תחילה, היא עמדה על הטעמים המצדיקים מתן עדיפות לפרשנות המאסדר להנחיותיו, ובמסגרת זו היא מנתה כמה נימוקים:
ראשית, השופטת י' וילנר ציינה כי המאסדר מרכז תחת ידיו מספר תפקידים: חקיקתיים, אכיפתיים ו-"מעין שפוטיים". בעניינינו – המפקח מנסח את החוזרים, אוכף אותם, והוא מוסמך גם להטיל עיצומים כספיים על מפרי החוק וההוראות שהוצאו מכוחו.
משכך, משעה שעיקרון חוקיות המינהל משמיענו כי הרשות אינה רשאית לבצע כל פעולה, אלא על-פי הסמיכה מפורשת בחוק או מכוחו, הרי שבאמצעות פרשנות החוק והתקנות, נתונה היכולת בידי בית המשפט לצמצם את חופש הפעולה של המאסדר לקבוע נורמות מסוימות, אם נמצא כי הן עומדות בסתירה להוראות הדין.
...
הגנת 'זוטי דברים' בתובענות יצוגיות
גם בעניין זה, מקובלת עלי עמדת חברתי השופטת וילנר, כי הגנת 'זוטי דברים' עשויה להתקיים בתובענות יצוגיות.
העיקר לענייננו הוא בכך שאין לומר כי פגיעה בסכום נמוך מאוד בכל אחד מחברי הקבוצה היא – מטעם זה – בגדר "זוטי דברים".
סוף דבר, אני מצטרף לדעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ').
לכך אוסיף כי מקובלת עליי עמדת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז שלפיה המשמעות המעשית של המחלוקת הינה מוגבלת וכי היא בעיקרה תפיסתית ומושגית.
