הוצאת עובדים בתפקידי הנהלה מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה

סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, מחריג מתחולתו של החוק "עובדים בתפקיד הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". תכליתו של חריג זה היא להוציא מתחולתו של החוק עובדים שאינם זקוקים להגנתו, בשל המידה המיוחדת של האמון האישי הכרוכה בתפקידם (ע"ע (ארצי) 56292-10-17 אריה שחר - מדינת ישראל (25.8.20)).

...

על כן, הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנה בסך גלובאלי של 4,000 ₪ (20% מהסכום שלא היה בפועל שנוי במחלוקת).

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך של 47,756 ₪.

(5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; על פי ההלכה הפסוקה, יש לפרש את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, על מנת שפחות עובדים יוצאו מתחולתו ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהוא מעניק (ע"ע (ארצי) 300271/98‏ טפקו – ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים‏, 29.11.00).

כמו כן נקבע כי "אפשר גם שהחוק לא יחול על עובד השותף לסודות המפעל או שהוא איש סודה של ההנהלה". אך לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי "בחיפוש אחר הסממנים המביאים ליישום החריג שבסעיף 30(א()5) יש לזכור כי תכלית הסעיף היא להוציא מתחולתו של החוק עובדים אשר אינם זקוקים להגנתו של החוק, בשל המידה המיוחדת של האמון האישי הכרוך בתפקידם. הדבר מוצא ביטויו בין השאר בשכר הגבוה, שעות עבודה בלתי רגילות, חשיפה למידע מיוחד, ובאחריות מיוחדת" (ע"ע (ארצי) 56218-06-17 פלוני – מיקוד, ניתן ביום 22.6.20).

...

דין התביעה להידחות אף ברכיב זה. לבד מהעובדה שנראה שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, הרי שהוא לא הוכיח את אותו "פרסום" פומבי לטענתו, לא ביאר מיהם האנשים שכביכול נחשפו לזימון לשימוע ולא הביא שום עדות שתתמוך בטענה זו. הוא הדין בנוגע לתביעת התובע לפיצוי בגין אי עמידת הנתבעת בנהליה.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 315,206 ₪ עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הפקדות לגמל (חלק מעסיק), שישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

העובדה כי על התובע הייתה מוטלת אחריות וניתנו לו סמכויות רבות בניהול החנות, כגון ניהול משמרות, החלפת עובדים, אינן מצדיקות הוצאתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה אם לא מתקיימים המאפיינים האחרים של "תפקיד הנהלה" כפי שנקבעו בפסיקה.

...

כאמור, תלושי השכר שהוצגו לנו שיקפו נאמנה את האמור בהם ולא שוכנענו כי היה פיצול פיקטיבי של רכיבי השכר.

בנסיבות אלה, דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשבת בסך 58,743 ₪.

טענה זו מבוססת על סעיף 30(א)5 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (לעיל ולהלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), אשר קובע כי החוק אינו חל על העסקתם של "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי". על פי ההלכה יש לפרש את החריגים לחוק בצמצום, על מנת שלא לסכל ביחס לקבוצה רחבה מדי של עובדים את ההגנות שמעניק החוק.

לא די בכך שהוטלה עליו אחריות רבה וכי היה לו קשר עם לקוחות החברה ועם עובדיה, כדי להצדיק הוצאתו מתחולת החוק.

...

אולם, כאמור, משמצאנו התאמה מלאה בין דברי העובדים לעדותו של עזרא בפנינו, לא נתנו לכך משקל.

אנו קובעים אפוא כי לא הוכח שמי מהנתבעים פעל בניגוד לחוק איסור לשון הרע והתביעה לפיצוי מכוחו – נדחית.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו דוחים את עיקר התביעה ומחייבים את הנתבעת 1 בתשלום פיצוי לתובע בסך 15,000 ₪, כאמור בסעיף 39 לפסק הדין.

הנתבעת היתגוננה בטענת היתיישנות, טענה שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע לאור תקפידו ומעמדו הבכירים בנתבעת, העובדה שתפקידו מחייב מידה מיוחדת של אמון אישי בשל ביצוע העבודה בחצרי הלקוח, עובדה אשר אף שוללת מהנתבעת כל יכולת לפקח על שעות עבודתו.

התובע היה מאשר ומנחה את הנתבעת כיצד להוציא את החשבוניות שמשרר החינוך היה צריך לשלם לנבעתת בגין שירותיה ועל בסיסי איזה דו"ח יש להפיק את החשבוניות, והוא אף דרש הבהרות מהנתבעת במקרים מסוימים, כמו דרישה להפחית תשלום שנידרש בשל איחור של מאבטח למשמרת (הודעת דוא"ל מאת התובע לנתבעת מיום 6.7.20, שבו גם מובעת ביקורת על "מדיניות איפוס השעות על ידי מנהל יחידה ומתרה ש"מאבטח אשר לא ייכנס דרך היל"מ/אפליקציה לא יקבל משכורת על אותה המשמרת").

חוק זה אינו חל על העבדתם של – (5) עובדים בתפקיד הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" .

...

התביעה לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר התובע זנח בסיכומיו תביעה זו והיא נדחית בזה.

התוצאה התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע סך 66,270.34 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.21 עד לתשלום בפועל.