בית המשפט העליון נידרש לסוגיה זו לא אחת וקבע, כי אין בעובדת היות אדם שב"ח לכשעצמה, כדי לפטור מחובת בדיקת חלופת מעצר, זאת נוכח תפיסת היסוד של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המניח צורך של איזון, בין ערך חירות הפרט לבטחון הציבור, תוך הדגשת חירות הפרט כראשון במעלה, בהפעלת שיקול הדעת השפוטי.
"
מסקירת פסיקת בית המשפט העליון נראה אפוא, כי בעיקרון, לא שונה מצבו של שוהה בלתי חוקי וממילא גם נתין זר מבחינה קונספטואלית, ממצבו של תושב ישראלי, וניתן עקרונית לשחרר אדם לחלופת מעצר שתבטיח מפני מסוכנותו ומפני החשש מהמלטותו מאימת הדין.
...
על רקע האמור, ובבחינת עילות המעצר הנוגעות לענייננו, נראה כי בניגוד למצבו של שב"ח רגיל בו החשש התדיר הוא דווקא מפני המלטות מאימת הדין, הרי שבעניינו של העורר עילה זו כמעט ואינה קיימת ולמצער ניתנת לאיון, זאת נוכח העובדה שצוינה לעיל, לפיה אינטרס רב משמעות של העורר הינו להיוותר במעמד פליט השוהה ברשות וכדין בתחומי מדינת ישראל ולא להיות במצב בו מבוטלת אשרת שהייתו בה.
נותרה איפוא עילת המעצר האחרת – עילת המסוכנות, אשר בחינתה אינה שונה ממצבו של כל נאשם אחר, תושב הארץ.
עובדה זו המצטרפת לכלל המקובל כי התסקיר על אף חשיבותו הרבה, משמש ככלי עזר סטאטוטורי כשההחלטה הסופית היא של בית המשפט הדן בעניין, מביאתני למסקנה כי במצב הדברים דנן, בהנתן מכלול המפורט לעיל, ועל רקע הקונספציה המקובלת כי מטרת ההליך הינה מניעתית ומשמעותה איון מסוכנותו של העורר ולא ענישתו, ניתן לקבל את ההצעה לשחרור העורר, תוך קביעת תנאי שחרור שיבטיחו מפני מסוכנותו, לרבות מניעת השתתפותו בנסיבות העלולות לגרום להישנות מסוכנותו.
אשר על כן, הנני מורה על שחרורו של העורר בכפוף לתנאים הבאים:
העורר ישהה במעצר בית מלא בביתו של דודו מר פיליפוס גברסלס ברחוב סעדיה גאון 53, רחובות, ולא יצא מפתח הבית לשום עניין ולשום צורך, למעט עפ"י הזמנת משטרה או בית משפט.
