החובה על חברי וועדת הבוחנים לנהוג ביושר ושוויון

עוד נטען כי הועדה לא בחרה את המועמד המתאים ביותר לפי האנטרס הצבורי, בהתאם לחובתה על פי התקשי"ר, ואף לא בחרה בכשיר שני, אלא בחרה בפקידה זוטרה בהתאם לאינטרסים האישיים של ד"ר ברלוביץ ומר נויפלד, בעוד התובע ומר כץ, עובדים מוערכים ובעלי נסיון רלוואנטי לא נימצאו מתאימים לתפקיד.

הגב' אסא נבחרה על ידי ועדת הבוחנים, אשר שלושה מתוך ארבעת חבריה אינם עובדי בית החולים והסמכות לבחור את המועמד הטוב ביותר נתונה לה. לאור הטענות שהועלו בדבר כישוריה ונסיונה של הגב' אסא, החליטה הועדה לעכב את פירסום התוצאות ורק לאחר בחינת הנושא על ידי כל הגורמים הרלוואנטיים במשך כחודשיים, החליט נציב שירות המדינה לאשר את זכייתה.

לעניין זה כבר נקבע כי פרוטוקול ועדת הבוחנים, "אינו בבחינת סטנוגרמה ואין למרכז הועדה חובה להעלות על הכתב את כל השאלות שנשאל כל אחד מן המועמדים ואת תשובותיו" (ע"ע (ארצי) 621/07 גונן – זוארץ (21.9.08)) וכי פרוטוקול דיוני וועדת בחינה אמור לשקף את עקרי עבודת הועדה ולא בהכרח את כל פרטי דיוניה.

על הועדה המתכנסת לצורך בחינת המועמדים במיכרז ליתן דעתה למידת התאמתו של מועמד לתפקיד ולשקול את השיקולים הרלוואנטיים העולים מכלל הנתונים שהוצגו בפניה "להעריך את התאמתו של מועמד לכהן במשרה, לאור מומחיותם וניסיונם המקצועי... תוך שמירה על כללי יושר והגינות, שקולים עינייניים והמנעות מניגוד עניינים... ולבחור את המועמד המתאים ביותר למישרה..."( ע"ע (ארצי) 1070/01 גילה שנער - נציב שירות המדינה ואח', (25.04.01)).

על פי הפסיקה, רק סטיה ממשית היורדת לשורשו של הליך הבחירה במיכרז, או החלטה שניתנה חוסר סמכות, יביאו לפסילת פעולת הועדה (דב"ע תשן-3/149 פרופ' יעקב וולוך – פרופ' אליהו ענתבי ואח' תקדין ארצי 90(3) 229), ויפים לעניין זה דברי השופטת ארד בעיניין גילה שנער: "ביטולו של מיכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי פגם מהותי בהליכי המיכרז או בהמלצת הווועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה את החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במיכרז בנגוד לכללי הצדק הטבעי שלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה." במקרה דנן, חברי הועדה בחרו כאמור בגב' אסא כמועמדת המועדפת.

...

נוכח מסקנתנו בדבר עמידתה של הגב' אסא בתנאי הסף של המכרז ולאור הנתונים שהוצגו לפנינו באשר לגב' אסא, נסיונה ויכולותיה, מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות העניין ולא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתו, אשר מצדיק התערבות בשיקול דעתו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי נפלו בהליכי המכרז פגמים כלשהם, וודאי שלא פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין והמחייבים את ביטול תוצאותיו.

סוף דבר התביעה נדחית.

על כן, על חברי הוועדה היה לפעול באופן עינייני ועקבי ולהורות על זכייתה במיכרז.

בהתאם לכך, עמדתם של חברי הוועדה מעלה חשש ממשי כי הם לא פעלו משיקולים עינייניים ומקצועיים, אלא משיקולים אישיים ומתוך רצון פנימי למצוא חן בעיני קפלן, שהיה חבר בוועדת הבוחנים בשני המכרזים.

על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.

בע"ע (ארצי) 1070/01 שנער – נציב שירות המדינה, ניתן ביום 24.5.2001, הדגיש בית הדין הארצי לעבודה ובכל הקשור להתערבות בהליכי מיכרז, את השיקולים שאותם יש לשקול: "ככלל, יש לייחס חשיבות רבה לאופן היתנהלותו של מיכרז ולתקינות הליכיו בכל שלב משלביו. משנסתיימו ההליכים ומשנבחר הזוכה בו, שוב אין להשיב הגלגל לאחור ובדין יש ליתן בידי הזוכה את פרי זכייתו. על אחת כמה וכמה משעה שבמשרה מכהן הזוכה במיכרז, שבכך באה לידי מימוש סופי עצם תכליתו של המיכרז. ביטולו של מיכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המיכרז או בהמלצת הוועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במיכרז בנגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה. במערכת השיקולים והאיזונים שיש לעשותם, קודם לקבלת החלטה על ביטולו של מיכרז יש לבחון את השלב בו נמצאים הליכי המיכרז, מראשיתם ועד לאחר שנסתיימו; יש ליתן את המשקל הנידרש לפגיעה שניפגע הטוען לפגם ממין אלה המנויים לעיל, לבין משקלה של הפגיעה הצפויה בזוכה שפרי זכייתו עתיד להלקח ממנו; אם מכהן הזוכה במשרה מושא המיכרז, כמה זמן מכהן הוא בה; מה הייתה תרומתו של זוכה לפגם הנטען, אם הייתה; ומה הייתה תרומתו של מישתתף אחר, או תרומתו של חבר ועדה לפגם; מי ומי הנפגעים האמתיים מהפגם שנפל; מי ומי ממשתתפי המיכרז התריע נגד קיומו של הפגם; אימתי נודע לראשונה על קיומו של הפגם ומה נעשה על ידי הנפגע, או על ידי אחר שידע על כך - לתיקונו; מידתיות הפגיעה שתהא הנמוכה ביותר האפשרית בנסיבות המקרה, בנוגעים בדבר - הזוכה והמלין; וכל כיוצא באלה שיקולים, שאת חלקם בלבד מנינו ושיש בהם כדי להצביע על קשת השיקולים, המשקלות והאיזונים, להם יידרש מקבל ההחלטה בבואו לבחון אפשרות לביטולו של מיכרז, בין מלכתחילה ובין בדיעבד." גם בע"ע (ארצי) 1293/02 שאולקר – מדינת ישראל-נציבות שירות המדינה, ניתן ביום 29.12.2002, חזר בית הדין הארצי על ההלכה ולפיה "לא כל פגם בהליכי מיכרז יבוא לביטול ההחלטה או ההליך כולו: "רק סטיה שאיננה סטיה של מה בכך, אלא שהיא ממשית ויורדת לשורשו של הליך הבחירה במיכרז, או החלטה שניתנה בחוסר סמכות, יביא לפסילת פעולת הוועדה"".

עמדתנו שבנידון מבוססת על כפיפותה של המשיבה לדיני מכרזים ולהוראות התקשי"ר, ורובצת עליה החובה לקיים מכרזים שוויוניים וליתן היזדמנות וזכות שווה לכל מתמודד.

...

המבקשת טוענת שעם סיומו של מכרז זה, נאמר לה על ידי מר אביגדור קפלן – מנכ"ל משרד הרווחה (להלן: "קפלן") כי היא עברה את המכרז, אך דורגה בסופו של דבר ככשירה מספר 5[footnoteRef:1].

כמו כן, גם המשיב טען – ואנו מקבלים לעת עתה גם את טענותיו – כי יהיו השלכות ניכרות עליו במידה שיינתן צו, ומתן הצו יפגע בו ויגרום לו לעוגמת נפש, שכן עובדת זכייתו כבר פורסמה, אנשים רבים בירכו אותו ואף לטענתו נערך אירוע משפחתי מורחב כאות על זכייתו.

] לסיכום לסיכום – הגענו לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, כי ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמת ההוכחה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני וכפי שפורט לעיל בהרחבה, כי המבקשת לא הוכיחה את עילת הבקשה כלפי המשיבה וכלפי המשיב.

על כן, דין הבקשה להידחות.

"הלכה פסוקה היא כי על הליכי המיכרז הפומבי והפנימי בשירות המדינה חלים עקרונות היסוד של המשפט הצבורי וערכי היסוד של משפט העבודה ויחסי העבודה (עע 1070/01 גילה שנער – נציב שירות המדינה ואח', [פורסם בנבו], מיום 25.04.2001; דב"ע שנ/27-3 כרמי הראל – האוניברסיטה העברית, פד"ע כא 315, 324; אלישבע ברק, יחודם של דיני מכרזים לקבלה לעבודה, שנתון משפט העבודה ו 145, 149) ... על חברי ועדת הבוחנים למלא תפקידם זה "תוך שמירה על כללי יושר והגינות, שיקולים עינייניים והמנעות מניגוד עניינים" (עע 1238/01 ראמז לובאני – מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה, [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.03.02; ראו גם דב"ע נה/ 3-112 יואב אלון – המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו], ניתן ביום 9.2.1995)).

" וראו גם דבריה כב' השופטת חני גנדלר אופק בפסק הדין בענין חברת נמל אשדוד: "על חובת המיכרז כבר נכתב כי היא נאמנה לרעיון הא-פוליטיזציה של השרות הצבורי. היא מתוה את דרך המלך למינויים לשירות הצבורי, שהיא בחירת הטובים ביותר לכל משרה, תוך שמירה על שויון ההזדמנויות, על העדר שרירות ומשוא פנים ותוך נתוק הליך הבחירה משיקולים בלתי עינייניים ומהקשרים פוליטיים (בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111, 123((1998). הליכי איתור, הננקטים חלף הליכי מיכרז, אף הם מיוסדים על עקרונות אלה, היינו בחירת המועמד הטוב ביותר תוך שמירה על עיקרון שיויון ההזדמנויות...". (עע (ארצי) 50588-05-17 חברת נמל אשדוד בע"מ - עו"ד ענבר טור שלום (2017)) לא נעלם מעיננו, כי דוקא מר סקופ נתן למבקש ציונים שמיקמו אותו כשני מבין המועמדים ויתכן והחלטת וועדת המכרזים אף אם היה המשיבה מורה על שינוי הרכבה, היתה נותרת על כנה ומר גילת היה נבחר לתפקיד מנהל המרחב.

כפי שהבהיר כבוד השופט חשין בעיניין אילן, על חברי וועדת המכרזים לראות עצמם כשופטים ולאמץ מנהגיהם בהתאם, ועל כן אל לחברי הועדה לגבש דיעה נחרצת מראש, טרם קיום הועדה, שהרי היתנהגות כזו סותרת באופן נחרץ את עיקרון השויון: "לענייננו-שלנו אין צורך כי נרחיק לכת. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי עיקר לענייננו הוא בצורך ובהכרח כי חבר ועדת מכרזים ישקול ויבחן את ההצעות ואת המועמדויות שהוא מתבקש לשקול ולבחון בלב פתוח ובנפש חפצה. כי יעשה עצמו כשדה שטרם נחרשה, ויניח לכל אחד מן המועמדים לחרוש בו ולשכנעו כי הוא, דוקא הוא, האיש המתאים לאיוש המשרה שהוכרז עליה במיכרז. כי יגבש עמדה ויחליט בדעתו רק לאחר שישמע כל אשר יש לשמוע ויעיין בכל חומר בכתב שלעניין. כי ייתן דעתו על כך שכל אחד מן המועמדים זכה להזדמנות שווה להציג את עניינו. כי יראה עצמו, ככל הניתן (ובכפיפות לאמור להלן), כשופט זוטא המנוער מכל זיקה לעניין הנדון לפניו, וגם אם נימנה הוא עם חברים רבים בועדת מכרזים, ינהג כמי שההכרעה במיכרז תלויה אך ורק בו. ועל דרך השלילה: אסור הוא חבר ועדת מכרזים שישב למכרז, ודעתו מגובשת ונחרצת מראש מה אומר הוא להחליט. אסור לו לחבר ועדת מכרזים שיחליט במיכרז, והוא לא פתח את לבו להשתכנע, או בטרם שמע כל אשר ניתן לשמוע וקרא כל אשר יש לקרוא. אם אחרת ינהג ימעל חבר הועדה בתפקידו, שלא זו דרכו של שופט ולו שופט-זוטא הוא. אסור הוא חבר ועדת מכרזים שתהא לו דיעה קדומה; שאם ישב לדין – ואכן לדין הוא יושב – וייתן לדיעה קדומה להוליך אותו כי אז לא ימלא באמונה תפקיד שהוטל עליו למלאו, קרא ליתן היזדמנות שווה לכל ההצעות שתעלינה לפניו להכרעה ביניהן. זה המעט שניתן לידרוש מחבר ועדת מכרזים". ועל כן, אף שהכלל הוא שבית הדין אינו נוטה להתערב בהחלטות וועדת בוחנים מקצועית, משמצאנו כי נפל פגם שיש בו כדי לפסול את שיקול הדעת המנהלי, אנו מורות על ביטול זכייתו של מר גילת בתפקיד מנהל המרחב, כך שחזור למלא את התפקיד – עד לכינונה של וועדה חדשה אשר תיתכנס בעקבות מיכרז למילוי התפקיד ותודיע בחירתה – על דרך של ממלא מקום.

...

בתצהירו ציין המבקש, כי מר שומרון היה כל כך נחוש בדעתו למנות את מר גילת לתפקיד מנהל המרחב שלא טרח להסתיר עמדתו זו והצהיר עליה בהרמת כוסית לראש השנה ובעודו מברך את מר גילת עם בחירתו על ידי ועדת הבוחנים ציין, בפני כל הנוכחים, כי "גם במידה ויהיה סיבוב שלישי – מר גילת יזכה בו". המשיבה טענה בתגובתה, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הבוחנים ובהרכב הוועדה אשר בחרה במר גילת כזוכה "לאחר שהתרשמה מיכולותיו ומכישוריו בחנה היטב את הכשרתו ונסיונו הרלבנטי, וחבריה הגיעו למסקנה כי הוא המועמד המתאים ביותר למילוי התפקיד". בפני ועדת הבוחנים שהתכנסה ביום 2.9.2019 עמדו שבעה מועמדים לאחר שמועמד שמיני הסיר את מועמדותו.

לא מצאנו כי וועדת הבוחנים נתנה דעתה לכך, וחבל.

מצאנו, בהתאם לראיות לכאורה שהוצגו בפנינו, כי נפל פגם בשיקול הדעת המינהלי אשר הוכתם, כך על פני הדברים, בשיקולים זרים, שזרע להם מצאנו בתלונת המבקש על התעמרות ממנה בחרה המשיבה להתעלם, מטעמיה, מקביעתו החלוטה של בית הדין לעבודה (כב' השופט שביון), כי מר גילת ומר סקופ הענישו את המבקש עת שללו ממנו גמול שעות נוספות, התנהגות אותה כינה בית הדין חסרת תום לב, ועת מר שומרון הכריז קבל עם ועדה, כי יהא אשר יהא וגם אם ידרש להליך בחירה נוסף של מועמד לתפקיד מנהל המרחב, בחירתו של מר גילת מובטחת לו. על היחס שבין שוויון למשוא פנים, או שמא נאמר את הניגוד ביניהם, תיאר השופט חשין בעניין בג"ץ 3751/03 אילן - עיריית תל-אביב-יפו (2004) (להלן "עניין אילן"): "אנו ענייננו עתה הוא בהטמעתו של עקרון השוויון בנושא של מכרז לאיוש משרה ובשיקול-דעתה של ועדת מכרזים לעת שמחליטה היא לבחור במועמד פלוני ושלא לבחור במועמד פלמוני למשרה שהוכרז עליה. ענייננו הוא אפוא בדרכי ההליכים של הוועדה ובשיקול-דעתם של חבריה. בהקשר זה מתייצבים לפנינו צמד המושגים שוויון (מהותי) ומשוא פנים, שהם מושגים צהובים זה-לזה ולא יגורו יחדיו, שכן שוויון, על-פי עצם הגדרתו, אוסר משוא פנים ומשוא פנים משמיע אי-שוויון". מר שומרון ומר סקופ נדרשו, בעקבות תלונות וההליכים המשפטיים בהם נקט המבקש, לבחון את ענינם של המועמדים לתפקיד מנהל המרחב פעמיים, לדרג, לנמק ולקבוע מיהו הזוכה במכרז.

כפי שהבהיר כבוד השופט חשין בעניין אילן, על חברי וועדת המכרזים לראות עצמם כשופטים ולאמץ מנהגיהם בהתאם, ועל כן אל לחברי הוועדה לגבש דעה נחרצת מראש, טרם קיום הוועדה, שהרי התנהגות כזו סותרת באופן נחרץ את עקרון השוויון: "לענייננו-שלנו אין צורך כי נרחיק לכת. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי עיקר לענייננו הוא בצורך ובהכרח כי חבר ועדת מכרזים ישקול ויבחן את ההצעות ואת המועמדויות שהוא מתבקש לשקול ולבחון בלב פתוח ובנפש חפצה. כי יעשה עצמו כשדה שטרם נחרשה, ויניח לכל אחד מן המועמדים לחרוש בו ולשכנעו כי הוא, דווקא הוא, האיש המתאים לאיוש המשרה שהוכרז עליה במכרז. כי יגבש עמדה ויחליט בדעתו רק לאחר שישמע כל אשר יש לשמוע ויעיין בכל חומר בכתב שלעניין. כי ייתן דעתו על כך שכל אחד מן המועמדים זכה להזדמנות שווה להציג את עניינו. כי יראה עצמו, ככל הניתן (ובכפיפות לאמור להלן), כשופט זוטא המנוער מכל זיקה לעניין הנידון לפניו, וגם אם נמנה הוא עם חברים רבים בוועדת מכרזים, ינהג כמי שההכרעה במכרז תלויה אך ורק בו. ועל דרך השלילה: אסור הוא חבר ועדת מכרזים שישב למכרז, ודעתו מגובשת ונחרצת מראש מה אומר הוא להחליט. אסור לו לחבר ועדת מכרזים שיחליט במכרז, והוא לא פתח את לבו להשתכנע, או בטרם שמע כל אשר ניתן לשמוע וקרא כל אשר יש לקרוא. אם אחרת ינהג ימעל חבר הוועדה בתפקידו, שלא זו דרכו של שופט ולו שופט-זוטא הוא. אסור הוא חבר ועדת מכרזים שתהא לו דעה קדומה; שאם ישב לדין – ואכן לדין הוא יושב – וייתן לדעה קדומה להוליך אותו כי אז לא ימלא באמונה תפקיד שהוטל עליו למלאו, קרא ליתן הזדמנות שווה לכל ההצעות שתעלינה לפניו להכרעה ביניהן. זה המעט שניתן לדרוש מחבר ועדת מכרזים". ועל כן, אף שהכלל הוא שבית הדין אינו נוטה להתערב בהחלטות וועדת בוחנים מקצועית, משמצאנו כי נפל פגם שיש בו כדי לפסול את שיקול הדעת המינהלי, אנו מורות על ביטול זכייתו של מר גילת בתפקיד מנהל המרחב, כך שיחזור למלא את התפקיד – עד לכינונה של וועדה חדשה אשר תתכנס בעקבות מכרז למילוי התפקיד ותודיע בחירתה – על דרך של ממלא מקום.

על חשיבות ניהול הפרוטוקול עמד כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 3751/03 אילן נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 836-840 (2005) שם נפסק כי: "18. פרוטוקול: כסדרי המינהל התקינים, חייבת ועדה לרשום פרוטוקול אשר ישקף את עקרי המידע שהובא לפניה ואת ההחלטות שנתקבלו בעקבות אותו מידע. לענייננו של מיכרז פומבי נקבעה חובת הפרוטוקול מפורשות בתקנה 29 לתקנות המכרזים (זו אף הוראת תקנה 10 לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993), ואולם החובה לכתיבת פרוטוקול שורשיה במשפט המנהלי הכללי ובעיקרון שקיפות פעילותו של המינהל. על החובה לנהל פרוטוקול מלא ומפורט שישקף את ישיבות הועד המרכזי של לישכת עורכי-הדין נאמרו דברים אלה בבג"ץ...

] דברים שנאמרו על הועד המרכזי של לישכת עורכי-הדין ייאמרו – בעיקריהם – אף על ועדת מכרזים במיכרז פנימי כשלנו: זכותו של הציבור וזכותם של המועמדים לדעת כיצד ועל יסוד איזה מידע נתקבלו החלטות שנתקבלו; זכותם של חברי הועדה היא כי הציבור והמועמדים ידעו כיצד ניהגו את דרכיהם וכיצד מילאו הם את חובתם; זכותם של אלה ושל אלה לגילוי האמת, גילוי שיאפשר ביקורת ציבורית ומשפטית.

לימים, בעעמ 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (16.01.2007) נפסק ע"י כב' השופט א' רובינשטיין ביחס לתחולת המשפט המינהלי על מיכרזי חברות ממשלתיות: "ח. מערכת העקרונות והכללים של המשפט המנהלי חלה על מכרזיהן של רשויות השילטון, ובתוך כך חברות ממשלתיות והמשיבה 1 בתוכן (ראו: ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מח(3), 749...). נורמות המיכרז הצבורי, שנקבעו בחקיקה ועוצבו בפסיקה, שואבות את חיותן מעקרונות המשפט המנהלי. על ועדת המכרזים, כגוף המנהל את המיכרז בנאמנות בעבור הציבור כולו, לפעול בהגינות (מהותית ודיונית), ביושר, בשוויון, בסבירות, ללא שיקולים זרים או שרירות... דיני המכרזים מהווים ענף משפטי סובסטנטיבי, שהפרת כלליו או עקרונותיו מצדיקה היתערבות בגדרי ביקורת שיפוטית, לא רק בהתאם לעילות המסורתיות של המשפט המנהלי, אלא אף על יסוד עילות אזרחיות. אך בית המשפט אינו שם עצמו במקום ועדת המכרזים. הוא בוחן האם עולה היתנהלות הוועדה בקנה אחד עם עקרונות המיכרז הצבורי, והאם החלטותיה ניתנו על-פי דין ובתוך מיתחם הסבירות...". הגב' שמול נישאלה על היתנהלות ועדת המכרזים ובתוך כך על אופן כתיבת הפרוטוקול ועל כך השיבה (עמ' 96-100 לפרוטוקול) והעידה: "ש. את יושבת בוועדה הזו?

משנקבע כי התובעת הפרה את ההסכמות החוזיות ומשזכות הביטול ושיקול הדעת לגביה, עוגנו במסגרת ההסכמות החוזיות, לא מצאתי כי החלטתה של הנתבעת על ביטול החוזה הינה עמידה על זכות חוזית בחוסר תום לב ובודאי, בנסיבות כאן, כשהנושא עלה במסגרת התכתבויות בין הצדדים וכן עלה בהתדיינויות שנערכו בעל-פה ובשים לב להלכה הנוהגת במקומותינו כפי שנוסחה כבר בע"א 158/80 מנחם שלום נ' מנחם מוטה, פ"ד לו(4) 793, 841 (1982) על ידי כב' מ"מ הנשיא מ' שמגר (בתוארו אז) כי: "אולם, אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהוא או נהג בדרך שיש בה משום העידר תום-לב, יהיה זה על-ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום-לב. הדרישה לקיום התחייבות מפורשת, עליה הסכימו הצדדים בכך שייחדו מעמדה והדגישו חשיבותה על-ידי הדברים שנאמרו בסעיף 5, אינה יכולה להחשב כשלעצמה להעדר תום-לב רק בשל כך שהדרישה לקיום ההיתחייבות גורמת נזק לצד המפר או מביאה תועלת לנפגע". לימים, ובאופן דומה, נפסק בע"א 189/89 קופת-חולים מכבי, כולל קופת-חולים אסף נ' קופת החולים, פ"ד מה(4) 817, 822-823 (1991) על ידי כב' השופט ת' אור כי: "על-פי תנאי החוזה המחייבים בין הצדדים, עמדה למשיבה זכות לביטול החוזה, ובילבד שההודעה על כך תנתן תוך זמן סביר מראש. בנסיבות כאלה, ההודעה על ביטול החוזה אינה אלא שימוש בזכות שהצדדים הסכימו עליה, מבלי שהותנה שעל המבטל לנמק את שיקוליו או נימוקיו לביטול כזה. יש להניח, שכשנקבע תנאי כזה, צפו הצדדים אפשרות של ביטול החוזה בהסתמך על תנאי זה, והם כלכלו או צריכים היו לכלכל צעדיהם בהתאם לכך, ובילבד שתנתן להם הודעה על הביטול זמן סביר מראש. לפיכך, אין לראות את עצם ביטול החוזה תוך הודעה סבירה מראש כהתנהגות שאינה בתום-לב, רק משום שיש בבטול החוזה פגיעה בצד שכנגד או הכבדה עליו.

...

עיקר המחלוקת בהקשר זה הינו ביחס לכך ששלד הפרוטוקול הוכן מבעוד מועד וטרם שנערכה ישיבת הוועדה, משכך, מתבקשת, כביכול, המסקנה לפיה, נפל פגם בפעילות הוועדה הנחזית כמי שמשמשת חותמת גומי להחלטה שנקבעה מראש.

עיון בנסיבות העניין, בראיות ובעדויות מביא למסקנה כי אין הדבר כך בענייננו.

פסיקתא הנתבעת תשלם לתובעת סך של 58,259.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.2006 ועד למועד התשלום בפועל.

בכותרת השגתו מציין המבקש "לפי סעיף 11.49(א) בתקשי"ר, מקום בו המבקש לטעון טענת פסלות נגד חבר ועדה חייב לעשות זאת לפני הדיון בועדת הבוחנים. מעורבות חריגה של המנכ"ל , מנע ממנהל האגף להישתתף במיכרז לאיוש משרה רגישה בתקופה של ערב בחירות. פוגעת במעמד הבקורת הפנימית ובסכוי להליך בחירה והגן שבו נשמרים עקרונות המיכרז הקפדה על שוויון הגינות שקיפות והיעדר משוא פנים. לאור נסיון העבר קיים חשש שהמגמה לפסילת עובדי משרד ומינוי מקורבים תמשך מגמה עליה התרעתי כיו"ר ועד המחר כבר בעבר" (ההשגה מהוה חלק מנספח 10 לבקשה).

ביטולו של מיכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי נפל פגם מהותי בהליכי המיכרז או בהמלצת הועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במיכרז בנגוד לכללי הצדק הטבעי ושלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה.

אין הנציבות רשאית לפטור עצמה מלשמש כשומר הסף למניעת קיומם של מניעים זרים בהליכי המיכרז ובכלל זה, מהחובה לבדוק לגופו של ענין טעם מינויו של נציג משרד מסוים שאינו עונה על דרישות התקשי"ר והאם היתה מניעה כי ימונה מי שאמור היה להיתמנות לתפקיד על פי הוראות התקשי"ר. דברים אלה ודאי יפים נוכח החשש מפני השלכות שהנציבות עצמה מציינת אותן , למינוי נציג משרד שאינו הממונה על התפקיד נשוא המיכרז.

הכל בשקיפות וגילוי מלאים תוך הקפדה על כללי השויון, ההגינות, היושר והיעדר משוא הפנים.

...

כמו כן מבקש לקבוע כי החלטת ועדת הבוחנים במכרז (כמו גם במכרז הקודם) אינה סבירה וכי מעורבותו של מנכ"ל המשרד (דאז) מנעה החלטה על פי הכלל של בחירת הכשיר בין הכשירים לתפקיד; כי כישוריו מתאימים יותר ועולים על אלו של המועמד שנבחר במכרז (המשיב 3) וכי הוא לכן ראוי לתפקיד זה. בטרם נפרט השתלשלות הענינים הרלבנטיים , נבהיר כבר בשלב זה כי לא מצאנו מקום לדון בכל טענותיו של המבקש לנזקים שנגרמו לו וכן להתנכלות לה טוען- כל אלה דינם להדון במסגרת התיק העיקרי.

ולהפך! ואולם, נוכח מסקנותינו דלעיל, הרי שלגופו של ענין לא מצאנו מקום להענות לבקשה למתן סעד זמני בענין דנן.

משכך, הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.