כמו כן, במכתב ההזמנה לשימוע לא פורטו כלל הטענות כלפיו כפי שהוצגו בשימוע, דוגמאת טענה לתפוקת עבודה ולחוסר שתוף פעולה עם עובדים אחרים.
עוד נקבע כי אין דרך קונקרטית הכרחית למימושה של זכות הטיעון, אך "...ניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה - מבלי להתיימר למצותו - כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17, להלן: עניין ברד).
...
בנסיבות אלו, מצאנו לנכון לפסוק לטובת התובע בסוגייה זו, הכל בהתאם למפורט בהרחבה להלן.
בכל מקרה,
בנסיבות כמפורט לעיל בהרחבה, אנו סבורים כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכחת טענתו לעבודה בשעות נוספות, בגינה הוא זכאי לפיצוי, ודין תביעתו בענין זה, דחייה.
בנסיבות אלו, שעה שהתובע לא הביא ולו ראייה אחת לתמוך בטענתו לקבלת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, תביעתו של התובע, גם בשאלה זו, נדחית.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל בהרחבה, הרי שתביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 28,500 ₪, בגין פיטורים שלא כדין.