המבקש אמנם טען כי החתימה על גבי אישור המסירה של כתב התביעה, אינה חתימתו, וכי חתימתו זויפה, אלא שלא ראה לבקש מהמשיבה לזמן לחקירה את שליח הדואר שביצע את המסירה, בהתאם לקבוע בתקנה 522 לתקנות, ומשכך המפורט בתצהיר המוסר מטעם עובד רשות הדואר, לא נסתר.
...
די באמור כדי לדחות את הבקשה, אך מעבר לצורך, ראיתי להוסיף, כי לא שוכנעתי כי יש לבטל את פסק הדין, אף אם הייתי באה לכלל מסקנה כי יש להאריך המועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין.
בהינתן מכלול האמור, אני קובעת כי כתב התביעה הומצא לידי המבקש כדין כאשר חרף האמור, האחרון לא הגיש כתב הגנה מטעמו במועד הקבוע בדין, ואף לא בשנים שחלפו מאז, ומשכך אין מקום לבטלו מחובת בצדק.
בהינתן מכלול האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.