הוראת מסירת מסמכים על ידי מי שאינו צד בהליך

1998) (להלן: "עניין Adlman"), וטענו כי במסגרתו "הוכר חיסיון של מיזכר המתאר בין היתר סיכון לתביעת רשויות המס בעקבות עסקה עתידית (הגם שהמזכר לא היה חסוי בחיסיון עו"ד-לקוח), אפילו שהמזכר נועד לצורך מתן העצה העסקית, החלק הנוגע לחשיפת המס הוכן בציפייה לכך שהעסקה תוביל להליך משפטי". לעניין ההסכמים עם רותם שני, מעלים הנתבעים 3 ו-8-6 טענות זהות להיעדר רלוואנטיות וקיומם של סודות מסחריים, אשר לטענתם מקבלות משנה תוקף שעה שמדובר בהסכם עם חברת רותם שני, חברה ציבורית שאינה צד להליך; ולקיומו של חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט בנוגע לסעיפים בהסכם העסקה המשותפת שמתייחסים לתובע ופורטו לעיל.

דיון והכרעה ד.1 המסגרת הנורמאטיבית כידוע, העקרון המנחה בקיום הליכי הגילוי והעיון במסמכים הנו הרצון להגיע לחקר האמת, וזאת על ידי ניהול ההליך ב"קלפים פתוחים".

חיסיון עורך דין-לקוח מעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולפיו "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון..." (ר' גם: סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).

יחד עם זאת, כבר נפסק כי בהיותו של הלקוח בעל החיסיון הוא רשאי לוותר עליו, לרבות בהתנהגותו כגון על ידי חשיפת המידע החסוי בפני צד שלישי שאינו איש אמונו של הלקוח (ר': ע"א 44/61 אהרון רובינשטיין ושות׳ בע״מ נ' מפעלי טכסטיל נצרת בע״מ, פ"ד טו 1599, 1602 (1961); עניין פלוני, בפס' 10).

ההוראות בדבר שיפוי הנתבעת 7 על ידי הנתבעת 3 בגין אירועים שקדמו להעברת המניות, הנן הוראות שכיחות המשולבות כעניין שבשיגרה בהסכמים למכירת מניות, ותכליתן להסדיר את סוגיית חלוקת החובות והזכויות במסגרת מכירת המניות.

...

שרשור תכתובות הדוא"ל מיום 22.11.2018: אני דוחה את בקשת התובע לעיון בתכתובות הנ"ל. מדובר בתכתובות שהוחלפו בין עורך דינה של הנתבעת 7 לבין שני הדירקטורים שלה, הנתבע 8 ומר מוטי פלד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן ביחס למסמכים נשוא החלטה זו: הנתבעים 3 ו-8-6 יגלו לתובע את המסמכים האמורים בסעיפים 28.6 ו-29.4 לעיל.

הבקשה בנוגע למסמכים המוזכרים בסעיף 30 לעיל – נדחית.

העירעור שהוזכר בהחלטה הוא בקשת רשות ערעור קודמת שהוגשה על ידי המבקשת ברע"א 7561-02-22 שהוגשה על החלטה ולפיה הבקשה להורות על הפסקת הייצוג תדון בדיון.

בתגובה נטען בין היתר, כי הבקשה לא הוגשה על ידי התובעת וכי עו"ד חזי אינו מייצג את התובעת.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) אינני סבורה כי החלטות הביניים מיום 25.1.2023 הן החלטות, שאם לא תתאפשר עליהן השגה ערעורית כבר עתה, אזי "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (מתוך סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד –1984).

בקשה 8 הוגשה על ידי התובעים .בקשה "למסור מסמכים מקוריים לבדיקת מומחה". בית משפט קמא וודאי היה רשאי לבקש תגובה מהנתבעים (תקנה 50 (ד) וכך עשה.

...

הבקשה נדחית".

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) אינני סבורה כי החלטות הביניים מיום 25.1.2023 הן החלטות, שאם לא תתאפשר עליהן השגה ערעורית כבר עתה, אזי "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (מתוך סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד –1984).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ראו לעניין זה את שנקבע בבג"צ 4640/19 התנועה הרפורמית - יהדות מיתקדמת בישראל נ' שר החינוך (21.10.2020): "ההליך של מתן פרטים נוספים נועד להגשים שתי תכליות עיקריות: ראשית, להביא לצימצום המחלוקת על-ידי הגדרה מדויקת של טענה כללית או סתמית; והשנייה, להביא להבהרת עמדתו של בעל-דין כדי לאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו ולהציג את עמדתו שלו [ההפניות הושמטו]. עמד על כך כב' הרשם (כתוארו דאז) י' מרזל בציינו כי "זהו למעשה מבחן כפול המבוסס הן על בחינת הרלבנטיות של הפרטים הנדרשים ליריעת המחלוקת כפי שהיא עולה מטיעוני הצדדים, והן על מהותיות הפרטים במובן זה שנידרש להראות כי המדובר בפרטים שיש בהם ממש ושיש בהם כדי לקדם את הדיון וההכרעה בעתירה" [ההפניות הושמטו].

ניכר בעליל כי מדובר בניסיון להשיג מידע וראיות המצויות בידי הערייה, כדוגמת מידע וראיות המושגות באמצעות "שאלון" או בקשה לעיון וגילוי מסמכים, שכאמור אין מקומם בהליך מינהלי.

למעלה מן הצורך, אף לגוף העניין לא שוכנעתי כי יש הצדקה להורות על מסירת המסמכים שהתבקשו על ידי העותרת.

...

תקנה זו נועדה לאפשר לבית המשפט, אם הוא סבור שמסמך מסוים דרוש לשם הכרעה בעניין, להורות לבעל דין להגישו (כפי שאכן ארע במסגרת החלטתי במעמד הדיון בתיק מיום 10.7.2023).

למעלה מן הצורך, אף לגוף העניין לא שוכנעתי כי יש הצדקה להורות על מסירת המסמכים שהתבקשו על ידי העותרת.

לאור כל האמור, הבקשה, על שני חלקיה, נדחית.

אעיר כי במסגרת ההחלטה נתתי דעתי להרחבת הקף המסמכים אותם דרש התובע לגלות, וכן לכך שהיקף המסמכים אותם דרש לגלות נגע, הלכה למעשה, בעניינים שאינם רלוואנטיים לפלוגתא בין הצדדים וכן לכך שהתובע ביקש לגלות מסמכים הקשורים למי שכלל אינה צד להליך זה (מידלגייט) ואין לה יריבות מול התובע.

כ-60 יום לאחר מתן ההחלטה (והפגרה בינהם), פנה התובע לבית המשפט, בשלישית, בבקשה שהוכתרה "דחופה" להורות לנתבעת לגלות מסמכים אשר לטענתו לא גולו על ידי הנתבעת.

לטענתו, לא נימסרו לו דרישה 2 לבקשתו: לא צורפו כל שומות או דרישות המס שהוצאו, ולא הוספה הצהרה מטעמה של הנתבעת כי לא הוצאו לה שומות מס בתקופות שהתבקשו; לא נימסרה במלואה דרישה 16 לבקשה, לטענת התובע הנתבעת לא מסרה הצהרה כי המסמכים שצורפו הנם כל הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריונים שהתקיימו; לא נימסרה במלואה דרישה 21 לבקשה, לטענת התובע לא נימסרו מיסמכי החישוב של "מפל עסקת המיזוג" ולא הוסף תצהיר כי אין מיסמכי חישוב כאלו; לא נימסרה דרישה 22 לבקשה, לטענת התובע לא גולו תיכתובות, ולא נימסר תצהיר כי לא היו תיכתובות שכאלו; עוד נטען על ידי התובע כי התשובות אשר ניתנו לשאלון נענו בחלקן ובחלקן השני, נענו שלא באופן מדויק תוך הפניה לאסמכתאות בלבד.

...

בתשובתה, טענה הנתבעת כי היא צרפה את כלל המסמכים הרלוונטיים לחישוב "מפל עסקת התשלומים" כפי שהתבקשה ואף הגישה שני תצהירים בעניין, וזאת אף טרם החלטתי בעניין המסמכים.

סוף דבר הבקשה נדחית.

עוד אציין כי אם בסופו של יום אגיע לכלל מסקנה שהנתבעת הסתירה מסמך כזה או אחר שהיה עליה לגלותו (ולעיתים דברים אלו מתבררים רק בהמשך הדרך), או שמסרה תשובות חלקיות או לא מדויקות בתצהיר המענה לשאלון, אזי בית המשפט ידע לומר את דברו.

לעניין ההוצאות, ובשים לב להחלטות קודמות (ר', בין היתר, החלטתי מיום 30.1.23) ; מאחר ומדובר בבקשה שלישית במספר לעניין ההליכים המקדמיים; מאחר והתובע עשה דין לעצמו ולא הגיש תצהירי עדות ראשית במועד (ולא הגיש בקשה בעניין); מאחר וכעת יש לבטל את מועד הישיבה הקרובה ולדחות את בירור המשפט בחודשים נוספים, מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות הבקשה ללא קשר לתוצאת המשפט וזאת בסכום של 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

לפניי בקשה מכוח תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") וסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק") למתן צוי עשה שיורו למשיב 1, בנק הפועלים לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), למסור למבקשת, שרה פולקמן (להלן: "המבקשת"), שהיא הנהנת בחשבון נאמנות שפרטיו מצוינים בבקשה (להלן: "חשבון הנאמנות" או "החשבון") את כל דפי החשבון וכל מיסמך שנוגע לחשבון הנאמנות לרבות מיסמכי פתיחת החשבון וכן כל מידע בנוגע לחשבונות נאמנות נוספים שנוהלו על ידי המשיב 2, עו"ד ניר יוסטר (להלן: "המשיב" או "הנאמן"), והמבקשת הייתה נהנית בהם, ככל שישנם כאלה, ואת המסמכים הקשורים בחשבונות אלה, זאת בהתאם לצוו שניתן על ידי כב' הבורר השופט בדימוס מ' גל (להלן: "הבורר"), במסגרת הליך בוררות שמתנהל בין המבקשת, המשיב וצדדים נוספים.

בתשובה לפניית ב"כ המבקשת, הבנק הודיע כי המסמכים הועברו למשיב וכי "מי שאינו בעל החשבון, נידרש להמציא צו שפוטי כדי לקבל מידע על החשבון" (נספח 3 לבקשה).

החלטות שניתנות על ידי הבורר במהלך הליכי הבוררות מחייבות את הצדדים מכוח הסכם הבוררות כך שעצם העובדה שהוגשה בקשה למתן צו שמופנה נגד הבנק שאינו צד להליכי הבוררות, אינה מחייבת או מצדיקה עיכוב ביצוע של החלטת הבורר שמחייבת את הצדדים להליך הבוררות.

...

מכאן, שדין הבקשה דחייה על הסף.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה ומכוח סמכותי על פי תקנה 50 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, ראיתי לקבל את הבקשה.

סוף דבר - ניתן בזאת צו המורה למשיב 1 - בנק הפועלים, למסור למבקשת - הנהנית בחשבון הנאמנות נושא הבקשה את כל דפי החשבון וכל מסמך שנוגע לחשבון הנאמנות לרבות מסמכי פתיחת החשבון וכן כל מידע בנוגע לחשבונות נאמנות נוספים שנוהלו על ידי המשיב 2, עו"ד ניר יוסטר והמבקשת הייתה הנהנית בהם, ככל שישנם כאלה, ואת המסמכים הקשורים בחשבונות אלה, זאת בכפוף לתשלום הוצאות המצאת המסמכים, כמקובל בבנק.