מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

החובה להמציא אישור רישום לצורך הוכחת בעלות ברכב דיני תעבורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הדרכים למסירת הודעת איסור השמוש ברכב קבועות בתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), תשנ"ט – 1999 והן בין השאר, במסירה לידו ובאין למוצאו – במקום מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים; בתאגיד ובחבר-בני-אדם – במסירה במשרדו הרשום ברשיון הרכב או לידי אדם המורשה בדין לייצגו; במשלוח מברק למענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב; במשלוח לפקסימילה של תאגיד או של חבר-בני-האדם הרשום ברשיון הרכב.
כן נאמר כי אם לא ניתן לשלוח את העתק הודעת איסור שימוש לבעל הרכב באחת הדרכים המנויות בתקנת משנה (א), יישלח העתק ההודעה האמורה בדואר רשום עם אישור מסירה לפי מענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב; כתאריך ההמצאה יראו את תאריך אישור המסירה.
בעוד שהאשם התורם מפחית מסכום הפיצויים את אותם הפיצויים הבאים בגין נזק שהמזיק גרם אך נגרם באשמו המלא או החלקי של הניזוק עצמו (סעיף 68 לפקודת הנזיקין), חובת הקטנת הנזק, שנקבעה בפסיקה (להבדיל מזו שחלה בדיני החוזים מכוח סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), מטילה על הניזוק את הנטל לנקוט בכל הצעדים הסבירים כדי להקטין את הנזק שניגרם לו על ידי מעשי הנזיקין, וככל שלא עשה כן יש להפחית או לבטל את חיוב המזיק בתשלום פיצויים (ר' ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, פ"ד סא(3) 603 (2006); ע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45, 51 (1991); ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות, פ"ד נט(6) 1, 11 (2005)).
בהתאם לרע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464 [1997] : " מכירת רכב היא מכר של מיטלטלין אשר על-פי סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 הבעלות בהם עוברת במסירת הממכר ואינה טעונה רישום כלשהוא. עם זאת, קיימת חובת רישום בעלות ושינוי בעלות בכלי רכב מכוח החוק. כיצד מתיישבים שניים אלה ומה משמעותו המשפטית של הרישום? לכאורה, רישום זה הוא בעל ערך דקלראטיבי שלא כרישום מקרקעין בלישכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי (ראה להשוואה תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969)." טענתה של התובעת כי כאשר זהותו של נהג לא ידועה, חזקה שמי שנהג ברכב הוא הבעלים או אדם מורשה מטעמו (להלן: "חזקת הבעלים וההרשאה") – אינה הולמת למקרה דנן.
ואולם, במסגרת אותו עניין נאמר, כי "בתי המשפט באנגליה פיתחו כללי ראיות במקרים כגון אלה ...משהוכיח התובע שהייתה רשלנות בנהיגת מכונית ושהנתבע היה בעל המכונית מותר להסיק שהנהג הרשלן היה בעל המכונית עצמו או עובדו או מרשו, אלא אם הוכחו עובדות הסותרות הנחה זו". 19.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפני בית המשפט, אני סבור כי דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה.
להלן אנמק החלטתי זאת; העובדות שהתבררו בפני בית המשפט כאמור, התובעת טענה, כי ביום 11.6.14 הושבת הרכב על ידי המשטרה למשך 30 יום וניתן בגינו צו איסור שימוש.
בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מובארק מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] שבו דן המותב בערעור על פסק דין שהתקבל בסדר דין מהיר, נאמר, כי כאשר מוצגים המסמכים, אין מקום להציגם על ידי העדים ואז המסמכים המוגשים הם בבחינת ראיה, ללא צורך בתחקור מגיש הראיה: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד שמבקש להתנגד למסמכים אלו, או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון. כאמור, כתב הגנה הינו בגדר כתב טענות ולא בגדר הזמנת עד. משהוגשה חוות דעתו של השמאי היא התקבלה אלא אם כן נדרש השמאי לחקירה בסמוך או בעת הדיון ולא היה שם. במקרה כזה, יכול היה הצד המבקש לחקור, לעתור לביטול חוות הדעת מטעם זה. אולם במקרה הנדון, לא כך היה. ב"כ המערערים לא טען דבר והחשה, ולאחר מכן בשלב הסיכומים העלה טענותיו. לכן צדק כב' השופט קמא ואנו רואות איתו עין בעין. כך גם היתה לטעמנו כוונת מתקין התקנות המייחדות סדר דין מהיר מסדר דין רגיל." הנה כי כן, לו רצתה התובעת להתכחש לראיה, הייתה צריכה לזמן את אברהם רשבי ולחוקרו בבית המשפט.
בעניין זה נאמנים עלי דבריו של כב' השופט עמית יריב בעניין ה"פ 20198-09-13 חייט נ' חייט ואח': "אף כי הרישום במרשם כלי הרכב הוא הצהרתי בלבד, אני סבור כי לנוכח הוראות תקנות התעבורה, המחייבות עדכון שוטף של הבעלות ברכב במרשם כלי הרכב, יש לייחס לרישום זה ערך ראייתי ניכר, אשר יציב רף ראייתי גבוה למבקש לסתור את האמור במרשם. גם מדיניות שיפוטית ראויה מצדיקה, לטעמי, קביעת רף כאמור, שכן יהיה בכך כדי לעודד עמידה בדרישות התקנות, ושמירת עדכניותו של המרשם – לטובת כלל הנזקקים לו והמבקשים להסתמך עליו." הנה כי כן, דין התביעה להידחות.
ואולם, בהינתן האמור לעיל ובמיוחד בעניין ה"פ 20198-09-13 חייט נ' חייט ואח', אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

תמצית טענות התובע ביום 2.1.2018 הבחין התובע, שוטר בדרגת רס"ב, בנתבע נוהג ברכבו ומתקרב לצומת הרחובות סעדיה חתוכה ואשכנזי בעיר יהוד-מונוסון, לא מציית לתמרור "עצור" שהוצב טרם הכניסה לצומת, ומקפח זכות קדימה בנגוד לתקנה 64 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
בהיעדר כתב הגנה, התובע עתר בבקשה למתן פסק דין על יסוד המצאה שבוצעה באמצעות הדבקה, וביום 6.4.2020 ניתן פסק דין נגד הנתבע (כב' הרשם הבכיר נועם רף).
הנתבע דחה את טענות התובע, ובשלב זה התעורר כעסו של התובע שהחליט לרשום לו דו"ח תנועה ממניעים פסולים.
הנתבע צילם את מקום עמידת השוטר ואת מיקום התמרור לצורך הוכחת טענתו, ולאור בקשתו להשפט על דו"ח התנועה.
להלן יפורטו הטעמים שהביאוני למסקנה זו. בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 פסק דיני ינומק באופן תמציתי.
בנוסף, התרשמותי היא שהנתבע, אדם משכיל ובעל ניסיון חיים עשיר, אמור היה לדעת שפרסומיו יביאו לזיהוי התובע ולפגיעה בשמו הטוב, ולא הייתה מוטלת עליו כל חובה חוקית או מוסרית לבצע את הפרסומים, ולמצער במתכונת שבה בוצעו, בין היתר בניסיון לארגן קבוצה להגשת תלונה נגדו (ת/8), וכי המטרה בפירסום הדברים הייתה לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים, באופן המקים את החזקה הקבועה בסעיף 16(ב)(3) לחוק בדבר חוסר תום לב.   אף אם הנתבע האמין בצדקתו בלב שלם, אין בכך להעיד בהכרח שעמדתו עדיפה על עמדת התובע, ולא בכדי אף חלק מחברי הקבוצה הביע תרעומת על הדברים שנכתבו על ידו שמציגים את התובע כשקרן, נוכל ועבריין.
...
טענה לחוסר תום ליבו של התובע בשולי הדברים אך לא בשולי החשיבות; טענת הנתבע בדבר חוסר תום לב מצד התובע נדחית על ידי.
מעבר לכך, התנהלות הנתבע שסירב להתנצל ולחזור בו מהפרסומים עד לסוף חקירתו הנגדית תומכת במסקנה שלא היה במשלוח מכתב התראה כדי למנוע את ההליכים בבית המשפט.
סוף דבר לאור הטעמים דלעיל, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 20,000 ₪.

בהליך הארכת מועד להישפט (המ"ש) שהוגש בשנת 2020 בעניינים מקומיים ירושלים נפסק כדקלמן:

לבקשה צורפו: תצהיר אימות (על דרך ההפניה; 'תצהיר בג"צי') מטעם המבקשת; החלטות בית המשפט בשתי הבקשות הקודמות; 28 הסכמי מכר של רכבים; שני אישורים של רשם החברות מהימים 9.4.2018 ו-1.12.2019 - שניהם בדבר רישום הודעה על שינוי כתובת החברה המבקשת.
לא למותר לציין בהקשר זה כי אם הנאשמת מורגלת בכך שהרכבים שמכרה יוצאים מחזקתה הפיסית אך נשארים בבעלותה מבחינה רישומית, הרי שחלה עליה אחריות מוגברת לפעול באופן שלא ייגרם נתק בין כלל הרשויות המקומיות האוכפות דיני חניה בתחומיהן לבין המבקשת אשר אליה ממוענים הדו"חות.
על פי תקנה 13(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, חובת כל בעל תעודה (ובעניינינו - בעל רשיון רכב - קרי המבקשת) לעדכן את רשות הרשוי לגבי כל עידכון של פרט מפרטיה.
האחריות לבצוע עבירת תעבורה ברכב מוטלת על בעל הרכב, למעט אם הוכיח בעל הרכב כי העבירה בוצעה על ידי אחר (סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]).
בקשה לביטול דו"ח בטענה כי העבירה לא בוצעה על ידי מי שקבל את הודעת תשלום הקנס (היינו בקשה להסבת דו"ח) ניתן להגיש עד 90 יום לאחר מועד המצאת הדו"ח (סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).
...
לזה ייקרא נקיטת הליך משפטי בחוסר תום לב. התוצאה הבקשה מתקבלת רק לגבי דו"חות שמספריהם 1284573-1, 7029452-5 ו-5846872-9.
אני מורה על עיכוב וביטול כל הליכי הגביה בגין שלושת הדו"חות האמורים.
באשר ליתר הדו"חות מושאי הבקשה - בקשת המבקשת להארכת מועד להישפט ולהקפאת הליכים, נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

פתח דבר שתי התביעות המאוחדות שבכותרת עניינן בתאונת דרכים (ניזקי רכוש) שאירעה ביום 18.6.17, ובמהלכה פגע רכב הסעות, בבעלות חברת "הסעות אחים ארנאוט בע"מ" (להלן: "חברת ההסעות"), שבו נהג מר כמיל ח'ורי (להלן: "הנהג"), במספר כלי רכב חונים.
ברשימת התנאים הכלליים של הפוליסה שהוציאה סקוריטס לרכב הפוגע נרשם, תחת הבלטה, בסעיף 3 של תנאי הפוליסה, כי הפוליסה אינה מכסה אובדן, נזק או חבות: "שנגרמו בשל היות נהג הרכב המבוטח נתון במודע להשפעת סמים, אלכוהול, כל תרופה, משקה, או חומר שידוע כי עלול להשפיע על עירניות הנהג, או על שיקול דעתו בשעת נהיגה". בפסק הדין בעיניין פוליקוב נקבע, כי נהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה נמנית על החריגים שבפוליסה התקנית, אשר חלה על כלי הרכב הפרטיים, בהתאם לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986; ומשכך, אין להרחיב את החריג הקיים באותה פוליסה, שעניינו נהיגה תחת השפעת סמים, באופן שגם נהיגה תחת השפעת אלכוהול תוחרג מתחולת הפוליסה.
וכך נאמר לעניין זה בספרו של י' אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית), עמ' 718: "... הגישה השלטת בפסיקה גורסת כי מבטח שלא המציא את הפוליסה למבוטח אינו רשאי להסתמך על הסייגים הקבועים בה. עם זאת, אין מדובר בכלל גורף. הפסיקה הציבה שלושה סייגים משמעותיים לסנקציה המוטלת על המבטח בגין אי-המצאת הפוליסה, שהנטל להוכיחם מוטל על המבטח. הסייג הראשון נוגע, כאמור לעיל, לידיעת המבוטח. בית המשפט קבע, לא פעם, כי הסנקציה הנובעת מהפרת סעיף 2(א) לחוק נדחית מפני ידיעה בפועל או בכוח של המבוטח על אודות התנאים או החריגים לכסוי. נפסק כי נוכח ידיעתו הממשית או הקונסטרוקטיבית של המבוטח על אודות דרישות הפוליסה, אין עוד חשיבות לאי-המצאתה. הסייג השני נוגע לדרישת הקשר הסיבתי. בית המשפט פסק כי במקרה שבו מוכח כי אי-המצאת הפוליסה לא הסבה נזק כלשהוא למבוטח, כגון במקרה שבו לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח הרלבנטי פוליסה שאינה כוללת את החריג שבמחלוקת – אין המבוטח יכול להיבנות מאי-קבלת הפוליסה. סייג שלישי נעוץ בחובת הזהירות של המבוטח. לפי אחת הגישות, אל מול חובתו של המבטח להמציא את הפוליסה במועד, ניצבת חובה מקבילה של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח, במקרים המתאימים, על אי-קבלתה. לפי גישה זו, מבוטח שלא עמד בחובה האמורה לא יורשה להסתמך על מחדלו של המבטח". לטעמי, במקרה הנוכחי חלים גם הסייג השני וגם הסייג השלישי מאלו שפורטו לעיל, קרי – גם הסייג הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי וגם הסייג הנוגע לאחריות המוטלת על המבוטח לוודא את קבלת הפוליסה בידיו.
כידוע, תקנות התעבורה מחמירות במיוחד עם נהגים של רכבים צבוריים בהקשר זה, בכך שכמות האלכוהול המותרת בדמו של נהג רכב צבורי (בדומה לנהג צעיר) נמוכה בהרבה מזו המותרת ביחס לנהג "רגיל" (ראה סעיף 64ב לפקודת התעבורה).
ואילו בכל הנוגע למבוטחת, הרי שבמקרה הנוכחי, נהיר בעיניי, כי מתן הסבר למבוטחת על אודות הסייג הספציפי הנידון כאן לא היה מעלה או מוריד, שכן מר ארנאוט לא יכול היה שלא להסכים לסייג האמור, כאשר מדובר ברכב להסעת נוסעים, לאור החובות המחמירות המוטלות על נהג ברכב כזה, בין היתר – בהקשר של שתיית אלכוהול.
...
עם זאת, גם במקרה שבו לא הומצאה הפוליסה למבוטח, לא תמיד המסקנה היא קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה שבו הוכח כי התקיים סייג לכיסוי.
וכך נאמר לעניין זה בספרו של י' אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית), עמ' 718: "... הגישה השלטת בפסיקה גורסת כי מבטח שלא המציא את הפוליסה למבוטח אינו רשאי להסתמך על הסייגים הקבועים בה. עם זאת, אין מדובר בכלל גורף. הפסיקה הציבה שלושה סייגים משמעותיים לסנקציה המוטלת על המבטח בגין אי-המצאת הפוליסה, שהנטל להוכיחם מוטל על המבטח. הסייג הראשון נוגע, כאמור לעיל, לידיעת המבוטח. בית המשפט קבע, לא פעם, כי הסנקציה הנובעת מהפרת סעיף 2(א) לחוק נדחית מפני ידיעה בפועל או בכוח של המבוטח על אודות התנאים או החריגים לכיסוי. נפסק כי נוכח ידיעתו הממשית או הקונסטרוקטיבית של המבוטח על אודות דרישות הפוליסה, אין עוד חשיבות לאי-המצאתה. הסייג השני נוגע לדרישת הקשר הסיבתי. בית המשפט פסק כי במקרה שבו מוכח כי אי-המצאת הפוליסה לא הסבה נזק כלשהו למבוטח, כגון במקרה שבו לא ניתן היה להשיג בשוק הביטוח הרלבנטי פוליסה שאינה כוללת את החריג שבמחלוקת – אין המבוטח יכול להיבנות מאי-קבלת הפוליסה. סייג שלישי נעוץ בחובת הזהירות של המבוטח. לפי אחת הגישות, אל מול חובתו של המבטח להמציא את הפוליסה במועד, ניצבת חובה מקבילה של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח, במקרים המתאימים, על אי-קבלתה. לפי גישה זו, מבוטח שלא עמד בחובה האמורה לא יורשה להסתמך על מחדלו של המבטח". לטעמי, במקרה הנוכחי חלים גם הסייג השני וגם הסייג השלישי מאלו שפורטו לעיל, קרי – גם הסייג הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי וגם הסייג הנוגע לאחריות המוטלת על המבוטח לוודא את קבלת הפוליסה בידיו.
ההודעה לצד שלישי נגד סקוריטס נדחית.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בתחילת ההליך, התעורר קושי בבצוע המצאת ההזמנה לדיון לנתבעת (אף כי כתב ההגנה הוגש במועד) ולשם כך נדחה הדיון בפעם הראשונה.
מכאן, מתפצל קו ההגנה לשתי טענות– האחת, כפי שנכתב בכתב ההגנה, לפיה לוחית הרשוי של הרכב שוכפלה ולכן הנתבעת אינה אחראית לניזקי התאונה ושניה, כפי שטענה הנתבעת בעדותה, לפיה בנה של הנתבעת נטל את רכבה והשתמש בו ללא רשותה, ולכן לטעמה אין היא אחראית לניזקי תאונה.
תמיכה לעדותה של הגב' בקר בדבר זהות הרכב הפוגע כרכבה של הנתבעת ניתן לראות גם בעדותה לפיה מדובר ברכב בצבע שחור, ואכן בראיות אשר הוגשו על ידי בא כוחה של הנתבעת כתומכות בבקשתו מיום 18.12.22, צורף רישיון הרכב של התובעת, בו מצוין כי צבע הרכב הנו שחור, עובדה זו כאמור מחזקת את המסקנה כי הרכב אשר פגע ברכב התובעת הנו רכבה של הנתבעת, ולא רכב אחר אשר עליו "הולבשה" לוחית רישום מזויפת.
אחריות בעלי הרכב מתוארת בס' 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], הקובעת כי: אחריות בעל רכב 27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נילקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
כל עוד נימנעה התובעת מלעשות כן – רואים אותה עצמה כאילו נהגה ברכב: "הגיון דומה חל מבחינת קל וחומר גם בדיני הנזיקין. בעליו של רכב נמצא בעמדה הטובה ביותר לדעת את זהותו של נהג הרכב במועדים שונים. זאת, בין אם יש לאותו בעלים רכב אחד ויחיד ובין אם יש לו (או לה) רכבים רבים. ודאי אם מדובר בחברת השכרה אשר העיסוק בכלי הרכב וזהות מחזיקיהם הוא לחם חוקה. בית המשפט החיל בדין האזרחי לא פעם את החזקה העובדתית לפיה, בהיעדר הוכחה סותרת, הנוהג ברכב הוא בעליו או מורשה (ע"א 31/85 בדיר נ. טסה, פ"ד מג (2) 81, 87; ע"א 20/64 הפניקס חברה לביטוח נ' מדינת ישראל, פד"י יח (3) 426, 435; ע"א 259/63 אפרים חיים נ' יעקב קלקשטיין ואח', פד"י יח (3) 662, 666; ת.א. (ת"א) 1401/73 זהרי נ' משרד הביטחון, פ"מ תשל"ה (2) 150). אם לא נסתרה החזקה, תוטל אחריות אזרחית על בעלי הרכב גם אם יתכן שהבעלים לא נהג ברכב במועד הרלוואנטי. כך למשל בע"א 31/85 הנ"ל, שעסק בתאונת "פגע וברח", דחה בית המשפט המחוזי תביעת פיצויים לאחר שקבע בין השאר כי התביעה לא הרימה את הנטל להוכיח מי הוא אשר נהג ברכב הפוגע בזמן התאונה.
הטענה לפיה אין לה כל קשר אליו, אין בה בכדי לפגוע בחובתה לעשות כן, אם ברצונה להרים את נטל ההוכחה אשר מוטל עליה, כאמור.
...
מכל האמור לעיל, אני קובעת כממצא, כי הרכב אשר פגע ברכבה של התובעת היה רכבה של הנתבעת, כאשר קיימת אפשרות כי היה נהוג על ידי בנה.
מכל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבעת.
משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 8327 ₪ בגין הנזק אשר נגרם לרכב התובעת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו