הוראה להגשת טבלה מפורטת של שכר משחקים

בשלב הבא, להורות לצדדים להגיש טבלה ובה יפורטו שערי הדולר מיום 8.3.13 ועד למועד שנקבע בשלב הראשון לעיל.

בנוסף, נקבע כי כל אחד מן הצדדים יגיש טבלה מפורטת של כל הסכומים שלטענתו, הוא שילם ו/או נותר חייב/זכאי.

הטענה שבית המשפט קמא טעה בקבעו כי יש לחייב גם בהוצאות ובשכ"ט נוספים בגין תיק ההוצל"פ השלישי: בית המשפט קמא קבע כי: "אם ימצא כי לאחר עריכת התחשיב מחדש כי נותרה יתרת חוב בעת פתיחתו לאחר ששולמו כל התשלומים שפורטו בפיסקה 20 לעיל - המבקשת זכאית לתשלום בגין אגרת הוצאה לפועל ושכר טירחת עורך דין רק במידה ובמהלך חישוב החוב יסתבר כי במועד זה עדיין נותרו המשיבים חבים לה סכומי כסף בגין פסק הדין השני. גובהם של החיובים בגין אגרה ושכר טירחה ייגזר מגובה החוב ביום 30.1.2014. דומה כי כל תוצאה אחרת תהא בלתי צודקת". לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו. משעה שהובהר כי התחשיב של הרשמת שגוי ואינו תואם את החלטתה של כב' השופטת באום, ממילא הנמקתה שלא לפסוק שכר טירחה בגין תיק ההוצל"פ השלישי, בין היתר, בשל תוצאות התחשיב שערכה, אינה יכולה לעמוד, והיה מקום להורות על ביטולה.

גדר העירעור הנוכחי אינה מצריכה ניתוח מקיף של הוראות חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1976 ("חוק מע"מ") ותקנותיו, ודי אם ייאמר שמן החומר שהוגש בתיק זה ניתן להסיק שאין מחלוקת שעיסקת היסוד שעליה מוסבות המחלוקות בין הצדדים היא עסקה חייבת במע"מ. מעבר לכך, בפסק הדין שניתן ביום 1.9.13 בע"א (מאוחדים) 56727-04-13 תל-אור ניהול ונכסים בע"מ נ' משחקי כדורת בע"מ וע"א 5383-05-13 משחקי כדורת בע"מ נ' תל אור ניהול נכסים בע"מ, נדחה ערעורם של המערערים שבפנינו על פסק דין השלום (כהגדרתו בפיסקה 9 לפסק דינה של חברתי) ונקבע כי: "אשר על כן, יש להוסיף על סכום הפצוי שנפסק על ידי בית משפט השלום 2,079,670 ₪, נכון ליום 8/3/13 את שיעור המע"מ המתחייב נכון למועד התשלום.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור על החלטתו של בית המשפט קמא בחלקו כך שתיק ההוצל"פ הראשון יישא הוצאות פתיחת תיק ושכ"ט עו"ד על הסך של 170,000 ₪ שביחס אליו נדחתה ההתנגדות.

גדר הערעור הנוכחי אינה מצריכה ניתוח מקיף של הוראות חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1976 ("חוק מע"מ") ותקנותיו, ודי אם ייאמר שמן החומר שהוגש בתיק זה ניתן להסיק שאין מחלוקת שעסקת היסוד שעליה מוסבות המחלוקות בין הצדדים היא עסקה חייבת במע"מ. מעבר לכך, בפסק הדין שניתן ביום 1.9.13 בע"א (מאוחדים) 56727-04-13 תל-אור ניהול ונכסים בע"מ נ' משחקי כדורת בע"מ וע"א 5383-05-13 משחקי כדורת בע"מ נ' תל אור ניהול נכסים בע"מ, נדחה ערעורם של המערערים שבפנינו על פסק דין השלום (כהגדרתו בפסקה 9 לפסק דינה של חברתי) ונקבע כי: "אשר על כן, יש להוסיף על סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט השלום 2,079,670 ₪, נכון ליום 8/3/13 את שיעור המע"מ המתחייב נכון למועד התשלום.

בנסיבות אלה –ולאור האמור לעיל - אני סבורה כי יש לשים סוף להתדיינות בין הצדדים ולהורות כי לא יערכו יותר כל חישובים , כי כל התיקים התלויים ועומדים ( לרבות בהוצאה לפועל) , יסגרו, וכי כל צד ישא בהוצאותיו.

בהמשך לכך, הוגש תצהיר חשב החברות, אליו צורפו טבלאות שבהן פירוט הסכומים שנוכו מהחברות ומעובדי החברות לטובת הקרנות לעזרה הדדית וסכומי ההלוואות שנתנו הקרנות.

כמו כן, הפנה בית הדין האיזורי למאמרם של המלומדים א' קלמנט וש' רבין מרגליות "תובענות ייצוגיות בדיני עבודה – האם השתנו כללי המשחק?" (עיוני משפט לא(2) ינואר 2009, ע' 369), שבו נערכה איבחנה בין זכויות שמקורן בחקיקת המגן לבין זכויות שמקורן בהסכמים קבוציים, שבהתייחס אליהן יש לאפשר לאירגון העובדים שליטה ברמת האכיפה הרצויה של הזכות.

מדובר בנסיבות קיצוניות, שאינן מתקיימות במקרה הנידון, שכן בחברות מתקיימים יחסי עבודה קבוציים פעילים וערים מזה עשרות שנים, המוסדרים במערכת של הסכמים והסכמות שנעשו בכתב, בעל פה ובהתנהגות; הקרנות לעזרה הדדית בסקטורים השונים הוקמו מכוח יחסי העבודה הקבוציים לפני עשרות שנים, הן מנוהלות במשותף על ידי נציגים של ועד העובדים של כל סקטור רלוואנטי וההנהלה, ואף היתנהל משא ומתן בין ההנהלה לבין ההסתדרות בעיניין יצירת תקנון חדש לקרנות ושינוי ההסכמים (כגון טיוטת זיכרון הדברים שבניגוד לנטען בבקשה הייתה מיטיבה עם העובדים); טענתם של המערערים אינה כי ארגון העובדים אינו פועל למימוש זכויות העובדים, אלא כי אינם מסכימים לאופן פעולתו של ארגון העובדים, וכי הם יכולים לייצג טוב יותר את העובדים באמצעות הגשת תובענה ייצוגית; למעשה, המערערים מחפשים "מסלול עוקף ארגון עובדים", שזהו בדיוק הדבר שלמניעתו יצר המחוקק את החסם שבפרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק, על מנת למנוע פגיעה בכוחו של ארגון העובדים עד כדי שיתוק יכולת פעולתו וערעור מירקם יחסי העבודה הקבוציים; בנוסף, המערערים לא עמדו בדרישה של פנייה מוקדמת לאירגון העובדים, והמכתב מיום 26.9.2010 שעל פי הנטען הוא בגדר פנייה מוקדמת אפילו לא צורף לבקשה לאישור, והוא בגדר היתחכמות שכן נשלח שלוש שנים קודם להגשת הבקשה לאישור על ידי אדם שאינו נימנה עם המערערים, אינו כולל פירוט של ההפרה הנטענת בבקשה לאישור, אינו מתייחס לכלל חברי הקבוצה ואינו כולל הודעה שלפיה בכוונת הכותב להגיש תובענה ייצוגית; ההמנעות מפנייה מוקדמת הייתה מכוונת.

בקשה לסילוק על הסף בעילה של תחולת פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק: בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות פורטו עילות התביעה שניתן להגיש בהן תובענה ייצוגית, ולענייננו רלוואנטי פרט 10 לתוספת השנייה, והחריג לו – פרט 10(3): (1) תביעה בעילה אשר לבית דין איזורי לעבודה הסמכות הייחודית לידון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובילבד שלא נידרש במסגרתה סעד של פצויי הלנת קצבה, פצויי הלנת שכר או פצויי הלנת פצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

...

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה נכון היה לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נוכח תחולתו של פרט 10(3) לתוספת השנייה, ודין הערעור להידחות.

אותו עיקרון חל גם עת נדחית בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה על ידי מספר תובעים ייצוגיים.

בענייננו – אנו קובעים שיש לחייב את המערערים בתשלום שכ"ט עו"ד כולל בסך של 35,000 ₪.

המסמכים שביקשה ההתאחדות לגלות ולעיין בהם, שכאמור, פורטו בטבלה שבסעיף 10 לתצהיר גילוי המסמכים שהוגש ביום 21.6.21, אך לא צורפו, הם (סעיף 2 לבקשה): מכתבי המלצה – נספח א; מצגת – נספח ב; הסכם עבודה ונספחיו – נספח ג. לחלופין מוכנה המבקשת להסתפק בהצהרה שמדובר בהסכם עבודה מיום 1.8.11, ואז אין צורך להעבירו לעיון; הודאת סילוק – נספח ד. לחלופין מוכנה המבקשת להסתפק בהצהרה כי מדובר בהודאה מיום 21.9.11, ואז אין צורך להעבירה לעיון; חוזה לקיצור תקופת היתיישנות – נספח ה. לחלופין מוכנה להסתפק בהצהרה כי מדובר בחוזה מיום 1.8.11 ואז אין צורך להעבירו לעיון; מכתב אישור העסקה – נספח ו; תצהיר בריאות – נספח ז; תלושי שכר – נספח ח. לחלופין הצהרה כי אין מדובר בתלושי שכר בתקופה שבין חודש אוגוסט 2015 ועד לחודש אוגוסט 2018, ואז אין צורך להעבירם לעיון; תלוש סיום עבודה – נספח ט; חשבוניות המפרטות את "שלל תפקידיו" של התובע – נספח י. נוסף על כך, ההתאחדות ביקשה מהתובע לגלות את המסמכים שלהלן (סעיף 3 לבקשה): העתק רישיון התובע כנהג מונית; העתק רישיונות רכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות בגין תשלום האגרה השנתית (טסט) בגין רכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות בגין הטיפולים במוסך ברכבי התובע לפני שנת 2011; העתק פוליסות הביטוח וקבלות בגין תשלום הפרמיה ברכבי התובע לפני שנת 2011; קבלות או אסמכתות בגין מכירת רכב התובע בסמוך לקליטתו כעובד ההתאחדות ביום 1.8.11; תיק עוסק מורשה או דיווחים למס הכנסה בגין עוסק מורשה 051170819 לשנות המס 1970 עד 2011; תיק או דיווחים למוסד לביטוח לאומי לשנות המס 1970 עד 2011; תיק או דיווחים למע"מ לשנות המס 1970 עד 2011; העתקי כל החשבוניות שהנפיק התובע, לרבות באמצעות עוסק מורשה 051170819 לאורך שנות המס 1970 עד 2011, בין אם הוצאו להתאחדות ובין אם לאחרים (בידי ההתאחדות מצוי מספר מועט של העתקי חשבוניות שהנפיק התובע עבורה); תלושי שכר או מיסמכי היתקשרות של התובע לשנים 1970 ועד 2011.

כידוע, המבחן המנחה בבחינת בקשות לגילוי מסמכים הוא "מבחן הרלוואנטיות". בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י (2012) נקבע לעניין זה: "הוראת תקנה 46 (א) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" והבטחת יעילות הדיון.

...

ואולם, בהתחשב ברלוונטיות של המסמכים ובעובדה שמדובר בתובע שתבע את ההתאחדות בטענה כי התקיימו יחסי עבודה החל משנת 1972, אני קובעת כי התובע יגיש דוח רציפות מהמוסד לביטוח לאומי שמסכם את תקופות הביטוח, תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

לפיכך דין הבקשה להידחות.

לסיכום דין הבקשה להתקבל בחלקה, כאמור בסעיף 5 ג. להחלטה.

במסגרת המסמכים שהוגשו ביום 22.11.2021, בסמוך להגשת סיכומי התובע, צורפו שמונה תלושי שכר לחודשים 10/2018 עד 5/2019, מהם עולה, כי שכרו של התובע בחברת *** עמד בממוצע נטו (בנכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות) ע"ס 8,175 ₪ לחודש.

כמו כן, הנתבעת פירטה את הוצאות המדור ואחזקתו בסך כולל של 6,527 ₪ (כולל דמי שכירות מוערכים בסך 4,000 ₪), כאשר לטענתה, על התובע לשאת בתשלום חלקי בשיעור 40% מתוך סך ההוצאות ובסך כולל של 2,410 ₪ - כולל דמי שכירות (ראו טבלה מפורטת בסעיף 66 לכתב ההגנה).

בהיתחשב בכך שהנתבעת טרם שכרה דירה, עתרה היא להורות על חיובו של האב בתשלום הוצאות אחזקת המדור בשיעור 40% ובסך 810 ₪, בעבור שני הקטינים.

בנסיבות אלה מצאתי לקבוע כי מתקיימת חלוקת זמני שהות כימעט שויונית ולא מצאתי כי חוסר הלינה בשלב זה של הקטין ב' בבית האב משנה באופן משמעותי הנחת מוצא זו. צרכי הקטינים צרכי בסיס- בכתב הגנתה של הנתבעת פורטו צרכים בגין מזון וכלכלה, היגיינה וטפול, תרופות, ביגוד, הנעלה, משחקים, תרבות פנאי ונסיעות והועמדו על סך 1,916 ₪ לחודש עבור הקטינה א' וכן סך 2,435 ₪ עבור הקטין ב'.

...

אולם, במסגרת הראיות שהובאו בפניי שוכנעתי, כי התובע ממשיך ופועל לפרסום העסק שלו וגם אם העסק נסגר באופן פורמלי, אין זה מן הנמנע כי הוא מקבל הכנסות שאינן מדווחות או למצער, שהוא עשוי להפעילו מחדש עם סיום ההליכים.

הנתבעת הדגישה, כי כיום אינה מצליחה לעמוד בנטל הוצאות הקטינים ובסופו של דבר הוצאותיה החודשיות עולות על הכנסותיה ועל כן היא נדרשת להיעזר בהוריה לצורך מימון הקטינים וזאת לאחר שהוריה כבר הלוו לה סך של 30,000 ₪.

החיוב לאור כל האמור ובשים לב לחלוקת זמני השהות נפסק כדלקמן: הנתבע ישלם סך של 1,500 ₪ לכל קטין וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 6 שנים (להלן: "דמי המזונות") וזאת החל ממזונות חודש 6/2022 (שכן עד למועד זה משולמים דמי מזונות כפי הסכמות הצדדים בבית הדין הרבני).

בתביעה לאיזון משאבים הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט מהתחום החשבונאי, רו"ח ואקנין הוגשה ביום 28.11.21, על פי החוות הדעת לאיזון המשאבים 2 חלופות: איזון הזכויות על בסיס ערכן הנוכחי שאז על הנתבע להעביר לידי התובעת סך 52,265 ₪ או איזון הזכויות על בסיס מימושן בפועל, בהתאם לטבלה.

טענות אלו ידונו לפי הוראות שיינתנו בהליך שם. בתביעה לפירוק שתוף, לאחר היתמחרות שהתקיימה ביום 1.6.22, הוסכם כי הנתבע ירכוש את זכויות התובעת בקיזוז הסכום שבחלופה הראשונה של חוות הדעת הנ"ל. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכל צד נחקר על תצהירו.

זאת ועוד, הצדדים חולקים את זמני השהות, הוצאות האחד משליכות על הוצאות האחר ולא ניתן להעלות על הדעת פערים כל כך גדולים – ודאי ברכיבים שהם מקובלים וסטנדרטים, כגון, כלכלה, הגיינה, משחקים, צעצועים, ספרים, העשרה, וכד'.

לאור המפורט לעיל, בהנתן כי הנתבע עתיד לשלם משכנתא תחת שכר הדירה בו הוא נושא כיום ומנגד להשכיר את יחידת הדיור, אני אומדת הכנסתו הפנויה של הנתבע סך 8,000 ₪ נטו לחודש.

על כן יש לקזז סכום זה מחיובי הנתבע לפי פסק דין זה. לאור המפורט לעיל נפסק: עבור התקופה ממועד הגשת התובענה לי"ס (23.2.20) ועד למועד הקרע (15.9.20) שאז חלקו הצדדים בהסכמה את צרכי הקטינות – התשלומים ששילם האב לחשבון הבנק מהוים תשלומים בגין מזונות הקטינות.

...

עוד טען כי העסק אינו "מתרומם" מזה שנים, ומתנהל על "אש נמוכה, מתוך כוונה לסוגרו, בשל סיבות שאותן פירט, והדבר ידוע לתובעת. ראו עמוד 7 שורה 22 ועד עמוד 10. מקובלת עלי התמיהה שעלתה ב"כ התובעת ביחס לשאלה מדוע הנתבע אינו מקדם סגירת העסק. מה גם שהנתבע לא צירף אישורים רפואיים לתמיכה בטענותיו. על כן בעניין זה אני מבכרת את חוות דעת רו"ח וקנין שבחן את שווי העסק וכתב בעמוד 6 לחוות דעתו:

בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה"ד מיום 22.9.2020 נאמר: "...אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם". התשלום החודשי של המשכנתא שנטלו הצדדים, הוא סך 6,200 ₪.

אני מקבלת את טענת הנתבע.