הורה אינו יכול לכפות על המטפל הרגשי לחשוף פרטי הטיפול

בפני בקשת המבקשת להורות כי משמורתו הזמנית של הקטין, כבן 6.5, תהיה בידי המבקשת ולהעברת הקטין לטיפולה והשגחתה לנוכח ניכור הורי וסיכון של הקטין; ביום 06.12.2021 הוגשה בקשה דחופה על ידי המבקשת בהליך י"ס 11672-12-21, במסגרתה נטען כי ישנו ניכור הורי כלפיה מצד המשיב, אבי בנה, וכי נכון לאותו מועד, היא לא ראתה את הקטין מזה כ-3 שבועות.

ביום 27.1.2022 הגישה עו"ס לסדרי דין דיווח נוסף במסגרתו ציינה כי המשיב הוזמן להגיע לפגישה עם הקטין מספר פעמים, אולם בכל פעם טען כי הקטין בבידוד ולכן הוא לא יוכל להגיע.

במימצאי התסקיר ובמסקנותיו נקבע כי על פי ההתרשמות הועדה, הקטין מצוי בסיכון ריגשי, התפתחותי ופיזי; הקטין מצוי בקונפליקט נאמנויות לנוכח לחצים אדרים שהמשיב מפעיל עליו; המשיב משתף את הקטין בתכנים לא מותאמים, לרבות במערכת היחסים בינו לבין האם עד כי הקטין מדבר "מגרונו" של אביו; הקטין חשוף לשימוש בסמים ועוד.

סבורני כי הותרו של הקטין באחריות האב, בנסיבות שתוארו, תוך נדודים מדירה לדירה, הזנחה פיזית, העדר הגיינה, חשש להסתה כנגד האם, חשיפת הקטין לשימוש בסמים, הן על ידי האב והן בדרך של כפיית שימוש בסמים כלפי מבוגרים אחרים, אי ביקור סדיר של הקטין בביה"ס, העידר שתוף פעולה של המשיב עם הרשויות וגורמי הטיפול והנתק שהאב כופה על הקטין ואימו, בין אם באי הבאתו למפגשים עם האם שנקבעו ע"י גורמי הטיפול ובין אם במניעת קשר טלפוני עם האם מסכנת את הקטין ופוגעת בטובתו.

מובהר כי על מנהלת ביה"ס נאסר למסור פרטי החלטתי זו לידיעת כל אדם אחר ומוטל בזה חסיון על פרטי החלטתי עד להעברת הקטין לטפול אמו.

מרגע מעבר הקטין לטפול האם, ייאסר על האב ליפגוש בקטין שלא בפקוח עו"ס לס"ד ואין מניעה כי בסמוך לאחר פגישה זו תוכל עו"ס לס"ד להציע מועד למפגש ראשון בין האב לקטין במרכז קשר, תחת פקוח.

...

החלטתי זו תימסר באמצעות משטרת ישראל לאב וזאת בתוך 3 שעות לאחר העברת הקטין להשגחת וטיפול אמו.

משטרת ישראל תסייע באכיפת הוראות החלטתי זו .

עו"ס לס"ד תגיש דיווח בעניין ביצוע הוראות החלטתי זו וזאת בתוך 7 ימים.

חברות הוועדה הביעו את דאגתן כי העדר שתוף הפעולה בין ההורים הביא לפגיעה מתמשכת במילוי צרכי הילדים והעלו כי במבחן התוצאה - הילדים אינם מקבלים מענה בזמן אמת, בין היתר, בנוגע להמלצות על טיפולים ריגשיים ואבחונים שלא יצאו לפועל, או שהתקיימו באיחור רב ורק לאחר מעורבות משפטית.

במהלך השנים ארעו מצידו מספר תקריות אלימות כלפי האם בנוכחות הילדים עת נפגשו באקראי במוסדות החינוך; והרושם הוא, כי גם אם האב אינו אומר לילדיו את הדברים מפורשות, הילדים חשופים לעמדותיו ותחושותיו הקשות כלפי אימם ובפועל חוששים להזמין את האם לאירועים בבית הספר כאשר ידוע להם שהאב יהיה נוכח, בשל חששם מתגובת האב.

הפער הניכר בין אחריותם ההורית של הצדדים, ולמצער, תפיסת כל אחד מהם את אחריותו ההורית כלפי ילדיו, היתנהלות האב לאורך השנים מאז הפירוד ביניהם, וטיב היחסים בינו לבין האם, הביאו לכך שבפועל הילדים לא הסתייעו בטיפולים ריגשיים אשר ניתן והיה בהם לסייע להם ליצלוח את הקושי היומיומי אשר נכפה עליהם להיתמודד עמו בשל מאבקו העיקש של אביו באמם.

להורים נתונה זכות לאוטונומיה ופרטיות בגידול ילדיהם השוללת, ככלל, היתערבות של גורמים חצוניים ביחידה המשפחתית.

נכון שאני רוצה לבדוק אותם, אני בודק מי המטפלים, אני לא יכול להסכים על משהו שאני לא יודע, כשיש המלצה אני מסכים, אני בודק" (ש' 27-29 עמ' 20 לפרוטוקול).

...

בנסיבות בהן טובת הילדים מובילה למסקנה האמורה, וביתר שאת מקום בו לא עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות כלשהו, שיצדיק את שינוי מתכונת זמני השהות והמשמורת כפי שנקבעו בפסק הדין, אני דוחה את התביעה שבפני.

דא עקא, על אף ההיגיון המעשי לכאורה בפתרון מעין זה, אשר איני שולל מושגית, וייתכן שעשוי להתאים במקרים אחרים; סבורני, כעמדת האם, כי בנסיבות המקרה דנן, פתרון מעשי מעין זה שהוצע על ידי ועדת התסקירים, לא רק שאין בו להביא תועלת רבה לילדים הספציפיים שבפני ולמערכת המשפחתית בכללותה, אלא ייתכן כי יהיה בו אף להביא לפגיעה במערך היחסים בין ההורים ובסופו של יום אף בטובת הילדים, כפועל יוצא מכך.

ראו לעניין זה החלטתי בתנ"ז .

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: תביעת האב נדחית.

לטענתו, פנה ביום 16.10.16 בבקשה ליח"ס בעיניין ניכור הורי והוגש סיכום ביניים של וועדת התסקירים ביום 28.8.16 , בו נכתב, כי גורמי המיקצוע סבורים כי טפול משותף יכול לסייע לאיכות המפגשים אך הקטינים מסרבים להמשיך במפגשים והנתבעת מסרבת לאלץ אותם להגיע בנגוד לרצונם.

עוד לטענתה, התובע אינו מיתעניין בחיי הקטינים, ואף ניסה לחבל מהלך הקיץ והיא נדרשה לנקוט בהליך משפטי בעיניין זה 25 X האחרון ברצון הקטין עידו ללמוד בבי"ס בישוב ולפעול בהתאם לצוו בית המשפט לרישום (י"ס 5078-07-19 ), מנע קבלת טפול ריגשי, וכן הפר החלטת ביהמ"ש לחופשה מאוחדת של שלושת הקטינים ואינו משלם את המזונות באופן סדיר.

האם הודיעה כי בשל היתנגדותם, אינה יכולה להכריח אותם להגיע למרכז הקשר.

הילדים עידו ויואב מראים סימנים של רוגע ושקט מכיוון שאינם חשופים לקונפליקטים בין ההורים ולדינמיקה המורכבת בין הילדים לבין נראה כי יש מקום להגן על הילדים, לסייע להם לשמור על השקט שמאפשר להם תיפקוד טוב, לעומת חידוש מפגשים או לחייב עוד ניסיונות גישור-טפול, מה שיכול להחזיר את המשפחה למתחים ועימותים על גבם של הילדים.

עוד עלה כי היתנגדותו נעוצה בעובדה כי המדובר בבי"ס פרטי ואין באפשרותו לעמוד בתשלום משהינו מצוי בהליך פש"ר. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ניתנה הסכמת התובע ללימודיו של הקטין בביה"ס בכפוף לנשיאת הנתבעת בכל העלויות הנובעות מהלימודים שם. התובע המשיך לערום קשיים ברשום הקטין לביה"ס, תוך שהתנה חתימתו על המסמכים הנדרשים בחשיפת תצהיר הנתבעת אשר נימסר למשרד החינוך בהתאם לדרישתם.

...

לטענתו, היה מגיע למרכז הקשר על מנת לפגוש את ילדיו אך הם לא רצו להגיע וכשפגשו אותו, אמרו לו אמירות קשות כגון: "היום שלנו היה טוב עד שראינו אותך". לטענתו, בס' 12 לפסה"ד מיום 19.6.16 , קבע ביהמ"ש כי נוכח דיווחי התסקיר מיום 1.2.16 וקיום הקשר באמצעות מרכז הקשר, נדחית טענת התובע להפחתת מזונות בגין סרבנות קשר.

לטענתו שילוב מצבו הכלכלי, יחד עם העדר תקווה מוחלטת לחידוש הקשר עם הקטינים, ובתוספת השפעתה הבלתי נלאית של האם, מביאים למסקנה כי יש להורות על ביטול המזונות.

23 מכל האמור לעיל, הנתבעת עותרת לדחות את התביעה ולהותיר את ההחלטה בתמ"ש 10784-02- 15 על כנה, ולחילופין להגדיל את המזונות ולהשיבם לסך 4,800 ש"ח, אשר נפסקו לאור הפער שבין הכנסות הצדדים.

משאלה פני הדברים, לאחר שבחנתי עניינם של הצדדים (ובכלל זאת אלה הנוגעים לחלוקת זמני השהות של הקטינים עם אביהם והקשר בין הקטינים לאביהם, שנדונים בפניי מזה כעשור) ובבואי ליישם הכללים אשר התוותה הפסיקה בענייננו, מצאתי כי בעת הזו, יש בהפחתה משמעותית בדמי המזונות (ולא ביטולם כליל) כדי להביא לאיזון צודק נכון וראוי בנסיבות.

נוכח האמור, לאחר שבחנתי מלוא המסמכים והראיות שהובאו בפני, צרכי הקטינים ויכולות הצדדים והכנסותיהם כמו גם הדין החל:- - 21 הנני מורה על הפחתת דמי מזונות הקטינים לסך 1,250 ₪ לחודש עבור כל קטין (סה"כ 2,500 ₪), וזאת ממועד הגשת תביעה זו ועד הגיע הקטינים לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר (מועד ההפחתה נקבע החל ממועד התביעה בהינתן כי אין המדובר במזונות ששולמו ו/או "נאכלו" על ידי הקטינים נוכח החלטת בית המשפט בהליך הפש"ר).

ממה נפשך? אם וככל שהמומחית פגשה במי שאינה מסוגלת להגיש הליך משפטי, כיצד זה שהתובעת בכל זאת עשתה כן טרם שפגשה בה, ואם היא פגשה במי שמסוגלת להגיש הליך משפטי, על מה ולמה החליטה המומחית כי ברבות השנים לא יכולה הייתה התובעת לעשות כן? ולגופה של חוות הדעת; כאמור לעיל, המומחית מתייחסת לקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין השהוי בהגשת התובענה, לאמור: "ההמנעות מחשיפה והתעמתות עם הפוגע או כל הקשור ומזכיר אותו, הוא אחד ממאפייני הליבה המרכזיים של ההפרעה" וכי "ואם ניקח בחשבון את הכתוב לעיל על מאפייני הליבה של ההפרעה, את תיאוריה החוזרים והעקביים של האימה שחשה מהתעמתות מולו, נראה מובן כי שיטת ההמנעות אשר בחרה במקרה הנידון ואשר הייתה לרצותו ע"י חתימה על וויתור על חלקה בירושה, והמנעות מהתמודדות עם אביה, בודאי הגשת הליך משפטי נגדו, הייתה חלק מסימני הפתולוגיה הקשה אשר נגרמה בעקבות ההיתעללות הרגשית ארוכת השנים מצידו. רק שנים לאחר האירועים, טיפולים נפשיים, ריחוק פיזי לשנים ויצירת מערכת תמך משפחתית, הצליחה לאגור כוחות נפשיים לצורך הגשת תביעה זו". אף מקריאה מדוקדקת של חוות הדעת, המומחית איננה קובעת כי הייתה על התובעת מניעה שלא אפשרה לה לנקוט בהליכים משפטיים, אלא לכל היותר היא מביאה הסבר להמנעותה של התובעת מלנקוט בהליכים משפטיים.

מיד לאחר תשובותיה הכנות של ד"ר משגב, נישאלה מפי שאלה: "איזה ערך יש לחוות דעת אם אין לה מושג?" (שם), מתוך מחשבה שייתכן והתובעת תיבחן שוב את דיות ראיותיה להליך שבפני, ואולם היא בחרה להמשיך בהליך עד לקבלת פסק דין זה. התובעת לא הבהירה מה השתנה ביחסים בינה לבין הוריה עובר להגשת התביעה שלפתע פיתאום נימצאו בה הכוחות להגיש תובענה זו נגד אביה, זולת אמירה כללית כי היא טופלה וכעת כוחותיה עומדים לה. חשוב לזכור כי הצוו ניתן בשנת 2005, כ 16 שנים טרם הגשת התובענה ומאז הנתבע הסתמך על תוצאת הצוו, פעל לפיו וכלכל צעדיו בהתאם, לרבות סיוע כלכלי לתובעת ולאחיה, ולפיכך, נידרשות נסיבות כבדות משקל שיהיה בהן להחזיר את הגלגל אחורה, ככל שהדבר אפשרי, וזאת לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן ואף לא במידה קלושה.

חרף כל טענותיה החמורות כלפי אביה, אישרה בחקירתה הנגדית כי ברבות השנים קיבלה ממנו כספים, כי הוא שילם עבור גן פרטי עבור ילדיה עת שהו בחו"ל, כי פרע הלוואות שנטלה, העמיד לה מסגרת אשראי בנקאית וכו'.

למעלה מן הצורך ואך כדי להראות את מופרכות התביעה, הרי שאף אם תאמר כי החתימה על תצהיר ההסתלקות אכן נכפה על התובעת וכי היא נעשקה, נזכיר כי אמנם הוראת סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 (להלן: חוק החוזים), מאפשרת לצד הנכפה לבטל את החוזה, והוראת סעיף 18 לחוק החוזים מאפשרת אף היא ביטול החוזה מאת הצד, אשר היתקשר בחוזה עקב ניצול (תוך הוכחת תנאים נוספים), אולם הוראת סעיף 20 לחוק החוזים מציבה דרישה כי הביטול יהיה תוך זמן סביר לאחר שנודע למבטל על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך פרק זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה (ראה גם: ע"א 6094/03 זאב שמעון נ' שאול בוקריץ (נבו, 22.3.05)).

...

לאחר ששמעתי את העד, לצערי הרב, אינני יכול ליתן אמון רב או אמון כלשהו בעדותו, מה גם שאף אם כל האמור בה היה אמת, אין בה כדי לסייע לתובעת לחלוף מעל המשוכה הגבוהה שהדין מציב בפניה בהליך שבפני.

לא ירצה, לא יפעל לשם כך. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות: הבקשה להורות על ביטול תצהיר ההסתלקות וכפועל יוצא להורות על ביטול צו קיום הצוואה – נדחית בזאת.

התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבע בסך כולל של 50,000 ₪.

בדיעבד התברר לנתבעים, כך לגירסתם, כי ביום 30.6.2014 התובע, ואדם אחר המקורב אליו, פנו לרו"ח פיילס ואיימו עליה כי בכל זאת תפתח את החברה, ובעקבות זאת הודיעה רו"ח לנתבעים על הפסקת הטיפול בהקמת החברה והחזרת המסמכים לידי הנתבעים בשל היותה מאוימת (המכתב של רו"ח צורף כנספח י"א לתצהיר התובע).

לגירסתו, אף לא אחד מן הנתבעים, וכך גם לא הוריהם, לא היו מעוניינים לספק ערבות שכזו.

יעקב הצהיר כי במפגש של השלושה, יחד עם נציג הקרן לקבלת הלוואה בערבות המדינה, כל אחד מהצדדים חשף את ההון הפרטי שלו, אז התברר לו כי אין בידי התובע הסכום הדרוש, אלא סך של 60,679 ₪ בלבד.

יעקב הצהיר כי לא היה מעוניין לוותר על ההזדמנות לאחר שהבין כי התובע זנח את ההזדמנות שניתנה לו, כאשר לגירסתו, התובע ניסה במסגרת תחלופת מכתבים לכפות על הנתבעים יחסים עיסקיים עמו.

התובע הסביר כי לא היה בידו גם לקבל הצעה זו משום שנציג "אצה", מר איתי יונס ציין לפניו כי לא יוכל להקנות לו את הזיכיון באותם תנאים כפי שסוכמו עם שלושת השותפים כולם גם יחד (ראו עדותו בעמ' 31, שורות 4-15).

סוף דבר: לא ניתן להיתעלם מהרושם העולה, כי מטען ריגשי ואישי רב עומדים מאחורי התביעה דנא, ולא בכדי עתר התובע לפצותו בסכום בלתי מבוטל של 100,000 ₪ בשל "עוגמת נפש וצער", אלא שבמישור המשפטי, לא שוכנע בית-המשפט כמבואר דלעיל, כי הנתבעים הפרו חובה או עוולו בדרך כלשהיא כלפי התובע.

...

התובע העמיד את דרישתו לפיצוי מן העסק בסך של 10,000 ₪, וזאת ללא שום תימוכין, כאשר דוחות הרווח וההפסד שצורפו על ידי הנתבעים משמיטים את הבסיס לטיעוני התובע במישור זה. משכך, מעבר לאי חוקיות הפעילות, גם טעמים של צדק אינם מובילים למסקנה, כי יש להורות על הפיצוי המבוקש בגין מיזם "פינוי ירוק" בנסיבות העניין.

סוף דבר: לא ניתן להתעלם מהרושם העולה, כי מטען רגשי ואישי רב עומדים מאחורי התביעה דנא, ולא בכדי עתר התובע לפצותו בסכום בלתי מבוטל של 100,000 ₪ בשל "עוגמת נפש וצער", אלא שבמישור המשפטי, לא שוכנע בית-המשפט כמבואר דלעיל, כי הנתבעים הפרו חובה או עוולו בדרך כלשהי כלפי התובע.

התביעה מתקבלת אך ורק בעניין מרכיב השבת הסכום ששילם התובע עבור הרכב, על סך 21,400 ₪ (סכום אשר כולל ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין).