניים ומכפישים (ראו: בג"ץ 2996/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ראש הממשלה, פסקה 3 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (23.1.2019) (להלן: עניין ארגון העיתונאים)).
...
לפיכך, אני סבורה כי בבחינת החלתו של חוק איסור לשון הרע על שיתוף מידע ברשתות החברתיות, עלינו ליתן את הדעת לאיזון זהיר בין מעלותיהן הרבות של הרשתות החברתיות, לבין פוטנציאל הסכנה הנרחב אשר טמון בהן.
כך, כפי שהוצגו בחוות דעתה של חברתי שורה של מנגנונים אשר נועדו להגן על חופש הביטוי ברשתות החברתיות מפני הגבלות יתרות, אני סבורה כי במקרים המתאימים יהיה מקום להביא בחשבון במסגרת הפעלתם של המנגנונים הרלוונטיים גם את השלכותיו הייחודיות של פרסום ברשתות החברתיות בכל הנוגע לפגיעה בזכות לשם טוב, כפי שפורט לעיל.
זאת ועוד, בנסיבות שיצדיקו זאת, אני סבורה כי יהיה מקום להתחשב במאפיינים ייחודיים אלה, בין היתר, בעת קביעת שיעור הנזק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

היא עתרה לכך שהנתבעת תסיר מהמרחב המקוון ומכל מקום אחר את הפרסומים ושלא תפרסם כל פירסום שקרי או מטעה אחר בעיניינה.
לשיטת התובעת פירסומי הנתבעת מהוים עוולה של תאור כוזב לפי סעיף 2(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות); שקר במפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש](להלן: פקודת הנזיקין), וכן עוולה בנגוד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק).
...
בהינתן כל אלה נטען שיש לדחות את הבקשה.
וגם כב' השופטת, כתוארה אז, חיות פסקה כי "כפי שנפסק לא אחת, ככלל אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב מקדמי אלא במקרים חריגים בהם משתכנע בית המשפט כי הגנת המפרסם היא הגנת סרק או שאין עניין לציבור" (רע"א 7069/16 טמסוט נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (פורסם במאגרים; 2016, בפסקה 4 להחלטה).
את הכף הכריעה דעתו של כב' השופט בך, אך גם הוא ציין כי "מקובלת עליי גם הדעה, שזכות זו, בסיסית כלל שתהא, אינה ראויה להגנה בשטח זה באותה מידה שיש לשמור עליה בנושאים אחרים, כגון באשר להבעת דעות פוליטיות או להתבטאויות בנושאים חברתיים, מוסריים, תרבותיים ומדעיים" (עניין קידום, בעמ' 37).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

בהתאם לכך נפסק, כי "סעיף 13(5) בחוק איסור לשון הרע מתיר פירסום שכולל לשון הרע שנעשה על-ידי בעל-דין, בא-כוחו של בעל-דין או עד – כשהדבר נעשה תוך כדי דיון בפני גורם שפוטי. אם היתקיימו תנאיו של סעיף 13(5), אזי גם פירסום כוזב שנעשה שלא בתום-לב – ואפילו בזדון – לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי. החסינות שהוענקה בסעיף 13(5) לחוק הנה איפוא חסינות מוחלטת [...] היא שוללת עילה וזכות תביעה ממי שניפגע מפירסום מן הסוג האמור בסעיף 13(5) לחוק והופכת את הפירסום לכזה שאיננו מקנה סעד" (ת"א (שלום-חד') 560-01-17‏ עו"ד לודמילה ימוב נ' עו"ד ערן אמרני, (פורסם בנבו, 9.6.2017), פס' 7).
בעיניין הוצאת עתון הארץ הוטעם כי "המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות". ברע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תיקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 8.1.20) נפסק כי יש להחיל את דיני לשון הרע בזירת הרשתות החברתיות, תוך שנקבע בהקשר זה כי: "..החלה זו צריכה להיתחשב בין היתר במאפיינים השונים של רשת האנטרנט. כך, יש לתת את הדעת לכך שרשתות חברתיות הפכו להיות זירה מרכזית של מידע ודעות, מעין "כיכר העיר (וההפניות שם) [...] לצד זאת, יש להכיר גם בחסרונות מסוימים המאפיינים, למרבה הצער, את השיח ברשתות החברתיות לא אחת. כך, הנגישות והזמינות של המדיה החברתית מאפשרת גם הפצה מהירה ורחבה של פירסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה ... או פרסומים פוגעניים ומכפישים .. (פסקות 35-37).
...
לפיכך, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.
משכך, התביעה שכנגד לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.
סוף דבר תביעתו של גדי נגד ענת נדחית, למעט בעילת לשון הרע, בגינה תשלם ענת לגדי סך של 7,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו