הערכה זו לא מקובלת עלי, שכן המומחה לא לקח בחשבון שלמרות שניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות בבית המשפט לתקן את מיטרד הרעש, ולמרות זאת עשתה ככל העולה על רוחה, מי יבטיח שאם יינתן לה לתקן את הליקוי, אכן תתקן אותו הנתבעת?
לעניין גובה דמי השכירות, על פי עיסקאות מכר לחודש מרץ 2020 שווי הנכס הנו 976,500 ש"ח ודמי השכירות על פי תשואה של 3.5% לשנה הנם 2,800 ₪ לחודש.
...
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות כדלקמן:
ניתן לתקן את ליקויי הרעש על ידי הוספת בידוד נוסף, ומאחר וכך, אין מקום לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה;
לעניין האיחור במסירה הציעה הנתבעת לתובע לשלם לו את הסך 18,000 ₪ אך הנתבע סירב לקבל סכום זה;
האיחור במסירת הדירה נבע מעיכוב ברישום הזכויות על שם הנתבעת ע"י חברת נרקיסי ראשל, חברה אשר מכרה את הקרקע לנתבעת (כאן אעיר שאין כל קשר בין טענה זו לבין האיחור במסירה, שכן טענה זו יכולה להיות נכונה לגבי האיחור ברישום הזכויות בדירה על שם התובע, אך לא יכולה להיות נכונה לגבי האיחור במסירה הדירה);
היו שני מבצעים צבאיים שהם "מבצע "שובו אחים" ומבצע "צוק איתן", אשר התקופות בהן הם ארעו היו כחדשיים וחצי החל יום 12.6.2014 ועד ליום 26.8.2014, ובהתאם לסעיף 19.9 לחוזה נקבע כי קיימת לנתבעת זכות לעכב את המסירה לאותו פרק הזמן שבו עוכבה עבודתה בשל אירועים אשר לחברה אין שליטה עליהם.
אך סבור אני שיש לדחות את טענתה זו משום שלא מילאה אחר הנטל המוטל עליה להוכיח טענה זו, הכל בהתאם לאמור בפסק הין בתיק אז' 42039-06-16 אליהו נ. פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.18).
התובע תבע פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון בסך 30,000 ₪, וסבור אני שסכום זה הינו סביר בנסיבות בעניין לאור סוג הליקוי בדירה ומשך הליקוי בדירה, והיות הרעש רעש מטריד.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
ניתן בזה צו עשה נגד הנתבעת ולטובת התובע לפיו על הנתבעת לתקן את ליקויי הרעש הנגרמים לדירת התובע עד ליום 22.5.24, ולהמציא לתובע חוות דעת של מומחה לאקוסטיקה בדבר עצמת הרעש שנותרה לאחר ביצוע התיקונים.
