החובה לידע את הנאשם בהתאם לסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי

מבוא בפני בקשת המבקש/הנאשם לחזרה מהודאה לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ").

המבקש/הנאשם לא נכח בדיון שהוגדר כהקראה מיום 19.7.16; לא קיים פרוטוקול לדיון זה. המבקש/הנאשם לא ידע כלל על פגישה ב- 29.8.16 כפי שכתוב בפרוטוקול המופיע בנט המשפט וגם לא נכח בדיון במועד הנטען.

בהתאם לע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מ"י מתקיימות העילות להתרת חזרה מהודייה על ידי בית המשפט כפי שנקבעו על ידי כב' השופט חיים כהן ושעליהן חזרה כב' השופטת בייניש בפס"ד 1958/98 פלוני נ' מ"י: ההודיה לא נעשתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם.

קיום הקראה כדין עפ"י סעיף 143 לחסד"פ עת המבקש/הנאשם מיוצג על ידי עורך דין הרי שלא מוטלת החובה על בית המשפט לקרוא את כתב האישום למבקש/לנאשם ולהסביר לו את תוכנו באם עורך הדין מצהיר שעשה כן. כאן, למעלה מן הצורך, המבקש/הנאשם הודיע כי הסניגור הראשון הודיע על כפירה וטען לחפותו ואף הציג גרסה אחרת לקרות התאונה.

במה תורמת אמירה זו אם לא במחשבה תחילה של הגשת מייל זה לבית המשפט?! במייל לכאורה כותב המבקש/הנאשם את מספר הנייד שלו בסוף המייל.

...

טיעוני ב"כ המשיבה/המאשימה המשיבה/המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין לאפשר למבקש/לנאשם לחזור בו מהודאתו.

ייאמר כי כשגרה בכל תיק ותיק, אני מקפידה הקפדה יתרה על התנהלות עורכי הדין והנאשמים בעת הדיונים מולי וניתנת שימת לב יתרה לתשובות הנאשמים לכתבי האישום עת הם עומדים מולי: ראשית, כולם, ללא יוצא מן הכלל, מגיעים לדוכן העדים ולא משיבים לכתב האישום מתוך הקהל, אני שמה לב לקשיי שפה, לשפת הגוף וכל עוד יש לי ספק ולו קל שבקלים, מופסק הדיון ומוזמן מתורגמן או מוסבר שוב ושוב כתב האישום, עד שנחה דעתי כי הנאשם הבין את עובדותיו.

סוף דבר על פי החומר שבפני, לא שוכנעתי כי הבקשה לחזרה מהודאה באה מתוך פגם כלשהו בגיבוש הסדר הטיעון או מתוך אמונה כנה בחפותו של המבקש/הנאשם אלא כמהלך טקטי תוך ניצול מותו המצער של הסנגור הראשון ולצורך מטרה אחת ויחידה והיא להשיג הקלה בעונש.

גם בעיניין זה הנאשם היה יכול לתת תצהיר ואף להבהיר כיצד ידע להודות על בכתב האישום בעברית לפרוטוקול.

באשר לטענה לאי קיום הדין בהתאם להוראות סעיף 143 לחסד"פ, היות והנאשם אינו שולט בשפה הערבית ולא היה מתורגמן בדיון, אני קובעת כי לנוכח אי הצהרת המאשימה כי בכוונתה לידרוש מאסר בפועל, אין בתיק זה חובת ייצוג.

סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), קובע כי: "בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סנגור, אם הודיע הסנגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול." כפי שהביא ב"כ המאשימה בתגובתו, מטרת ותכלית סעיף זה היא להבטיח שהנאשם מודע לאישומים נגדו והבין את תוכנו של כתב האישום, כמו שנאמר בבש"פ 1948/03 שילון נ' מדינת ישראל (פסק הדין מיום 10/3/03): "הוראת סעיף 143, המחייבת כי בית-המשפט יקרא באוזני הנאשם הלא מיוצג את כתב-האישום, ובמידת הצורך יסביר לו את תוכנו, נועדה להבטיח כי הנאשם יהיה מודע למהות האישומים נגדו ויבין אל נכון את תוכן ההליך הפלילי המתנהל נגדו. מודעות זו מתחייבת כדי לאפשר לו להיתגונן כראוי ולמצות את מכלול זכויותיו הדיוניות. דרך כלל הגשמת תכלית זו מצריכה כי בית-המשפט ימלא בקפדנות אחר דרישות החוק ויקרא באוזני הנאשם את כתב-האישום ויוודא כי הוא הבין את תוכנו." כתב האישום הוקרא לנאשם.

...

בתגובתו טען ב"כ המאשימה כי יש לדחות את הבקשה.

כך גם אין כל השלכה לאי עיון הסניגור הקודם בחומר החקירה, קודם להקראת כתב האישום, משאין חובת ייצוג בתיק זה. הסניגור פעל עפ"י דרכו המקצועית בייצוג הנאשם, ואין כל בסיס ראייתי לפסול דרך זו. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאנו נימוקים מיוחדים להתיר לנאשם חזרה מהודאה.

אשר על כן, הבקשה לחזרה מהודאה, נדחית.

אני קובעת דיון הוכחות להיקף הבניה בלבד ליום 12/9/19 משעה 10:00 עד שעה 11:00.

סעיף א' 2 הוא סעיף בו נכתב כי על הנאשם מוטלת, כבעלים של המקרקעין, חובה לקבל היתר בנייה ביחס לעבודות והשמוש נשוא כתב האישום.

לא נרשם בפרוטוקול שהסניגור הודיע שהקריא בפני הנאשם את כתב האישום ו/או הסביר לו את תוכנו ומטבע הדברים אין רישום בפרוטוקול לפיו הנאשם אישר את ההודעה (שלא באה לעולם).

בכך פעל בית המשפט בנגוד לסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

הכפירה בהקף הבנייה מלמדת כי ידע היטב מה מיוחס לו. הטענה לפיה העברית אינה שגורה בפיו לא נתמכה בעדות /תצהיר של הנאשם בעיניין זה אלא באמירה בהבל פה של סניגורו החדש.

בהתאם, ולבקשת המאשימה, ניתנה החלטה בדבר תיקון כתב האישום באופן של הפחתת השטח שניבנה מ-168 מ"ר ל-155 מ"ר. ביום 18.11.19 ניתנה הכרעת דין בה הורשע המערער בכל העובדות ובהקף המידות שבכתב האישום המתוקן.

דרישת סעיף 143 לחסד"פ כי הנאשם יאשר את ההודעה של הסניגור לפיה הוסבר לו כתב האישום מיועדת להבטיח כי התשובה לא תהיה תשובה בעלמא אלא תשובה עניינית ואותנטית.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולים ובהחלטות בית משפט קמא מושא הערעור, הגעתי למסקנה לפיה אין מקום להתערב בהכרעת הדין וגזר הדין.

לסיכום, לא הובאו בענייננו נימוקים מיוחדים הנוגעים לאי הבנת האישום.

הוא בחר שלא לעשות כן חרף תזכורות שניתנו לו ובסופו של דבר בחלוף כמעט 6 חודשים שלא פעל להגשת טיעונים, זומנו הצדדים לשימוע גזר הדין.

ב"כ המערער ציין, כי בפרוטוקול לא נכתב כי בית המשפט פנה למערער עצמו, או כי המערער עצמו הבין את כתב האישום והודה בו, וזאת בנגוד להוראות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ) לגבי אופן תחילת המשפט.

עוד ציין ב"כ המערער, כי "לדברי המערער במקרה דנן, הוא לא הבין ולא הסכים לאמור בכתב האישום, לא היה מודע למהות התיקון בו, לדברי המערער הוא לא הסכים להסדר ואף ביקש מב"כ לשנותו והדבר לא נעשה, אילו היה בית המשפט קמא פונה למבקש בדיון היו הדברים עולים צפים מתבהרים ומתבררים לאלתר אולם הדבר לא נעשה" (סעיף 9 להודעת העירעור); כי המערער כופר במיוחס לו ומבקש לברר את אשמתו בבית המשפט, למרות שהוצג הסדר טיעון בעיניינו (שם בסעיף 10); וכי לטענת המערער, הוא כלל לא ידע שהוא מצוי בפסילה, והדבר לא הודע לו או לבא כוחו הקודם בנגוד לאמור בכתב האישום, והוא מבקש שטענתו תתברר (שם בסעיף 12).

ב"כ המשיבה הפנה לסעיפים 128 ו-240 לחסד"פ, ולסדרי הדין המיוחדים שנקבעו לעבירות תעבורה, שהוגדרו ע"י המחוקק כעבירות קלות, שלפיהם אין חובה בהתייצבות הנאשם לדיון ודי בהתייצבות בא כוחו.

...

לאחר עיון בהודעת הערעור ובתיק בית המשפט קמא, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתגובתו של עו"ד אביטל, החלטתי לקבל את הערעור.

נוכח האמור, מאחר שמתגובתו של עו"ד אביטל עולה למעשה כי המערער לא קיבל ייצוג נאות בבית המשפט קמא, ולאור הבעייתיות העולה מהפרוטוקולים כאמור לעיל, הרי שאין מנוס מקבלת הערעור.

לשיטתו של הסנגור, יש מקום לבטל את האישום נוכח קיומה של "הגנה מן הצדק" (לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"א-1982), משלא ניתן לנאשם 1 יומו לצורך מסירת גירסתו קודם לפתיחת הליך זה. בהקשר זה מפנה הסנגור להחלטה שניתנה בתו"ב 66262-05-17 מדינת ישראל נ' עליאן, 3.8.2020, שם בוטל אישום משלא נימסרה התראה לנאשם טרם הגשת כתב האישום.

עם זאת נטען כי "המפקח הגדיל והוסיף להתראה את שמו של נאשם מס' 1" כלומר, ידע שיש שני נאשמים אליהם יש למסור את ההתראה.

המאשימה מאשרת כי ממערכת מירשם האוכלוסין עולה כי כתובתו של הנאשם 1 היא "קיסאן סמטה 1 בית 4", אולם נטען כי "המפקח התכוון לחפש את הנאשם 1 ולמסור לו את ההתראה, הוא לא פעל בזדון אלא בתום לב ומתוך כוונה ליתן לו היזדמנות למסירת גרסה". עוד טוענת המאשימה כי גם אם נפל פגם במסירת ההתראה, אין הדבר מהוה פגם המוביל לביטול האישום, שעה שניתן לרפאו בהזמנה לחקירה.

חובתה של הרשות החוקרת נובעת, בין היתר, מהתפיסה כי יש בגביית גרסה כדי לסייע בקבלת החלטה מושכלת תוך בחינת האפשרות כי אכן יש בידי החשוד הסבר שיש בו כדי למנוע הגשת כתב אישום.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן בו יש להורות על ביטול האישום ביחס לנאשם 1.

משאין חולק כי ההתראה לא נמסרה לכתובתו הרשומה של הנאשם 1 על אף שלא הייתה כל מניעה לעשות כן, המסקנה היא כי לא ניתנה לנאשם 1 הזדמנות למסור גרסתו טרם הגשת כתב האישום.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת באופן בו כתב האישום כנגד הנאשם 1- מבוטל.