הזהירות הנדרשת בשימוש בדוקטרינת ההשתק השיפוטי

סמכות בית-המשפט של חידלות פרעון בעירעור על החלטת נאמן כידוע, סמכות הנאמן לבדיקת תביעות-חוב מוסדרת בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, לפיה: "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לידרוש ראיות נוספות לה". בתי-המשפט הבהירו לא אחת ובאופן עיקבי כי סמכותו של הנאמן במסגרת בדיקת תביעות חוב של נושים הנה סמכות מעין-שיפוטית וכי לנאמן סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות.

אמנם, השמוש בדוקטרינת ההשתק השפוטי יש שיעשה במשורה מאחר ומונע מבעל דין לטעון טענותיו באופן הפוגע בזכותו לקבל את יומו בבית-המשפט.

מעבר לידרוש, ובזהירות המתבקשת מאחר והערעור לא נשמע בפניי במלואו, הרי שאף לגופו של ענין לא מצאתי ממש בטענות העירעור כפי שפורט לעיל בהרחבה.

...

מסקנה זו מתבקשת הן מטעמי חובת תום הלב הדיוני והימנעות מניצול הליכים משפטיים לרעה, אשר החלים על החייב, והן מטעמי שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ומניעת הכרעות סותרות.

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי סיכויי הערעור קלושים וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בכל אופן השמוש בדוקטרינת ההשתק השפוטי צריך להעשות בזהירות ובמשורה, ורק במקרים בהם הדבר הכרחי לצורך שמירה על טוהר ההליך השפוטי ומניעת הכרעות סותרות.

בלשונו של בית המשפט העליון: "...ההשתק השפוטי עשוי לקום... כאשר נטענות טענות סותרות או הפוכות. אף הדוגלים בגישה מרחיבה כלפי תחולת הכלל של השתק שפוטי, ונטייתי שלי היא בבירור עם המרחיבים, יסכימו כי לצורך הקמתו של ההשתק נדרשים סתירה או ניגוד של ממש בין הטענות השונות, שאם לא כן, אין זו משתיקה את זו" [ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון בע"מ, סעיף ל"ט (17.9.2007)].

...

הא ותו לא! במסגרת החלטתי בתום ישיבת יום 17.6.2021 הוריתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בו תהיה התייחסות למלוא טענות התובעים.

לכן אני מורה על ביטול יפוי הכח הבלתי חוזר מיום 18.3.2021 שחתמו פואד ורוזית לטובת רישום זכויותיהם בחלקה 16 על שם סעיד; הסעד המפורט בסעיף 10(ד) לעיל – דינו להתקבל, לאור כל המפורט לעיל.

לכן אני מורה כי על סעיד להימנע מעשיית כל שימוש ביפוי הכח, כהגדרתו לעיל, אלא אם כן הדבר יהיה בהסכמת כל יורשיו על פי דין (או צוואה) של עבדאללה ז"ל שתינתן בכתב; הסעד המפורט בסעיף 10(ה) לעיל - דינו להידחות, לאור כל המפורט לעיל.

לנוכח התוצאה – בה התקבלה התביעה בחלקה, אך הסעד העיקרי שהתבקש בה נדחה; ועל מנת להרבות שלום בין האחים, שכולם ילדיו של עבדאללה המנוח, ובמיוחד התובעים וסעיד, שוכנעתי שלא לעשות צו להוצאות.

גם מכוח דוקטרינת ההשתק השפוטי וכללי המניעות המקובלים, התובע שטען בבית המשפט המחוזי כי אין כל משמעות תכנונית ל"נ/3", והסכים לפסק הדין, אינו יכול לטעון בהליך כאן טענות סותרות;

במקרה כזה "נידרש עורך הדין להזהיר את לקוחו ולהסביר לו את מכלול הסכויים והסיכונים שבבחירתו, כדי לעמוד בסטאנדארט המיומנות והזהירות הנידרש ובכך להמנע מחבות ברשלנות מקצועית. חובה זו היא למעשה חובת אזהרה הנובעת מחובת הזהירות של עורך הדין. כך, נקבע כי עורך דין חייב להשתמש במיומנות מקצועית סבירה כדי לשמור על זכויות לקוחו, ויצא ידי חובתו רק אם הזהיר את לקוחו, והלה עמד על רצונו להכנס לעסקה" (ע"א 7633/12).

...

לנוכח דחיית התביעה, נדחות מאליהן גם הודעות צד ג' שהגישו הנתבעים.

בסופו של דבר בהליך זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט בלבד, וישיבת הוכחות נוספת, שאותה ניהלו באי כוח הצדדים בצורה מקצועית והגונה, וברוח טובה שאינה מובנת מאליה כלל, בנסיבותיו של תיק זה. גם הסיכומים בכתב הוגשו במועד, והם נכתבו בצורה בהירה ונקייה.

סיכומו של דבר התביעה נדחית.

יש מקרים שבעל-הדין הוא חליפו של בעל-דין בהליך הראשון או כעין חליפו או שיש "קירבה משפטית" (privy) בינו לבין בעל-הדין בהליך הראשון או שיש זהות אינטרסים בין בעלי-הדין" על כן, בהיתן האמור, נקבע בזאת כי מתקיימים כל התנאים להחלת דוקטרינה השתק עילה.

בע"א 5634/05‏ ‏צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה י"ב (4.6.2007), נפסק כלהלן: "על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת" בנסיבות העניין, אני סבור כי ישנה הצדקה להעתר למבוקש מאחר ומדובר באותה תביעה בעיקר, באותו מסד נתונים ובאותה מערכת חוזית, וממילא אין מקום לפתיחת הדיון מחדש.

כפי שנקבע לא אחת, התחולה של הוראת סעיף 15 לעיל אינה אוטומאטית ויש לבחון כל מקרה לגופו, ובכלל זה, יש ליתן את הדעת להתנהלות בעל-הדין, תום לבו, האם נעשה שימוש לרעה בהליכים וכו' (ראו דיון בהקשר דומה שנדרשתי אליו בעבר בת"א (שלום י-ם) 68477-03-17‏ פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (8.2.2018)).

...

תוצאה לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

מתוקף סמכותי לפי תקנה 43 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתחשב במכלול הנסיבות שברקע ההליך, בהתחשב בשלב שבו הוא נמצא, ולנוכח הערתי בסעיף 43, למרות שהתוצאה מחייבת פסיקת הוצאות, אני סבור כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

אמנם הושמעו בפסיקה עמדות על פיהן ניתן לוותר כליל על דרישת הפקת טובת ההנאה (וראו למשל: עניין קינג, פסקה 11; ע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט, פסקה 35 (17.2.2015); רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקה 35 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (1.3.2022); וראו עוד על התפתחות הכלל ועל תוכנו: עידו באום ואבישג ברוך, "השתק שפוטי: עיון ביקורתי בכלל ההצלחה הקודמת" ספר אליקים רובינשטיין 1461, 1472-1468 (2021)), וניתן לומר כי ההלכה בדבר תנאי תחולתו של ההשתק השפוטי טרם גובשה עד תום (ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 272-271 (מהדורה 13, 2020)).

על כן, גם כאשר מדובר ברשות כבעלת דין, יש להפעיל את דוקטרינת ההשתק השפוטי בהתאם לתכליות והרציונאליים העומדים ביסודה (עניין וינוקור, פסקה 11; ע"א 7204/15 פקיד שומה תל אביב 4 נ' עזבון המנוחה דפנה לשם ז"ל, פסקה 87 (2.1.2018) (להלן: עניין לשם)); ואף לגבי רשות מנהלית הדגש הוא בשאלה אם היא היתנהלה בחוסר תום לב או אם היה בהתנהלותה כדי להקנות לה יתרון דיוני כלשהוא (עניין טבר, פסקות 7 ו-8 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות).

גם נקבע כי יש לעשות בסמכות זו שימוש זהיר והיא אינה מיועדת להתמודדות עם טענות הנוגעות לטעות מהותית שנפלה בהחלטת בית המשפט, שכן לשם כך נועד הליך העירעור (ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (17.6.2019); ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' חנאי, פסקה 30 (28.12.2020) (להלן: עניין אמיר)).

...

מדובר במצב שבו הגורם שאמון על הצגת התמונה המקצועית המלאה שתהיה לעזר לבית המשפט, שאינו בעל דין, מגיע למסקנה כי התמונה שהצטיירה לפני בית המשפט לוקה בחסר ומוטעית.

מסקנה זו מתבקשת ביתר שאת שעה שמדובר בערכאת הערעור הרשאית לבסס את הכרעתה על עמדה מקצועית מעודכנת של הכנ"ר, המושתתת על נימוקים מקצועיים, אובייקטיביים, מנומקים ורלוונטיים.

סבור אני כי יש לשקול את הצעת הנושים, וזאת גם נוכח עמדת הנאמן כיום כי החייבים משתפים איתו פעולה, אך זאת רק לאחר גמר הערכת שווי הנכסים אשר תשלים את התמונה המלאה הנדרשת לצורך קבלת החלטה מושכלת.