הוראות בדבר פתיחת חשבון נאמנות והעברת כספים לנהנים

הנתבע פתח חשבון נאמנות בגין הפרויקט ובכך יצר מצג לפיו, הכספים יוחזקו בנאמנות על מנת להבטיח את זכויותיהם, בהתאם להוראות טופס ההרשמה.

הנתבע מפנה להסכם, הנושא כותרת "הסכם אחזקת כספים בנאמנות" מיום 02.10.16 שנערך בינו לבין מרום (נספח ד' לתצהיר התובע) (להלן: "הסכם הנאמנות"), לפיו הוא משמש כנאמן מרום ופועל בחשבון הנאמנות מכוח הוראותיה כנהנית, בלבד.

כי "הכספים אותם תעביר החברה יהיו אך רק ממקומות חוקיים ולמטרות חוקיות בלבד ובכל מקרה לא תחול על הנאמן אחריות כלשהיא למעשה או מחדל שנעשה ע"י החברה שלא בידיעתו של הנאמן ו/או למעשה שאיננו חוקי ונוגד את ההסכמים עליהם חתמה" (ס' 5), וכן כי "הנאמן אינו מייצג את החברה בהסכמים אותם עורכת ומחתימה את לקוחותיה, לרבות הסכמים ראשונים, זיכרון דברים, הסכמי מכר וכיוצ"ב, ופועל במסגרת הסכם נאמנות זה בלבד, והחברה מתחייבת שלא להציגו כמיצגה ולציין את היותו נאמן החברה ונתון להוראותיה בלבד בכל ההסכמים מול לקוחותיה" (ס' 6).

הנתבע לא תהה מה טיבה של אותה נאמנות נידרשת? מדוע נידרשת הכשרה של עו"ד? ומדוע משרד עוה"ד המטפל בחוזים אינו מטפל בכך? כאשר נישאל ע"י ב"כ התובעים "ש. למה צריך אותך בכלל?" כאשר לשיטתו, הוא מפקיד ומעביר כספים לחשבון לפי הוראות החברה, השיב "תשאלי את החברה. לא יודע" (עמ' 26 ש' 16-17).

...

ועל אף כל האמור לעיל, הפקיד הנתבע בידי החברה חותמת שלו לשימושה.

בנסיבות אלה אף אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לייחס לתובעים אשם תורם.

אשר על כן התביעה מתקבלת בכפוף לניכוי כמפורט בסעיף 41 לעיל.

באשר למר מסלניקוב טען התובע שגם הוא היה לקוח של המנוח וכי המנוח נותר חייב לו סך של 608,200 ₪ לאחר שרוקן חשבון רגיל שפתח בבנק הנתבע בו הופקדו כספי פיצויים שהיו אמורים להיות מעוכבים עד למיצוי זכויותיו של מר מסלניקוב במל"ל. מסיבה זו פעל המנוח עם הנתבע בשיתוף פעולה כדי שיירשם מר מסלניקוב כנהנה נוסף בחשבון הנאמנות על שם התובע והועברו לו מהחשבון כספים כאמור.

אם נסכם, הוכח כי לאורך כל ההתנהלות הרלבנטית להליך זה הבנק נהג באופן רשלני - נסיבות פתיחת החשבון תוך גריעת נהנים והחזרתם, ללא אסמכתא בדבר בירור מי הנהנים, מה הקשר בניהם, ללא בירור מקור הכספים, ללא קבלת פסק הדין ושלא בהתאם להוראות נוהל הבנק עצמו; ביצוע פעולות ללא תעוד, ללא שמירה של מסמכים ואסמכתאות ולמעשה ללא קבלת כל הסבר, אף במקום שהסבר נידרש, גם על פי גרסת פקידי הבנק וגם על פי היתנהלות הבנק במועדים הרלבאנטיים; ביצוע פעולות תוך הסתמכות על הוראות הנאמן, בשיטת "סמוך", אף שעלו "נורות אדומות" הקשורות בהעברות כספים ללא הסבר או תעוד ובאופן מעורר חשד תוך ריקון החשבון.

...

כך גם אינני מקבל את הטענה כי קיים הבדל בין תצהיר הצד השלישי, תשובותיה בחקירתה הנגדית ותצהיר התשובות לשאלון – אומנם, בתצהיר העדות הראשית נסיבות מתן הכספים מפורטות בצמצום.

סיכום הודעה לצד שלישי לאור כל האמור לעיל הרי שדין ההודעה לצד שלישי להידחות.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי סך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ביהמ"ש דוחה טענה זו. כשם שברוך לא רשאי להנות מהוראת ההסכם בדבר תשלום המקדמה ע"י כונסי הנכסים בשל העידר שינוי מפורש בכתב של הוראה זו, כך גם יעקב אינו רשאי להסתמך על הוראה זו בחלוף זמן כה רב מאז חלוף המועד על פי ההסכם להמצאת אישורי המס לידיו.

וראו דברי מזל שייצגה הנתבעים בזמן אמת בעמוד 39: "קודם כל אני מיתנגדת לנוסח השאלה, אבל לגופו של עניין מאחר והצדדים כאמור לא העבירו לנו את כספי הנאמנות ויתרה מכך אומר שאולי אפילו סירבו שניפתח חשבון נאמנות, הרי שלא הייתה היכולת מצדי או מצידנו לשלוט על הכספים ולהחליט לאן הם ילכו, לו הצדדים היו מעבירים על פי הוראות סעיף 5.3 להסכם את היתרה השלישית כפי שנירשם מפורשות בהסכם לידינו היינו פועלים אני מניחה בהתאם לכך." וראו דבריה בעמוד 41: "אני אומרת שהיא חובת התשלום של כונסי הנכסים אם הייתה- הייתה רק לאחר שהתמורה השלישית, שהתשלום השלישי היה אמור להגיע ליעדם כפי שעולה מסעיף 5.3 (מדברים יחד). החובה אם בכלל הייתה חובה בשלב הזה מאחר וכל העסקה הייתה אמורה להתבצע בתחילה ע"י כונסי הנכסים ואחר כך הצדדים שינו אותה הייתה זה מה שנקרא הטובל ושרץ בידו, הקונה ובא כוחו לא שילמו 15% מהתמורה הראשונה ועכשיו לבוא ולהגיד שמאחר והם לא שילמו על כונסי הנכסים היה לשלם את זה אני חושבת שזו טענה שזאת בושה לטעון טענה כזאת." וראו דבריה בעמוד 43: "העדה, עו"ד ברזילי: אני אומרת שאי אפשר לבוא בטענה שהוראה מסוימת לא התבצעה כשאתה זה שמנעת אותה, מאוד פשוט." מזל הבהירה בתשובותיה שהתובעת מנעה ביצוע ההוראה, אך שבה ואישרה בעמוד 45 כי "2 הצדדים בחרו לפעול על דרך של מוכר מרצון וקונה מרצון ולא לפתוח חשבון נאמנות." ברוך נישאל מעמוד 50 מספר פעמים מדוע כאשר קיבל התמורה מהתובעת, לא העביר אותה לכונסי הנכסים לצורך תשלום המקדמה: "כב' הש' הדר: רק רגע, אני מנסה להסביר לך מדוע הציפיות שלי ממך, זה יחמיא לך אבל גם יש לזה מחיר, אתה שמאי מקרקעין, אדם שיודע מימינו ומשמאלו, כנראה לא החוזה הראשון שחתם, דינך לא כדין אדם חסר הבנה וידע בתחומים האלה, אז נוכח הציפיות הגבוהות של בית המשפט ממך מדוע לא עמדת על-כך שייפתח חשבון נאמנות?

...

מסקנה זו משתלבת היטב עם ממצא נוסף, כפי שנקבע קודם לכן, לפיו ברוך פועל לביטול ההסכם בהליך אחר.

מסקנה זו משתלבת גם עם תוכן מכתבו של ברוך מיום 28.12.14 לכונסים.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים להמציא מלוא אישורי המס תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין ולשלם כלהלן: לתובעת: · מלוא האגרות ששולמו צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

בפועל, לא ניפתחה חברה בארה"ב, לא הועברו אליה כספים, לא נרכשו באמצעותה נכסים וכל הכספים הלכו לליברמנש-לאבדון.

בפגישה בה נימסרו לנתבע כספי הפקדון, התובע וליברמנש תיארו לפניו בקוים כלליים את המיזם ובקשו כי הכספים שיופקדו בידי הנתבע "ישמשו להוצאות שונות הקשורות בקידום המיזם ושיווקו למשקיעים שונים אשר יתאגדו יחד לרכישת הקניון, כאשר הוראות בדבר העברת כספי הנאמנות ימסרו על ידם מעת לעת" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע).

הסכם ההשקעה לא הוכן על ידי הנתבע והוא כלל לא ראה אותו טרם הליך משפטי זה. בהתאם, תנאי הנאמנות (של הנתבע על הפקדון) אינם אלה הנובעים מן אמור בסעיף 4 להסכם ההשקעה, אלא הם מתמצים בקיום הנחיותיהם של התובע וליברמנש בעיניין העברת כספים מחשבון הנאמנות לפי הוראותיהם.

באשר להוראות הנאמנות ותנאיה, אין מנוס מלקבל את הגרסה המקילה (בה אוחז הנתבע) לפיה כל שהיה על הנתבע לעשות הוא לפעול בכספי הפקדון (הם כספי הנאמנות) בהתאם להנחיות הנהנים, לרבות התובע (בלי תלות בשאלה האם גם ליברמנש היה נהנה).

...

מעבר לסך של 201,000$, נתבע גם סכום של לא פחות מ-200,000 ₪ בגין "עגמת נפש והוצאות ניהול הליכים לגביית החוב". בהעדר ראיות כלשהן לסכום הנכבד מאוד שנדרש (200,000 ₪), בנסיבות חוסר מהימנותו של התובע, כמו גם זכייתו החלקית אך במיעוט תביעתו, לא מצאתי להיעתר לתביעת ראש סכום זה. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד מדובר בתביעה אשר נדחתה ברובה: מתוך 867,320 ₪ שנתבעו, מאושרים 207,360 ₪ (אכן, בתוספת שערוך שאינו מחושב לצרכי תחשיב שכ"ט עו"ד) שהם סכום הפיקדון (218,237 ₪) בהפחתת הסכום שהושב לתובע (10,877 ₪).

משמע, תביעה בשיעור 659,960 ₪ נדחית.

התוצאה הנתבע ישלם לתובע סך של 207,360 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין מיום 21.4.2015 עד יום 16.3.2017.

" לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שהוגשו, אני סבור שהוכח שהנתבע לא פעל "באופן המועיל ביותר" ולא נקט בשקידה סבירה כמצופה מנאמן הקדש שחלה עליו חובת אמון "מוגברת". אלו הכשלים המשמעותיים המצדיקים את החלפתו: (א) עיכוב משמעותי ובלתי סביר בפתיחת חשבון בנק להקדש, העידר דיווח לתובעת על פתיחת החשבון ואי נקיטת פעולה להעברת הכספים לחשבון ההקדש – מישר מונה לנאמן ההקדש ביום 11.10.21 ולמרות זאת, הוא פתח חשבון נאמנות רק יותר משנה לאחר מכן, בחודש נובמבר 2022.

(ב) אי הגשת בקשה למתן הוראות בדבר אופן חלוקת הכספים – כפי שעולה ממכתב ב"כ התובעת לב"כ העמותה מיום 17.9.18, כבר לפני יותר מחמש שנים עלתה הדרישה לשנות את הוראות כתב ההקדש, לצורך חלוקת הכספים לגופים שמישר חפץ להעביר אליהם כספים ואשר אינם נכללים ברשימת הנהנים על פי הצוואה והנספח.

...

ממילא, בית המשפט הוא שבסופו של דבר יצטרך לבחון את אופן חלוקת הכספים ולאשר לאילו גופים הם יועברו.

סיכומו של דבר: אין מנוס מהחלפת הנאמן ומינוי גורם אובייקטיבי, אמין ומפוקח על מנת ש"יוציא את העגלה מהבוץ" ויחלק סוף סוף את הכספים בהתאם למטרות ההקדש.

ברם, כיום, לאור העדר תפקודו החמור בשנתיים האחרונות, אין מנוס מהחלפתו בנתבעת 2.