הזמנת כרטיס טיסה לתינוק שגילו עולה על שנתיים

לאחר שנמסרו לנציגת הנתבעת כל תנאי ההזמנה, שהיו חשובים ומהותיים לתובעת, הכוללים: 5 מבוגרים, 2 ילדים ו-2 תנוקות ב-3 חדרים צמודים עם נוף לים, חזרה אליה הנציגה ואישרה כי אכן ניתן לבצע את ההזמנה לפי תנאיה והמשיכו עם ביצוע ההזמנה במסגרתה נימסרו פרטי כרטיס האשראי של התובעת, בוצע חיוב של 6,400$, הוחלפו תיכתובות דוא"ל לאישור ההזמנה והונפקו כרטיסי טיסה ושוברי אירוח.

בפסק-דין שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) הגדיר בית הדין את מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות והקף אחריותה ("המבקשת" בציטוטים להן מפסק-הדין היא סוכנות הנסיעות): "המודל העיסקי שאומץ על ידי המבקשת אומנם חורג מגדר "תיווך" או "שליחות" גרידא, אולם אין הוא עולה לכדי נכונות להפוך לספק השירותים" [סעיף 16 לפסק-הדין, עמ' 14]; "אין אנו סבורים ..... כי ניתן לקבוע שדינה של המבקשת הוא כשל קבלן המספק את שירותי התיירות שהזמין הלקוח, ונושא באחריות מלאה לכך שהלקוח יקבל את שהזמין" [סעיף 16 לפסק הדין, עמ' 14]; "הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחויב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השרות) במתן השרות, כנגד ההיתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו.

ובעניינינו ברי כי קבלת חדרים צמודים בהזמנה מהוה מרכיב מהותי בהזמנת התובעת; התובעת נתבקשה לאשר את ההזמנה בכתב, ואישורה של ההזמנה על ידי התובעת, היה כמפורט להלן: "אני מאשרת את ההזמנה מ 14.5.2013 עד 18.5.2013 טיסת אלעל הלוך ישראייר חזור. 5 מבוגרים לפי הרשימה, 2 ילדים, גילאים 9 ו-6, שני תנוקות פחות משנתיים. מלון Aquila rithymna beach כרתים יוון, חצי פנסיון, 3 חדרים צמודים, נוף לים..." לגישתי, מקום שאישור ההזמנה כלל תנאי שכזה, מן הראוי היה שהנתבעת הייתה חוזרת בתשובה כי לא ניתן להתחייב לגבי מלוא מיפרט ההזמנה אשר פורט ברחל בתך הקטנה, בכל הנוגע להיות החדרים צמודים, וברור כי מדובר באחד מתנאי ההזמנה.

...

אני מקבל את דברי התובעת כאמינים, בכל הנוגע למהותיות רכיב זה בהזמנתה (להבדיל משאלת קבלת חדר עם נוף לים, רכיב מינורי בהזמנה), ומקבל את אמירתה שללא חדרים צמודים ספק אם התובעת הייתה מזמינה את חבילת הנופש המוצעת מלכתחילה אצל הנתבעת מאחר וכוונת התובעת הייתה לבלות עם משפחתה ולא להיות רחוקה מהם, על אחת כמה וכמה שבהרכב הנוסעים 4 ילדים מתחת לגיל 10, שניים מהם תינוקות.

עוד אוסיף כי אף על פי שתחושות התובעת הן קשות בגלל חופשה משפחתית שתוכננה בקפידה וזו לא התקיימה במלואה כפי שתכננה ולשביעות רצונה, המרחק , במובן של פיצוי של מחצית מסכום החופשה, לעניין רכיב הנזק הלא ממוני בדמות אותו מפח נפש, כאשר אין מחלוקת שבסופו של דבר הם קיבלו את החדרים ואת מרבית רכיבי החבילה שהוצעה, הינו ניכר יתר על המידה.

לאור האמור לעיל, אני מקבל באופן חלקי את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

כמו כן, ציינה, כי תנוק עד גיל שנתיים לא משלם עבור כרטיס טיסה משום שהוא ישוב במהלך כל הטיסה על ברכי הוריו.

אין גם מחלוקת על כך שבפועל הגיעו התובע ובני משפחתו ליעדם באיחור ניכר העולה על פרק הזמן הקבוע בחוק לצורך זכאותם.

6.3 אין חולק, כי התובע הזמין טיסה מישראל לבנגקוק עם טיסת קישור מאיסטנבול - כעסקה אחת.

הנתבעת לא הציגה את נהלי התעופה בנושאים אלה ואולם סבורני, כי כאשר עסקינן בטיסה בינלאומית בעלת מאות נוסעים יש ליתן את הדעת לכך ולהערך בהתאם באופן שיצמצם עד למינימום האפשרי מקרים כגון דא. בנוסף ראוי לציין, כי ניזקם המצרפי של כל הנוסעים בטיסה בעקבות האיחור המשמעותי הנ"ל עולה עשרות מונים מהנזק הסטאטוטורי הקבוע בדין כאשר, עסקינן בפצוי בסיסי ומינימלי שנקבע, ללא הוכחת נזק.

...

נוכח האמור, סבורני, כי התובע ובני משפחתו זכאים לפיצוי הסטטוטורי.

יתר רכיבי התביעה לא הוכחו כדבעי או שהתובע אינו זכאי להם ומשכך, אין בידי לקבלם.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,809 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

העובדות הצריכות לעניין ושאינן במחלוקת: התובע הזמין שני כרטיסים, אחד על שמו, ואחד על שם בנו בן השנתיים.

טענות התובע בתמצית: הואיל ומדובר בעיכוב של כ-16 שעות ממועד הנחיתה המקורי – עותר התובע לפצוי בסך של 4,240 ₪ (פיצוי ללא הוכחת נזק) עבורו ועבור בנו התינוק וכן לפצוי נוסף בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לטענת הנתבעת התובע דורש סעדים עבור שני נושאים, על אף שעבור הבן שילם התובע רק מיסים בסך 39 דולר ואין מקום לפצותו בשל העובדה שלא רכש כרטיס טיסה בשל גילו הצעיר.

ישיבת דיוני ועדת הכלכלה שנערכה ביום 19.10.09 פותחת בדבריו של חבר הכנסת מר אופיר אקוניס אשר ציין כי: "ככלל, צרכני תעופה מצויים בעמד נחיתות מול חברות התעופה מבחינת ההגנה על זכויותיהם. לכן זוהי הצעת חוק צרכנית מהמעלה הראשונה...ויש להיתמודד עם בעיה זו באמצעות חקיקה מתאימה. הצעת החוק מתכוונת להסדיר את המעמד של נוסעים בתחבורה האוירית מול מפעילי הטיסות...הצעת החוק עוסקת בעיקר בנסיון להקנות מעמד לנוסעים מול מפעילי הטיסות". בת"ק 10838-02-17 ציינה כב' השופטת ת' לוי יטח את הדברים הבאים לעניין תכליתו של החוק: "תכליתו של חוק שירותי תעופה הייתה להטיל אחריות בלעדית על מפעיל הטיסה בגין מחדלים שאינם באשמתו והגורמים לאי הגעת הנוסע ליעדו במועד, פרשנות תכליתית המאפשרת הכללת טיסה שהוחמצה מבחינתו של הנוסע..וזאת בשל מחדלי מפעיל הטיסה, עולה בקנה אחד עם חוק שירותי תעופה ומטרותיו.". הינה כי כן – ולמרות תכלית החוק כחוק צרכני, המחוקק מצא לנכון לערוך איזונים בין ההגנה על צרכנים ובין הנטל שמטיל החוק על ספקי התובלה האוירית.

...

אכן – כאשר מדובר בשביתה פראית – אין המקרה הנדון נכנס בגדר הפטור האוטומטי – שכן אין הוא עונה על הדרישה שהשביתה תהא מוגנת בהתאם למילות החוק הברורות בסעיף הפטור הספציפי שניתן במסגרת הוראת סעיף 6(ה)(2) לחוק – ואולם – סבורני כי לא ניתן לשלול את הכנסת שביתה פראית – בגדרי סעיף 6(ה)(1) שעניינו – נסיבות שלא היו בשליטתו של מפעיל הטיסה או המארגן.

במקרה זה שלפניי, לאחר שלמדתי הנטען בכתב ההגנה ושמעתי את הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה.

השילוב של גורם ההפתעה והעדר ההודעה מראש, היקף הפעולות/עיצומים של הטייסים, פרק הזמן שבו נודע לנתבעת עובר לשעת הטיסה – על אודות השביתה והמחסור בצוותים, נכנס לטעמי לגדרי סעיף הפטור העוסק ב-"נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". בנסיבות אלה, אני סבורה כי  הנתבעת הוכיחה כי עומדת לה ההגנה מכוח סעיף 6 (ה) (1) לחוק שירותי תעופה.

מתלושי השכר אף עולה כי במהלך תקופת עבודתה, הפריש המעסיק עבור התובעת סכומים נוספים לקרן הישתלמות; שילם דמי הבראה שנתיים; העניק לה סכומים כמתנות חגים; וכן בונוס עובד מצטיין בסך של 5,250 ₪ (עמ' 117 למוצגי התובעת).

בהיתחשב בנכויות הזמניות שקבע מומחה בית משפט ובכך שהתובעת נדרשה לזמן התארגנות בעקבות פציעתה ואף שהתאונה ארעה כשלושה שבועות טרם המועד הקבוע לתחילת עבודתה בגדות, בכל הנוגע לעבר היא תהיה זכאית להפסד שכר מלא עבור תשעה חודשים וביתרת התקופה לעבר עד ליום 22.9.23 ולעתיד עד גיל 67 להפסד שכר בשיעור פגיעתה התפקודית.

בעת שהותה במחלקה האורטופדית, בני משפחתה, אביה ואחיותיה היו לידה במהלך רוב שעות היום ותמכו בה. אחותה ל' המתגוררת בלוס אנג'לס הגיעה במיוחד לישראל עם שני ילדיה הקטנים, הגדול בן שנתיים ותינוק בן מספר חודשים בכדי לטפל בה (צלום כרטיסי הטיסה של ל' וילדיה צורף כנספח כ').

...

לא שוכנעתי לקבל את טענות התובעת נגד קביעותיו של מומחה בית המשפט, פרופ' ניסקה, ואיני מקבל את טענתה כי יש להעניק לה בגין אוסיפיקציה הטרוטרופית שאורכה כ-8 ס"מ ומצויה בסמוך לעצבי האגן, נכות רפואית בשיעור של 15%.

כאשר המומחה אישר כי נוכח נכותה של התובעת יהיה לה נוח יותר להתגורר בדירה ללא מדרגות בקומת קרקע, אני סבור כי נוכח המעבר הנדרש של התובעת מדירתה לדירה בקומת קרקע, יש לפסוק לזכותה את ההוצאות הנלוות הכרוכות במכירה וקניית דירה (שכ"ט עורך דין, דמי תיווך שיתכן ותדרש לשלם ומס רכישה) שאני פוסק על דרך האומדנה בסך של 100,000 ₪.

סיכום הנזקים א. הפסדי שכר בעבר – 593,000 ₪ אובדן השתכרות בעתיד- 1,485,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה - 208,000 ₪ ג. עזרת הזולת עבר ועתיד – 200,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 40,000 ₪ ה. ניידות עבר ועתיד- 60,000 ₪ ו. התאמת דיור- 100,000 ₪ ז. נזק שאינו נזק ממון – 67,000 ₪ סה"כ: 2,753,000 ₪ לסיום הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של 2,753,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח הקביעות בפסק הדין, אני מורה כי בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת חלק מהוצאותיה בלבד: בגין התייצבות העדים שהעידו מטעם התובעת למעט בגין חוות דעתו ועדותו של השמאי מר יוניצמן, וכן בגין עלות שירות וידאוקונפרנס ועלות איסוף תיק רפואי, הכל כנגד קבלות שתציג התובעת לנתבעת וכן, תשיב הנתבעת לתובעת את האגרות ששילמה.

הנתבעת מבהירה, כי הבן הוא שהזמין ליום 14.8.11 כרטיסי טיסה הלוך ושוב מטוקיו לישראל בעלות כוללת של 2,580 דולר והיא מדגישה, כי הרכב החיוב שונה מזה שנטען על ידי התובע ולמעשה, נכדו של התובע חויב בכרטיס בסך 155 דולר ארה"ב בלבד, הואיל ומדובר בכרטיס לתינוק מתחת לגיל שנתיים, אשר איננו זוכה למושב במטוס ומחויב בעבור מיסים בלבד.

שנית, ספק אם עיקר הטרוניה של התובע ושולחיו, ככלל, צריכה להיות מכוונת כלפי הנתבעת, אשר כעולה מהאסמכתאות שהוצגו דאגה להזמין עבור הבן והנכד כרטיס למבוגר וכרטיס לתינוק (ואין מחלוקת כי הנכד אמנם היה פעוט כבן שנה ומחצה אותה העת), ולא, למשל, כלפי אחר, דוגמאת המוביל.

...

שמעתי את הצדדים, עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם ושוכנעתי, כי דין התביעה להדחות בעיקרה ולהתקבל אך ככל שהיא נוגעת להוצאות עקיפות ועגמת הנפש שנגרמו לתובע עצמו, כמפורט להלן.

בנסיבות אלה, מתקבלת בזה התביעה אך בקשר עם רכיב ההוצאות ועגמת הנפש של התובע עצמו, ולפיכך תשלם הנתבעת לתובע בגין האירועים נשוא התביעה סך כולל של 500 ₪.