החובה לפרט בכתב התביעה את כל העובדות המקימות עילת תביעה

גם בהנחה שהתובעים יוכיחו את כל העובדות הנטענות בכתב התביעה בקשר לנתבעים 4-8, היינו היותם בעלי מניות ודירקטורים בחברה וה"רוח החיה" בחברה, לא יהיה בכך לזכות אותה בקבלת הסעדים שביקשה כנגד נתבעים אלה מכוח עילות התביעה הנזיקיות, לא כל שכן החוזיות.

אף ביחס להילכת 'הידיעה המיוחדת' אני סבורה כי אין בה לגרוע מחובתם של התובעים לפרט בכתב תביעתם את העובדות המהותיות המקימות להם עילת תביעה כנגד הנתבעים האישיים.

...

אף אין בידי לקבל את הטענה כי יש לסלק התביעה על הסך מהטעם שמעשי הנתבעים האישיים חוסים תחת כלל שיקול הדעת העסקי.

סוף דבר אני מתירה הגשת כתב תביעה מתוקן בו יפרטו התובעים את התשתית העובדתית כנגד הנתבעים 4-8, המבססת, לטענתם, הטלת אחריות אישית בעילות החוזיות או הנזיקיות המפורטות בכתב התביעה.

הבקשה ככל שהיא מתייחסת ליתר עילות התביעה, נדחית.

יפים לעניין זה דבריה של חברתי, כב' השופטת דגן-טוכמכר בק"ג (תל אביב-יפו) 5748-04-17 חנה קלדרון - רם רוזנטל (17.9.17): "30. ככל שהתובעת מבקשת לשכנע את בית הדין כי בנסיבות העניין יש הצדקה, ולו לכאורה ליחס אחריות אישית לנתבע 1 בהיותו מנהל התאגיד עליה לפרוס תשתית עובדתית אשר תבהיר מהם המעשים והמחדלים המיוחסים ישירות לנתבע 1, ואין להסתפק בפירוט מסכת עובדתית המייחסת למנהל את כל הפעילות של התאגיד. תשתית עובדתית מסוג זה לא פורטה לא בכתב התביעה ואף לא בתגובה לבקשת המחיקה.

ככל שמבוקש להטיל בנוסף אחריות על הנתבע 2, כמנכ"ל, דרוש לפרט תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה ישירה כנגדו במישור האישי, כמו גם לציין מהי אותה עילת תביעה קונקרטית מכוחה מבוקש לייחס לו אחריות.

שאלה, שעל יסוד המפורט בכתב התביעה בה עילת התביעה במישור זה עלומה - לא ניתן להשיב לה. אם מבקשים התובעים לזקוף לנתבע 2 אחריות רק מעצם כך שהחברה לא העבירה הנכויים לקופות, ובלשון אחרת על דרך של הפרת חובה חקוקה (הגם שעילה זו לא מצוינת בכתב התביעה), אין לנו אלא להפנות למצוין בסע"ש (נצרת) 24692-07-17 אביבה רלב"ג - בית הספר המשותף בשדה אליהו - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, (17.1.19) והם נכונים לנסיבות שלפנינו: "בתשובתה מפנה התובעת גם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק המקנה סמכות לבית הדין לידון בעילות נזיקיות, כאשר לטענת התובעת יש לראות את עילות תביעתה כהפרת חובות חקוקות מצדם של חברי הועד המנהל, דוגמאת תשלום פיצוי פיטורים והפרת חובת השימוע, ולכן גם מכוח סעיף זה מוקנית לבית הדין הסמכות לידון בתביעה כנגד חברי ההנהלה. אין לקבל טענה זו, ויוסבר: רכיבי התביעה עניינם בהפרות נטענות של חוקי העבודה. חוקים אלו מטילים חובות על מעסיק, ולא על נושא משרה. על מנת שנושא המשרה יחויב באופן אישי בהפרת חובה חקוקה יש להראות אחת משתיים (בש"א (ת"א) 5773/05 עיר השעשועים בע"מ נ' רפי בן שושן, [פורסם בנבו] מיום 7.9.2005): נושא המשרה חייב ב'חובה' באופן אישי מכוח חיקוק, או כי ניתן להרים את מסך ההיתאגדות בינו לבין החברה/האגודה (טענה אשר כבר נשללה כאמור לעיל). החיקוקים אליהם מפנה התובעת אינם קובעים חובות המוטלות באופן אישי על נושא המשרה, ולפיכך לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 24(א)(1ב) כדי לקנות סמכות עניינית ביחס לחברי הועד המנהל ( ראו גם תבע (ארצי) נא/3-156 יעקב סימס נ' בנימין יוחננוף, [פורסם בנבו] כד 199)". לכן, בהעדר פירוט עילת תביעה קונקרטית בכתב התביעה המתוקן קל וחומר כזו העונה לגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה, אין מנוס מלקבוע כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלפי הנתבע 2 במישור של אחריות אישית.

...

לפיכך, גם דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף בנימוק זה, להידחות.

סוף דבר: התביעה כנגד החברה, שתלוי ועומד כנגדה צו פירוק, מעוכבת בזאת.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2, נדחית.

על פי תקנה 11(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 על התובע החובה לפרט בכתב התביעה את העבודות העיקריות המהוות את עילת התביעה.

התובעת העלתה בכתב התביעה גרסה עובדתית לארוע המקים, לטענתה, עילה נזיקית.

...

התובעת לא הגיבה מדוע טוענת לקבילותו של מסמך זה. אני מקבל את טענת הנתבעת ואת הפסיקה המובאת במסגרתה הקובעת כי הלכה פסוקה היא שספרות רפואית יש להגיש באמצעות חוות דעת רפואית מגבה (ראו: רע"א 9014/12 ד"ר בוריס פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals Belgium (פורסם בנבו, 24/01/2013).

אין בידי לקבל טענה זו. כב' השופט עמית בעניין פלונית התייחס מפורשות לחוזרי מנכ"ל בעניינים רפואיים, כאשר קבע כי לגבי אלו יש להגישם באמצעות חוות דעת.

דין הטענה להידחות.

יפים לעניינו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט סוקול רון בע"א (מחוזי חיפה) 360/08 מ תנאל דוד נ' עירית נשר (23/10/08): "אין התובע פטור מהגשת תביעה הממלאת את כל פרטי כתב התביעה כנדרש על פי תקנה 9 לתקנות ובמיוחד אין לפטור אותו מחובתו לפרט את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה" כנדרש בתקנה 9(5) לתקנות (ראה יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 653 (מהדורה שביעית)).

כאשר תובע אינו מיפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה ואינו מיפרט מתי נולדה העילה, הרי שכתב תביעתו פגום והדבר עשוי להצדיק את מחיקתו".

...

סבורני, כי זהו, לכל המאוחר, המועד שניתן להצביע עליו כמועד היוולד עילת התביעה.

גם בהקשר לכך, אומר כי אין בידי לקבל טענת התובעת כי יש לקזז התקופה הנ"ל בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

לאור המקובץ לעיל הנני מורה על סילוק התביעה על הסף מחמת שלא צויין בה המועד בו נולדה עילת התביעה.

ברם, אין בכך כדי לשחרר תובע מחובתו לפרט בכתב התביעה את העובדות המקימות לו עילת תביעה מכוח החוקים שהוא מבקש להסתמך עליהם.

...

כן טען המערער, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הוא לא כלל בכתב התביעה עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט והפנה להגדרת מהות התביעה בכותרת, שם צוין "מהות התביעה: חוזית כספית, עשיית עושר שלא במשפט". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא, וביתר המסמכים שבתיק קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיב לערעור, וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

טענה זו של המערער דינה להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.