הזמנה לדין לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

המזכירות תיקבע מועד דיון הוכחות חדש, בשים לב לאילוצי יומנו של בית הדין ותשלח ההזמנה לצדדים.

...

מסמכים שיועברו לעיון הנתבעת ישנם מסמכים שבית הדין מצא כי יש להעבירם ישירות לנתבעת, על מנת לייעל את הדיון ועל מנת לנסות להגיע לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע והצווים הרלוונטיים לצדדים שלישיים המחזיקים במידע, על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

נוכח העובדה כי נדרשת שהות הן לקבלת המידע והמסמכים ואף לשם בחינת המידע שיתקבל על ידי בית הדין, לא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע, בתאריך 13.12.2021, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

הודעה בדבר אישור פסק בוררות, לפי תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968, דומה לענייננו להזמנה לדין לפי טופס 2 לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, לפיה "אם לא תעשה כן, תהא לתובע הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך" (ראו גם הזמנה לדין בסדר דין מקוצר לפי טופס 17 לתקנות לתקנות אלה לפיה "אם בית המשפט לא ייתן רשות להיתגונן כאמור, תהא לתובע הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך").

אוסיף, כי גם בנוסח ההזמנה לדין לפי התקנות החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018) מופיעה אזהרה דומה (טופס 2 לאותן תקנות).

...

אין בידי לקבל טענה זו. שכן, אם אניח כהנחת התובעת כי הנתבעת בעלת אמצעים ומתוחכמת, הדרך הבטוחה יותר לעכב קבלת פסק דין לטובת התובעת בהליך זה בישראל (ואולי אף להגביר את הסיכויים של הנתבעת להגיע ראשונה ל"קו הסיום" בתיק המקביל שהיא הגישה בקוריאה מבלי שיעוכבו ההליכים בו) היתה דווקא הגשת כתב הגנה כדין בשפה העברית בתיק זה שבפניי.

הבקשה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורכי דין בסך של 7000 ₪.

טען כי לא קיבל את כתב התביעה וגם לא הזמנה לדין ולכן יש לבטל פסק הדין מחובת הצדק.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולקבל העירעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שערעור הוגש בטעות במקום בקשת רשות ערעור ותקנות סד"א החדשות מאפשרות היום תיקון הטעות לפי תקנה 149(4) בשונה מהמצב המשפטי לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, מצאתי לנכון להאריך המועד להגשת בקשת רשות העירעור.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שערעור הוגש בטעות במקום בקשת רשות ערעור ותקנות סד"א החדשות מאפשרות היום תיקון הטעות לפי תקנה 149(4) בשונה מהמצב המשפטי לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984, מצאתי לנכון להאריך המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו.

. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

זימון העד מיכה אילוז בכל הנוגע לזימון העד, מר מיכה אילוז, סבורני כי כעולה מבקשת התובעים, ומעיון בתצהיר של העד עולה כי ההליך שניהל מר מיכה אילוז כנגד החברה הקודמת, הסתיים לפני כעשור בפשרה, ואין בתצהירו טענה הנוגעת באופן פרטני לעניינו של התובע, אלא רק להתנהלותו של המנוח, ומשכך סבורני כי בשים לב למחלוקת בתיק, הרי אין מקום להעתר לבקשה בייחוד כאשר התביעה שהגיש העד הייתה כנגד חברת סיאמקו (שהנה חברת נפרדת הנתבעת 2 ) ואיננה נוגעת לנתבעת 2.

...

בכל הנוגע לבקשה לזמן עד נוסף, נוכח מועד הגשת הבקשה, ומשהבקשה הוגשה בצורה לקונית ללא ציון פרטי העד או תמצית עדותו הרי שהבקשה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו לשירות התעסוקה, המורה לשירותי התעסוקה – להגיש פירוט/דוחות התייצבותו של התובע, מר ארביב שמעון , ת"ז 059029280 בלשכת התעסוקה בין השנים 2017 ועד 2019.

ב"כ התובע יפעל לזימון העד מטעמו למתן עדות למועד הנ"ל. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלמו התובעים לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ביום 15.2.2021 הגישו המשיבים למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה אף בקשה להכיר בהמצאת הבקשה לתרו ארצות הברית באמצעות תרו ישראל כהמצאה תקפה לפי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 482(א) ו-תקסד"א הישנות בהתאמה) או לפי תקנה 163(ג) לתקסד"א. לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע דרך ביצוע להמצאה מחוץ לגבולות המדינה, בהתאם לתקנות 167-166 לתקסד"א. ביום 8.3.2022 היתקיים דיון לפני בית משפט קמא בבקשת ההמצאה, וביום 28.3.2022 ניתנה החלטתו אשר נגדה מכוונת הבקשה דנן.

ניתן לומר, כי כוח השיפוט של בית המשפט, כפי שנקבע בחוק, נשאר רדום, עד אשר קם בעיניין פלוני עם מסירת ההזמנה לדין (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 39 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)).

בדומה, סבור גם השופט י' שקד בספרו: "אומנם, נוסח הסעיפים שונה אך דומה כי אפשר להחיל, בזהירות המתחייבת, את הפסיקה הנוגעת לתקנה 482(א) לתקנות הקודמות על תקנה 163(ג) לתקנות, ואולי אף בהרחבת-מה, ביחס לתקנה 482(א). זאת, שכן האחרונה התייחסה רק למצב שבו התובענה היא בעיניין 'עסק או עבודה' מסוימים שהמורשה עוסק בהם עם או עבור הנמען, ואילו תקנה 163(ג) לתקנות נוקטת לשון כללית יותר – 'המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל'" (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 794 (מהדורה שנייה, 2020)).

...

בשל חשיבותן של שאלות אלו, החלטנו להכריע בבקשה במותב תלתא.

ואולם, מכל הטעמים שהובאו לעיל, אני סבור כי הבחינה שערך בית המשפט קמא איננה מספיקה להכרעה בדבר תוקפה של המצאה לנציג על פי תקנה זו, שכן אין בה כדי ללמד על עמידה במכלול התנאים שמציב סעיף 163(ג) לתקסד"א על פי לשונו, תנאים שנועדו להבטיח שהוגשמה גם תכלית רכישת הסמכות, העומדת אף היא ביסוד התקנה, ככל שמדובר בהמצאת כתב הטענות הראשון.

ואולם בקשה זו לא נבחנה כלל בהחלטה מושא ההליך שלפנינו, ולפיכך אין מנוס מלהשיב את התיק לבית המשפט קמא על מנת שישלים את אשר החסיר.

נוכח כל האמור, לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל, כך שהתיק יוחזר למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי לדיון בבקשתם החלופית של המשיבים – המצאה לפי תקנות 167-166 לתקסד"א החדשות.