בתמצית, טוענת התובעת במסגרת התביעה כי הנתבעים הוציאו דיבתה, עת פירסמו בהקשר אליה פרסומים מהם עולה כי היא הרוצחת של המנוחה תאיר ראדה ז"ל. נטען כי בפרסומים הפרו הנתבעים את הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") .
בהקשר לבקשה זו, המיקוד הוא בתביעה כנגד עורך הדין ירום הלוי, אשר ייצג בהליכים הפליליים את רומן זדורוב שהואשם ברצח תאיר ראדה ז"ל. לטענת התובעת בתמצית, בהכרזות אשר פירסם עו"ד ירום הלוי, במדיות השונות, הוא הצהיר והודיע כי התובעת היא הרוצחת של המנוחה תאיר ראדה ז"ל וזאת, בודאות מוחלטת וללא כל ספק.
זאת ועוד, לגופם של דברים, נטען ראשית כי האופן בו הלישכה מפרשת את ההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הוא שגוי, זאת הואיל ולשכת עורכי הדין מבקשת להוסיף, הלכה למעשה, חסינות חדשה בהתאם לו. נטען כי בנגוד לנטען על ידי לישכת עורכי הדין, השאלה במחלוקת בתיק זה היא היכן עומד הגבול בין המותר לבין האסור בנוגע לדווח שעושה עורך דין באשר לטענות אותן הוא העלה בפני בית המשפט בשם לקוחו ומתי בדיוק יהיה מדובר בדווח נכון והוגן כלשון הסעיף.
...
אשר לכך, הנני סבורה כי דווקא מתוך המחלוקת בין הנתבעים 1-4 מזה והתובעת מזה, בשאלה האם באשר לפרשנות סעיף 13(5) מצויים אנו בגדרה של הלכה פסוקה, או שמא בטיעונו של כל אחד מהצדדים יש כדי לחדש הלכה או לבקש לסטות ממנה- יש כדי ללמד, על חשיבות ההליך לפני ועל חשיבות ההכרעה בו. זאת ועוד, בשים לב לכך, שבמרכז הדיון בפרשנות סעיף 13(5) – כפי שטענו בצדק הצדדים – שאלת הגבול בין המותר לאסור בפרסומים המבוצעים על ידי עורך דין המייצג צד בהליך משפטי – הרי שעל פניו מדובר בשאלה רוחבית, אשר לה השפעה על ציבור עורכי הדין ומשכך, הנני סבורה כי ראוי לה ללשכה להיות נוכחת בדיון זה ולהשמיע את דעתה המשפטית – המנותקת על פניו מאינטרסים אישיים – בשאלה ובהכרעה בה.
אציין כי בקביעתי זו לא נעלמה מעיני טענת התובעת ובהתאם לה אין בבקשתה של לשכת עורכי הדין כל חידוש לעומת טיעונו של עו"ד ירום הלוי ואולם, לעניין זה סבורני כי טענה זו מקדימה את זמנה.
סוף דבר- הבקשה מתקבלת.
המזכירות תוסיף את לשכת עורכי הדין כצד להליך במעמד "ידיד בית משפט".
לפנים משורת הדין, משהבקשה נסבה על סוגיה עקרונית ולאחר ששקלתי אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.
