בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ על פרשת פלאפון היה ער לאמור וקבע:
"הבנה זו למצב הדברים – והיא מעוגנת במציאות החברתית שתיארנו – הביאה את בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין נשוא העתירה ליצירתה של חזקה פסיקתית, הקובעת כי הבעת עמדה על ידי המעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות או להשלכותיה, מהווה הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנים על העובדים, שהרי 'זכותו של כל עובד להחליט אם להצטרף לאירגון עובדים אם לאו היא מרכיב מרכזי של זכות ההתארגנות'. ... כפי שהטעים בית הדין הארצי, אין בחזקה כדי לשלול את חופש הביטוי והקניין של המעסיק בהתנהלותו השוטפת במקום העבודה. במסגרת ניהול מקום העבודה, רשאי המעסיק להמשיך בפעילותו בהתאם לצרכי העבודה, כפי שנהג קודם לכן. כך למשל, בידי המעסיק לקיים מפגשים או שיחות עם העובדים, ובילבד שבהתנהלותו אין זיקה להתארגנות ואין השפעה עליה. יתר על כן, בית הדין הבחין כאמור בין תקופת ההתארגנות הראשונית, לתקופה שבה התארגנות העובדים ניצבת על רגליה, ומאזן הכוחות משתנה.
...
טענות הצדדים
לטענת המבקשת, בחינת האירועים לפרטיהם ובהיבט התמונה הכוללת מביאה למסקנה כי המשיבה פעלה במסגרת תוכנית פעולה ומדיניות מוכתבת מ'למעלה' לפגיעה בהתארגנות ולסיכולו.
עת באים אנו לשום את שיעור ההוצאות ולאור היקף התביעה החריג שהעמידה המבקשת כנגד המשיבה (הן בסכום והן בהליכים לרבות במסגרת בקשות ביניים) ועל רקע כל האמור בפסק דין זה לענין התנהלות המבקשת וחוסר תום הלב בהתנהלותה, אנו קובעים כי על המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 300,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.
"עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים, ד',ו') - אחרית דבר
בקשת הצד - נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 300,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
