הוצאת דיבה נגד עובד שפוטר

יתר על כן, עובר ליציאתם לחופשה שלחה הנתבעת 3 לאשת התובע את ההודעה הבאה (נספח ג' לתצהיר אשת התובע): "לא הספקנו להיפגש לפני שטסתם (שבוע מטורף בגלל משלוח הקולקציה) אז רציתי לאחל לכם חופשה מהנה- תבלו ותעשו חיים ו..הרבה תמונות :- )) נשיקות!" האמור לעיל מצביע על כך שחופשתו של התובע הייתה באישור הנתבעים ואף בברכתם ולכן התרשמותנו כי מדובר בטענה שהועלתה בדיעבד לצורך הצדקת הפיטורים.

משכך אנו דוחים את הטענה כי מכתבים אלו הנם בגדר הוצאת דיבה כנגד התובע.

...

מכל האמור לעיל הגעתי לתוצאה כי בין התובע לנתבעים התקיים חוזה לתקופה קצובה למשך 12 חודשים ולאור זאת הייתי מציע לשלם לתובע את שכרו לכל התקופה הקצובה.

סוף דבר על דעתם של כלל חברי המותב נקבע בזאת כי על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך 30,000 ₪.

על דעתם של השופטת מיכל נעים דיבנר ונציג ציבור עובדים מר אברהם בן קרת נדחות כל יתר התביעות, כנגד דעתו החולקת של נציג ציבור המעסיקים מר מרדכי מנוביץ' אשר סבר כי יש לקבל גם את התביעה לשכר עבור תקופת האופציה כהגדרתה בחוזה העבודה.

תביעה זו עניינה קביעת מעמדו של התובע ותשלום זכויותיו בגין עבודתו וסיומה מכוח צוי ההרחבה בענף החקלאות וכן זכאות התובע לתשלום פיצוי בשל היתעמרות, הוצאת דיבה ולשון הרע ופיטורים שלא כדין.

הוצאת דיבה ולשון הרע טענות הצדדים לטענת התובע, פגעה גב' ויינר בשמו הטוב והוציאה דיבתו במספר אירועים שונים והם - גב' ויינר או מי מטעמה שלחה 2 מכתבים הממוענים לתובע אולם בפועל הגיעו לידי שכנו כאשר תוכנן היה משמיץ ומבזה (להלן: ארוע המעטפות); גב' ויינר סיפרה לאחרים כי "התובע ואביו מרמים" במקרה שבו לשיטתה מצאה כי התובע לא עבד ביום שבת 29.7.17 אולם דיווח כי עבד (להלן ארוע הדיווח בשבת); גב' ויינר או מי מטעמה הודיע לספקי הנתבעת כי פקעה סמכותו של התובע להזמנת חומרים והדבר פגע בסמכותו (להלן הודעה לספקים); גב' ויינר הגישה כנגד התובע תלונת שוא במישטרה על הצתת רכבה (להלן התלונה במישטרה).

...

מכל האמור, טענת התובע כי פוטר על רקע היותו נציג עובדים, נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע בגין זכויותיו כמפורט בסעיף 64 סך כולל של 43,273 ₪ אשר ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.4.18 ועד למועד התשלום בפועל.

משהעמיד התובע תביעתו על הסף של 331,220 ₪ ואשר בסופו של יום מצאנו כי התובע זכאי לסך של 43,273 ש"ח שהם כ-13% מתביעתו ומשעיקר טענותיו נדחו כאשר התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה במלואה, מצאנו כי יש לחייב את התובע בתשלום הוצאותיהן המשפטיות של הנתבעות בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד טוענת התובעת, כי מדובר בתביעה בגין פירסום לשון הרע והוצאת דיבה כנגד התובעת ותפקידו של עובד רשות ציבורית, בין אם הוא תפקיד שילטוני ובין אם לאו, אינו מקנה לו זכות לפרסם לשון הרע והוצאת דיבה.

הנתבעת 1 אף העידה כי פיטורי מורה אינה בסמכתה כמו גם העידה כי מינהלי בית ספר אינם משתתפים בישיבת סטאטוס וכי היה צריך לציין את התובעת במכתב בשל היותה מנהלת בית הספר ועוד העידה: " ש. למה לא זימנת את עירית תלמוד?

...

אני קובעת כי ממכלול הראיות עולה שהנתבעת 1 היא עובדת ציבור של הנתבעת 2 שהיא רשות ציבורית ולכן ניתן להחיל עליה את הוראות סעיף 7 לפקודה הדן בחסינות עובדי ציבור.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה וקובעת, כי עומדת לנתבעת 1 חסינות בהתאם לסעיף 7א(א) לפקודה.

משכך, ובהתאם לסעיף 7ג(ב) אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1.

כך, מפורטות פרשות ארוכות ומרובות המיוחסות לנתבע 1, ביניהן, בין היתר, ניהול תביעות ברשלנות; הפרת חובת הסודות; ביצוע פעולות משפטיות בנגוד לכללי האתיקה המקצועיים; פגיעה בלקוחות; הגשת בקשות לבית המשפט חרף פיטוריו של נתבע 1 מייצוג, ועוד.

טוענים התובעים כי בקשותיו של נתבע 1 מנוסחות באופן פוגעני, תוך אמירת לשון הרע והוצאת דיבה כנגד התובעים, ודי בכך כדי להורות על מחיקתן על הסף.

...

עוד נטען כי על פי הסדר הפשרה, ישלמו התובעים ליורשי המנוח (אשר הועסק על ידי התובעים), סכום של 360,000 ₪ וכי יורשי מתיה נסאר פתחו תיק הוצאה לפועל למימוש פסק הדין.

איני מקבלת את טענות נתבע 1, שכן בכתב התביעה נטען מפורשות כי התובעים שילמו לנתבע 1 כספים עבור אגרות בית משפט, אשר לא הושבו לידיהם, בניגוד לדין.

מהטעמים המבואים בהחלטתי מיום 27.8.2018 אני מקבלת את הבקשה בחלקה, ומורה לתובעים להפקיד סכום נוסף של 10,000 ₪, להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים לו תידחה התביעה.

הנתבע, כאמור, הוא בן דודו של התובע, ולפי התובע, מעמדו איננו שונה ממעמדו הוא בחברת השחר העולה, שלא לומר מעמדם זהה, שניהם בעלי מניות בחברת האם, הנתבע שימש בעבר כמנכ''ל בחברת השחר העולה, והתפטר מתפקידו עוד בשנת 2015, אם כי הוא ממשיך לכנות את עצמו כמנכ''ל חברת השחר העולה, כאשר אין זה המעמד החוקי שלו בחברה, ובסוגייה זו, כך לפי כתב התביעה, בכוונת התובע להגיש הליך משפטי לערכאה המוסמכת, בתביעה נפרדת שאיננה מענייננו כאן.

טענות ההגנה הנתבע הכחיש את טענות התובע, וטען כי המניע מאחורי הגשת התביעה כאן, הוא שני הליכים קודמים שהנתבע הגיש נגד התובע, האחד- הליך של קובלנה פלילית בתיק ק''פ (חיפה) 49445-02-16 במסגרתו התובע הורשע בעבירה של הוצאת לשון הרע, והוא חוייב, בין היתר, בבצוע עבודות שירות לתועלת הציבור, וההליך הנוסף בתיק ת''א 22175-03-17, כאשר הטענות שהועלו נגד התובע התקבלו, ובעקבות אותם הליכים, התובע חוייב בתשלום סכומי כסף נכבדים לנתבע.

...

השימוש בביטוי "התנהגות לא נאותה" איננו פוגעני, איננו מתלהם , ולא נראה לי כי ניתן להכניס ביטוי זה אל מסגרת ההגדרה של הוצאת לשון הרע.

לאחר עיון בתיק, הראיות שהוגשו, חקירות העדים, ועיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק.

על כן, לאור כל האמור לעיל, בהעדר ביסוס לטענה כי מדובר בפרסומים שהם בגדר לשון הרע, כאשר גם אם היה נקבע כי עסקינן בלשון הרע, הרי שהפרסום חוסה בצל ההגנות המנויות בחוק, כפי שפורט לעיל, די תביעת התובע להידחות, וכך אני מורה.