הוצאת חשבוניות פיקטיביות על ידי יועץ מס מוסמך

בנסיבות אלה, גורסים המשיבים, כי "אין ראיות מספיקות על מנת לבסס עבירה של קבלת דבר במירמה, וממילא, אף לא בעבירת היתחזות". סחיטה באיומים – המשיבים ציינו בתגובתם, כי הטענות בנוגע לעבירה זו הועלו על ידי ב"כ העותרים לראשונה בדיון בבית המשפט, שהתקיים ביום 19.3.2018, מבלי שהן נזכרו בעתירת העותרים.

תשובת העותרים לתגובה המקדמית המשלימה מטעם המשיבים העותרים התייחסו בתשובתם לנושאים הבאים: היתחזות לבעלת תואר שלישי – (דוקטור) – לטענת העותרים, לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר מעדותו של ד"ר משה אולישבסקי, אשר מסר כי הוא ניהל בשנות השמונים מכללה לרפואה משלימה, שבוגריה קיבלו תעודות הסמיכה, בין השאר, גם מגרמניה וארה"ב. נטען, בהקשר זה, כי אותו משה אולישבסקי איננו "בעל תואר ד"ר, מעולם לא היה, וממילא אינו מוסמך ומעולם לא הוסמך להעניק תארי ד"ר לאחרים". עוד נטען, כי הסתמכותה של המדינה על אולישבסקי, אשר נחקר טלפונית, "מושכת את השטיח תחת ה'ספק' הנטען בהתחזותה הבוטה והמפורשת של המשיבה לבעלת תואר שלישי". העותרים סבורים כי ניתן, גם כיום, לברר את העובדות בנקל, ככל שגורמי החקירה יתקשרו לאותו משה אולישבסקי ויגלו כי הוא עצמו אינו זכאי לתואר ד"ר, וכי לא היה בארץ בשנים בהן נטען כי העניק תארים, כאשר באותה תקופה הוא היה באמצע שנות ה-20 לחייו, ונשאלת השאלה "כיצד בדיוק הגיע 'לחלק תארים'". ביצוע היפנוזה אסורה – נטען כי המשיבה הודתה בבצוע פעולות היפנוטיות למטופליה, מבלי שהייתה מורשית לכך כדין.

הלבנת הון – נטען, כי גם כאן "התיק שופע עדויות כמו גם הודאות של המשיבה", המוכיחות אי מתן חשבוניות "בסכומים של מיליונים", והוצאת חשבוניות פיקטיביות "בסכומים סמליים". כמו כן, הועברו כספים בלתי מדווחים לידי גורמים שונים, דבר המהוה הלבנת הון אסורה.

בהיות העותרים מודעים לכך, כי אין בתיקי החקירה ראיות מספיקות להעמדתה של המשיבה לדין, נטען על ידם כי היה מקום לבצע השלמה של החקירה, ולשם כך "אין צורך להוציא מאות אלפי שקלים על חיקור דין בניכר, או סכומי עתק למימון עדי מדינה", שכן "כל השלמה שתדרש... הנה בתחומי המדינה, בעלויות זניחות...". לפיכך, סבורים העותרים, כי "חובתו של בית משפט נכבד זה כעת, הנה לכל הפחות להורות לפרקליטות לבצע השלמה של החקירה; לבצע הערכה מקצועית וראויה של חוות הדעת השונות שנמסרו לידיה; לוודא את המידע החלקי והשגוי שעליו התבססה; ולשקול מחדש, לאור כלל החומר והערכתו מחדש, את העמדתה לדין של המשיבה". דיון והכרעה טרם שנידון בעתירה לגופה, מן הראוי לחזור ולהזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה: "היתערבות בית המשפט בהחלטותיו של היועמ"ש בנושאי העמדה לדין ואף בשאלה הטרומית בדבר פתיחה בחקירה פלילית תעשה במקרים חריגים, ורק אם בית המשפט השתכנע כי נפל בהחלטה פגם מהותי בהפעלת שיקול דעתו. פגם זה, כפי ששנִינו לא אחת, עשוי להתבטא בחוסר תום לב או במשוא פנים; בקבלת החלטה מתוך מניעים נפסדים או בסתירה לאנטרס צבורי; בטעות היורדת לשורשו של עניין או בהחלטה בלתי סבירה באופן קצוני" (פסק דיני בבג"צ 5722/12 אבו גוש נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.12.2017) בפיסקה 22, וראו גם, בג"צ 6064/17 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה (2.7.2018); בג"צ 1971/15 אלמאסרי נ' הפרקליט הצבאי הראשי (18.7.2017); בג"צ 6410/14 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' פרקליט המדינה (4.2.2015)).

...

השופט (בדימ') א' שהם: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה נטען על ידי העותרים, כי: "... המשיבים שגו באופן קיצוני כאשר לא שקלו את כלל הראיות אשר הונחו בפניהם, או שהעניקו להן, שלא בצדק, משקל פעוט, ועקב פעולתם ו/או מחדליהם אלה, הגיעו למסקנה שגויה כי אין אשמה בכל הנוגע לחשדות לביצוע עבירות של החזקה בתנאי עבדות; כי אין בפניהם די ראיות לשם העמדה לדין בכל הנוגע לחשדות לעבירות של שימוש בתעודות הנחזות על פניהן להיות מזוייפות; וכן ביחס למרמה בנסיבות מחמירות, עושק וטיפול רשלני בתרופות, מניעת טיפול רפואי וסחיטה באיומים". בגוף העתירה נמסר, כי העותרים הם "כמה מבין הנפגעים – הן נפגעי כת, הישירים והעקיפים, של פעולותיה ארוכות השנים של המשיבה 5 (להלן: המשיבה), אשר לאחר שהצליחו בעמל רב להיחלץ מ'ציפורניה', הגישו כנגדה מספר תלונות אשר כולן כרוכות בכת אותה ניהלה – ולמרבה הצער, עודנה מנהלת...". לטענת העותרים, המשיבה גרמה למטופליה להאמין כי הם קורבנות למעשי התעללות "מזוויעים" מצד בני משפחתם, והיא "ניצלה את מצוקתם פרי דמיונה ובכך יצרה צורך מדומה והכרח בטיפול, אותו סיפקה תוך גביית כספים כבדים ולאורך שנים". נטען בנוסף, כי המשיבה היא אחות במקצועה, אשר מציגה את עצמה כ"הומאופתית" ומתיימרת להיות "דוקטור", למרות שהיא נטולת כל הכשרה "ליתן טיפול רפואי ממשרד הבריאות". חרף זאת, עסקה ועוסקת המשיבה במתן "טיפולים אלטרנטיביים" באמצעות מגע יד, בביצועם של "אבחונים" רפלקסולוגים, במתן "שיחות יעוץ", ואף במתן טיפול "תרופתי", לכאורה (המרכאות במקור – א.ש.).

לסיכום, נטען על ידי המשיבים כי החלטת רשויות התביעה לסגור את תיקי החקירה, בעניינה של המשיבה, היא החלטה מקצועית הנסמכת על התשתית הראייתית בתיקי החקירה.

לאחר שעיינתי בחומרי החקירה הרלוונטיים, נחה דעתי כי אין כל בסיס להתערבותנו בשיקול דעתם של גורמי אכיפת החוק, אשר מצאו כי אין בחומר החקירה שנאסף, ראיות מספיקות להוכחת העבירות הנטענות על ידי העותרים, באופן המקים סיכוי סביר להרשעה.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את העתירה.

" (מתוך סעיפים 2 ו-4 לתצהיר הראשון וסעיפים 7, 8, 9, 12, 14, 15, 16, 29 ו-31 לתצהיר המשלים) יש לומר כי התאור הנ"ל, המצניע את חלקו של המערער בניהול חברת אדני פז, איננו מתיישב עם עדויות אחרות שנגבו מפי גורמים שעמדו בקשר אתו ועם החברה: (1) מר קלוד זיתון, אשר שימש יועץ מס לחברת אדני פז עד סוף שנת 2009, מסר לחוקרי רשות המסים כי: "עפ"י הרישומים של חב' אדני פז יניב בוחניק רשום כבעל החברה, אבל מי שהיה בפרונט ואיתו היינו בקשר שוטף זה היה אריה בוחניק. אריה היה מביא מסמכים להנה"חש באופן שוטף, אבל כימעט ולא ניכנס אלי.

דומה איפוא כי המערער לא הצליח להראות כי סמכויותיו ויכולותיו היו כה מוגבלות שהוא לא היה מוסמך או מסוגל להוציא את החשבוניות הנדונות.

[footnoteRef:2] [2: אם נעלם מעיניי מיסמך בנושא זה שנערך על ידי המשיב ונימסר למערער או לבית המשפט לפני מתן פסק דין זה, יהיה המשיב רשאי לפעול לפיו, חלף האמור בסעיף זה.] למעשה המערער העיר על כך בסעיף 54 לתשובתו לבקשת המשיב למתן פסק דין חלקי: "המבקשת [מנהל מע"מ] לא פירטה לאילו חשבוניות בדיוק הסכום מתייחס לאור התיקון, ועל מה מבוסס הסכום הסופי בשומה." במקום להשיב באופן עינייני להערה זו, המשיב חזר שוב על אותה אמירה המופיעה הן בסעיף 45 לסיכומיו והן בסעיף 3 לבקשה למתן פסק דין חלקי: "סך הכל 66 חשבוניות מס פיקטיביות שהוציא המערער על שם חברת אדני פז, כאשר סכום המס הנובע מהן הוא 2,877,215 ש"ח." עיון בחומר מגלה כי משפט זה איננו מדוייק: הרי בנספח א' אשר צורף לתצהיר העד מטעם המשיב (ואשר הוגש עוד בשנת 2014) מופיעה רשימה של כל 88 החשבוניות שהיו בבסיס החיוב המקורי – קרי, לפני הצמצום הנ"ל – והינה סכום המע"מ הכלול בכל אותן 88 חשבוניות הוא 2,877,301 ש"ח - וזאת על פי האמור ברשימה עצמה.

...

יוצא אפוא כי סכום המע"מ "המתוקן" לאחר גריעת 22 חשבוניות איננו יכול לעמוד על 2,877,215 ש"ח, כפי שהמשיב מתעקש לציין.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה הערעור נדחה ברובו אך מתקבל בחלקו (לגבי גובה החיוב), אני מוצא לנכון לפסוק הוצאות משפט במשורה, כך שהמערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 18,000 ש"ח, וזאת עד ליום 15.12.2019.

ניתן לפרסם את פסק הדין ברבים, וכך גם לגבי החלטתי הנ"ל מיום 2.9.2019.

בעובדות הרקע של כתב האישום צוין, כי הנאשם הוא יועץ מס בעיסוקו, ורשום כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ; הוא נהג להתראות בכזב בפני לקוחותיו ובפני גורמי רשויות שונים בשם "דוד גולן", ובהזדמנויות שונות הציג עצמו בכזב כרואה חשבון וכעורך דין, ואף הכין והשתמש שלא כדין בניירות מכתבים הנושאים כותרות כוזבות, ובין היתר, משרד רואי חשבון - ד. גולן ושות', ועוד.

על העובדות והמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, בתמצית ובקצרה: בתקופת השנים 2011 עד 2013, ערך הנאשם, הפיק והוציא באמצעות המחשב במשרדו (בתוכנת רווחית) כ-2755 חשבוניות פיקטיביות שנראו כחשבוניות מס שהוציאו 278 פירמות שונות, ללא ידיעתן וללא רשותן.

מטרתו הייתה לסייע לאחרים להישתמט מתשלום מס. במועדים שונים המפורטים באישומים רבים, הציג הנאשם עצמו בכזב בפני לקוחות אחדים כרואה חשבון מוסמך.

דיון והכרעה הפסקת ייצוג על ידי סנגור סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב - 1982, קובע כדלקמן: "סניגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או העירעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סניגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט". בבג"ץ 4689/94 עו"ד דן אבי יצחק נ' השופט דר' יעקב צמח, פ"ד מח(5) 70 (להלן: "פס"ד אבי יצחק") בעמודים 84-89, הרחיב בנושא זה השופט קדמי וקבע כי תכלית הוראת סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי היא להבטיח לנאשם ייצוג רציף, יציב ונטול זעזועים.

...

בקשתו של ב"כ הנאשם נדונה בפני כב' השופטת שריזלי שקבעה בהחלטתה מיום 9.4.015 כי לא מצאה להיעתר לבקשתו.

בכדי לעמוד במשימה זו, כשבפניי כבר קבועים תיקים לשנה הקרובה, לרבות תיקי הוכחות בשעות הבוקר, אין מנוס מלשמוע תיק זה בשעות אחר הצהריים בדרך כלל מהשעה 14.00 עד 19.00.

אי לכך ולאור האמור לעיל, אני קובע כי דיוני ההוכחות בתיק יתקיימו כדלקמן: סיום פרשת התביעה: תאריך שעות 8.9.15 14.00 - 19.00.

אך סבורני שעם קצת מאמץ ושיתוף פעולה, יוכלו ב"כ המאשימות והסניגור הציבורי שימונה לעמוד בלוח הזמנים המאתגר.

בעובדות הרקע של כתב האישום צוין, כי הנאשם הוא יועץ מס בעיסוקו, ורשום כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ; הוא נהג להתראות בכזב בפני לקוחותיו ובפני גורמי רשויות שונים בשם "דוד גולן", ובהזדמנויות שונות הציג עצמו בכזב כרואה חשבון וכעורך דין, ואף הכין והשתמש שלא כדין בניירות מכתבים הנושאים כותרות כוזבות, ובין היתר, משרד רואי חשבון - ד. גולן ושות', ועוד.

על העובדות והמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, בתמצית ובקצרה: בתקופת השנים 2011 עד 2013, ערך הנאשם, הפיק והוציא באמצעות המחשב במשרדו (בתוכנת רווחית) כ-2755 חשבוניות פיקטיביות שנראו כחשבוניות מס שהוציאו 278 פירמות שונות, ללא ידיעתן וללא רשותן.

מטרתו הייתה לסייע לאחרים להישתמט מתשלום מס. במועדים שונים המפורטים באישומים רבים, הציג הנאשם עצמו בכזב בפני לקוחות אחדים כרואה חשבון מוסמך.

המבקש הצביע על העובדה לפיה הנאשם שרוי במשבר כלכלי והדבר מוצא ביטוי בדברים בסיסיים כגון חוסר יכולת לממן צלום תיקי חקירה רבים שהועברו לעיון על ידי המאשימה.

...

בקשתו של ב"כ הנאשם נדונה בפני כב' השופטת שריזלי שקבעה בהחלטתה מיום 9.4.015 כי לא מצאה להיעתר לבקשתו.

בסיום החלטתי ציינתי שיש לעשות הכל בכדי להפסיק את הסחבת ועינוי הדין בתיק זה ויש לנהל את התיק ביעילות וברציפות, ככל האפשר.

לדידי, דברי הנאשם בדיון מיום 11/5/015 בצירוף תוכן החלטתי מיום 22/5/015 יכולים להיחשב כדרישה להעברת התיק למייצג החדש.

תגובתו חיונית בטרם בית המשפט ישקול צעדים דרסטיים בכדי לפטור ה"פלונטר" שנוצר (כגון פנייה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ו/או שינוי החלטתי מיום 22/5/015 בה יצוין במפורש התניית שחרור מייצוג בהמצאת מלוא התיק לידי הנאשם ו/או שימוש בסמכויותיי לפי סעיף 108 לחסד"פ).

הרקע לערעור וטענות הצדדים המערער שימש כיועץ מס בחברת "פרח הגולן" (להלן: "החברה") אשר לטענת המשיב הייתה חברה פיקטיבית שלא ביצעה כל עבודה ו/או מתן שירות והיא שימשה אך בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות.

מנגד טען המשיב כי המערער הודה במסגרת החקירות שנערכו לו על ידי מחלקת החקירות של המשיב כי היה מעורב במנגנון הוצאת חשבוניות פיקטיביות ובהגשת דוחות כוזבים ודרישת תשומות פיקטיביות של החברה.

סעיף 50(א) לחוק קובע כדלהלן: "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מיסמך הנחזה כחשבונית מס אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לענין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה". כבר נפסק בעבר כי לשון הסעיף מלמדת כי ניתן לחייב בכפל מס אדם על אף שהוא לא היה מוסמך להוציא חשבוניות בשמו של עוסק (ע"מ (ב"ש) 1542/09 חברת פ.מ.י. בע"מ נ' ממונה מע"מ אשדוד, 10.01.11; ע"ש (ת"א) 1098/04 צעידי עזאלדין נ' מחלקה משפטית מכס ת"א, 12.04.06; ע"ש (י-ם) 418/07 משריקי נ' מנהל מע"מ, 22.05.08; ע"ש (ב"ש) 1510/03 אבו מדיעם נ' מע"מ באר שבע, 6.01.05; ע"ש 1176/95 אילל נ' מנהל מס ערך מוסף, 6.01.05).

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התכלית העומדת בבסיס הוראת חוק זו שהיא פיצוי שלטונות המס על ההפסד שנגרם כתוצאה מהוצאת החשבוניות הפיקטיביות והרתעת אחרים מהתחמקות ממס (ע"א 6825/98 חברת אדוריים בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים, 17.07.01).

הערעור נדחה אפוא, והמערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 50,000 ₪.