הוצאת דיבה במשלוח מכתב לחברי הדירקטוריון

גרוס הכחיש בדוא"ל מזמן אמת, מיום 4/2/15 בשעה 10:26, את האשמות אלה מכל וכל תוך שהוא מציין, בין היתר: "אין לי גישת ניהול לחשבון המייל של נולי –לא אני הגדרתי או נהלתי חשבונות אלה מעולם. אני מבקש ממך להפסיק עם האשמות האלה – זו הוצאת דיבה! אני מזכיר לך שבפעם הקודמת שבה האשמת אותי שהפלתי את המערכת הוכחתי לך שאתה הפלת אותה בעצמך – יש לי את הכל מתועד!!"..

מייל התשובה של רייך ליגרוס מטיח בגרוס האשמות בדבר חבלה במערכת באופן שגרם למשלוח התראות בלתי פוסקות.

בתגובה להודעת דוא"ל זו שלח גרוס הודעת דוא"ל נוספת לחברי דירקטוריון החברה (ביום 4/2/15 שעה 18:36) בה הוא שב ומכחיש נמרצות את הטענות נגדו ומציין בנוסף את הדברים הבאים: "רבותי,

באופן כללי, אני לא חש כי אתם אכן מנסים להגיע להסדר כלשהוא, אם כבר מאז חודש מאי מנסה להגיע להסדרת העניינים בינינו, הגעתי ל-2 פגישות עימך בנושא, אצלך במשרדיך ברעננה, אינסוף שיחות ותכתובות אך עדיין לא הצלחתי לקבל מכך אפילו לא מכתב המפרט את חובות החברה כלפי ואת הדרך לתשלומן.

...

מהטעמים האמורים התביעה שכנגד נדחית.

תביעת גרוס למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכאותו לאופציות בגובה 7.25% נדחית.

התביעה שכנגד שהגישה החברה נדחית.

במכתב שנשלח לנתבעת ביום 13.10.10, בפקס' שלטענת הנתבעת ניצפה ע"י עובדי הבנק, כתבה התובעת: "התיפקוד שלך – זה ראש קטן – מהקטנים שהכרתי"; "אני מתכוונת לפנות להנהלת בנק אגוד ולספר להם – איזה סיפתח עשית לי בחשבון"; "דעי כי אספר עליך לכל מי שירצה לשמוע מה עשית – ויותר מכך – מה לא עשית..."; "את דוגמא לכל מה שלמנהל – אסור להיות"; "את בזיון לתפקיד הזה"; "בושי והיכלמי מנהלת חדשה". במכתב נוסף שנשלח לנתבעת ביום 19.10.10, עם העתק להנהלת הבנק וחברי הדירקטוריון, כתבה התובעת: "מה בדיוק הבעיה שלך? יש לך בעיה עם נהלים? יש לך בעיה עם ניהול כח אדם כראוי? יש לך בעיה עם חלוקת מטלות? (...) כל עלות משפטית תחול עליך ועל הסניף שלך וכמובן – אעשה הכל כדי להדיח אותך מתפקידך – פשוט – כי את לא צריכה ולא ראויה להיות מנהלת בנק. (...) אז יש לך טעות חמורה – ועל טעויות משלמים". בכתב ההגנה שכנגד אישרה התובעת את משלוח המכתבים וטענה כי הנתבעת מנועה מלתבוע בגינם מכוחו של הסדר הגישור בין התובעת לבנק, אשר חל גם על הנתבעת כעובדת הבנק, כפי שכתוב מפורשות בהסדר הגישור.

מהראיות עולה, כי היתנהל הליך גישור בין הבנק לבין התובעת, בעקבות תביעה שהגישה לגבי הארוע (ת"א 39796-10-11) ואשר כללה טענה להוצאת לשון הרע עקב חילול השיק דנן ושיק נוסף, והליך זה הסתיים בהסדר גישור.

...

לפיכך אני קובעת כי מירוץ ההתיישנות החל רק באוקטובר 2012.

לפיכך אני קובעת כי תוכן השיחה היה כפי שתארה אותו סמדר.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבעת טוענת כי בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, כאשר הדברים אשר פירסמה הם אמת ויש בהם עניין צבורי, קמה לה ההגנה הקבועה בסעיף זה. בתצהיר מטעמה טענה הנתבעת כי בהתייחס לפירסום מיום 25.02.2018 הרי שאין מדובר בהוצאת דיבה כאשר מדובר בטענה עובדתית – לפיה התובע לא היה מוסמך לפטר אותה מתפקידה.

דבריה של הנתבעת אשר מייחסים לתובע מעשים של מנהל לא תקין, איומים על חברי הדירקטוריון וכן מעשים פליליים – הם בודאי דברים העלולים להשפיל את התובע, לבזותו וכן לפגוע במשרתו גם אם לא קרה כך בפועל בעיניינו של התובע, ואסקור את האמירות השונות: הפירסום מיום 24.02.2015 - במסגרת פירסום זה צוטטה הנתבעת כאומרת: "השתמשת בכוחניות ואיומים שאתה הפעלת ומפעיל נגדי בנגוד לנהלים" (הדגשה שלי - ג.ה.).

הפירסום מיום 25.2.2015 – במסגרת פירסום זה אמרה הנתבעת: "חיים (התובע – ג.ה.) ביטל לי את הדירקטורים, בשיא החוצפה, משהו שהוא לא חוקי לעשות". ועוד: "מה זה איים עלי, הוא איים על כל אלה שלא יגיעו לדירקטוריון שאני הקמתי. הוא אמר להם לא להגיע.. חסר להם שיגיעו". וכן: "אמרתי שאנחנו עובדים בלי תקציב, בלי אישור תקציב ואנחנו כבר בסוף פברואר". לגבי שתי האמירות הראשונות, הרי האשמת התובע במשהו "לא חוקי" וכן באיומים על דירקטורים, מהוה לשון הרע בהיותן מבזות את התובע.

למסקנה דומה ר' ת"א (עכו) 58367-07-14‏ רותם אלקובי נ' לורי שם טוב (פורסם במאגר נבו, 22.1.2018): "לא זו בלבד, אלא שהתובעת לא הסתפקה במשלוח המכתב לגורמים השונים בשירות המדינה, והוסיפה ופרסמה את המכתב, כלשונו, לציבור הרחב. כפי שקובעת הסיפא של סעיף 15(8), אין בהגנה זו כדי להגן על פירסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה ושל תוכנה. משפרסמה הנתבעת את התלונה ברבים, אין היא יכולה להנות עוד מההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק." (הדגשה שלי - ג.ה.).

...

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טיב הפרסומים, חומרתם, הפגיעה שעלולה להיגרם לתובע, כמו גם את כלל הנסיבות שציינתי לעיל, לחומרא ולקולא, וכן הבאתי בחשבון מקרים דומים והפיצוי שנפסק בהם, אני קובע כי הפיצוי המתאים בתיק זה הוא בסך של 25,000 ₪ עבור הפרסומים כולם.

סיכום אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

בנסיבות אלו אני סבור כי למרות זכיית התובע בתיק, יש לקבוע סכום הוצאות מתון.

אשר למכתבים, במסגרת החלטתי כבר קבעתי כי המכתבים יוגשו כראייה לעצם משלוחם כאשר ככל והנתבעים יבקשו להסתמך על המכתבים כראייה לאמתות תוכנם הרי יידרשו לזמן את כותבי המכתבים למתן עדות.

כך מעולם לא נאמר על ידם כי חברי הדירקטוריון דנו בישיבת דירקטוריון בדו"ח מבקר הפנים, כשכל שנאמר הוא כי הדו"ח הוגש, וכי הוא נמצא אצל חברי הדירקטוריון באשר הם. בס' 53 לתצהירם צוין כי הדו"ח הוגש בשנת 2015.

מנגד טוענים התובעים בתשובה לתגובה, כי בנוגע לדו"ח הבקורת מיום 23.6.15, בתגובתם העלו הנתבעים 1 ו-2 טענות שונות בנגוד מוחלט לנטען על ידם במסגרת ס' 53 לתצהירם המשותף, כשבכל מקרה המסקנה היא אחת כי יש להוציא את דו"ח הבקורת האמור מתיק ביהמ"ש. טוענים התובעים כי לאחר שהתובעים הגישו בקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים טענו הנתבעים 1 ו-2 כי הם לא התכוונו להגיש את הדו"ח כראיה לאמתות תוכנו.

בעניינינו, הנתבעים אינם חולקים על האמור בדו"ח הבקורת, אינם טוענים להצגה שגויה של הנאמר בו ואינם מבקשים לטעון כי ישנו פער בין הנאמר בדו"ח הבקורת אשר נערך בשלב מאוחר יותר לבין האמור בישיבת הדירקטוריון במהלכה נטען נגדם כי אמרו דברים פוגעניים נגד התובעים בנגוד לחוק איסור לשון הרע.

...

מנגד טוענים התובעים בתשובה לתגובה, כי בנוגע לדו"ח הביקורת מיום 23.6.15, בתגובתם העלו הנתבעים 1 ו-2 טענות שונות בניגוד מוחלט לנטען על ידם במסגרת ס' 53 לתצהירם המשותף, כשבכל מקרה המסקנה היא אחת כי יש להוציא את דו"ח הביקורת האמור מתיק ביהמ"ש. טוענים התובעים כי לאחר שהתובעים הגישו בקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים טענו הנתבעים 1 ו-2 כי הם לא התכוונו להגיש את הדו"ח כראיה לאמיתות תוכנו.

טוענים התובעים כי בענייננו התובעים לא העלו טענות על יסוד דו"ח הביקורת נגד הנתבעים כך שהחריג המאפשר לבעל דין להתגונן מפי הצגה שגויה כלפיו של האמור בדו"ח הביקורת, אינו חל בענייננו, מה גם כי אינו יכול לשמש לשם הבנת הרקע לסכסוך, שכן התביעה כולה מבוססת על פרסומים של הנתבעים אשר נעשו זמן רב לפני עריכת דו"ח הביקורת.

כמו כן, הנני מורה על מחיקת ס' 53 לתצהירם של הנתבעים 1 ו-2, המדברים על דו"חות הביקורת, וכן על מחיקת המילים מתצהירו של הנתבע 3 המציינות והעוסקות בדו"חות הביקורת- כאמור בס' 3, 13, ו- 14.

אציין כי איני רואה מקום להורות על מחיקת ס' 16 לתצהירו של הנתבע 3, לא מצאתי שיש בו משום הרחבת חזית או עניין הקשור לדו"ח. הצדדים הגיעו להסכמות דיוניות, שנועדו בין היתר לאפשר לתובעים להגיש ראיות לסתור לאחר קבלת החלטתי זו. עם זאת בטרם אורה על המצאת הראיות לסתור מטעם התובעים, אני סבורה כי החוק כפי שפרטתי באריכות בהחלטתי זו ובהחלטתי הקודמת אינו מתיר את הגשת הדו"ח, ולא בכדי וכבר עמדתי על הטעמים לאי צירופו של הדו"ח כראייה להליך משפטי, אלא שיש להבהיר, פועל יוצא ממסקנה זו, הינה שעל הנתבעים להביא ראיות להוכחת טענותיהם בדרך הרגילה לא באמצעות דו"ח ביקורת.

אני סבורה לאור מסקנתי זו כי יש לאפשר לנתבעים להשלים את ראיותיהם לאחר הוצאת הדו"ח ככל ויחפצו לעשות כן, ולכן אני מאפשרת לנתבעים להגיש ראיות משלימות בתוך 30 יום.

המכתב נשלח ל"מר יואב היינמן, מר איתמר אפל, פורטיסימו קפיטל אנד 5 שותפות מוגבלת", ובמסגרתו סיפר בא כוחו של ניר למנהלי הקרן האמורים כי בני וניר הכירו במסגרת שירות המילואים שלהם ונותרו חברים ואף שותפים במיזמים שונים במשך שנים, תיאר את הרקע לחתימת ההסכם, והאשים כי בני מנסה להיתנער מהתחייבותו בהתאם להסכם לשלם לניר 2% משווי רכישת החברה על ידי הקרן, באשר הוא מבקש להחתים את ניר על כתב וויתור הנוקב בתמורה "סמלית". המכתב מסתיים בפסקות הבאות: "לאחר הקדמת הרקע הקצרה, נסביר כי מצאנו לנכון לפנות אליכם טרם הפניה לערכאות כנגד בני ופורמלוג'יק. קרן פורטיסימו הינה הבעלים של פורמלוגי'ק כיום, וחשוב לנו להביא לידיעתה את מלוא השתלשלות האירועים. כמו כן נבקשכם להשיב כיצד השתכללה העסקה גם ללא חתימת ניר על כתב האישור והויתור?

ביום 1.2.22 שלח בא כוחו של בני מכתב לבא כוחו של ניר ובו עמד על כך שהמצוטט בסעיף 5 לעיל מהוה פירסום לשון בכוונה לפגוע בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 [להלן : "החוק"] ועל כן נידרש ניר בתוך 14 ימים לפצות את בני, לצרכי פשרה, בסך של 250,000 ₪, וכן להמציא לבני עותק היתנצלות בכתב שיועבר לקרן.

האדן האחד הוא כי "הוצאת מכתבי התראה לפני נקיטת הליך משפטי מגדר החסינות הנתונה לכתבי הטענות המוגשים בהליך אכן עשויה להקשות על יצירת התאמה בין הטענות שבמכתב ההתראה לבין הטענות שנטענות לבסוף בהליך" [פרשת הרם], והאדן השני הוא כי אי הכרה במכתבי התראה כ"חלק מההליך המשפטי במובנו הרחב", תיפגע "באפשרות לסיים סכסוכים לפני פנייה לערכאות, מצב שאינו רצוי ואינו עולה בקנה אחד עם המגמה לנסות ולפתור סכסוכים אזרחיים מחוץ לכותלי בית המשפט במידת האפשר" [פרשת גואטה] על טעם זה האחרון חזר בית המשפט ברע"א 4512-20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס (2020) [להלן: "פרשת מנו ספנות"] ונראה כי הוא עיקר.

באופן דומה פסק כב' השופט ע' אלקלעי במסגרת ת"א 52478-12-15 ויזל נ' ארצי (2018) כי "בהתאם לפרשנות המרחיבה לעניין הגנה זאת, "צד למשפט" אינו דוקא צד פורמאלי לתביעה, דהיינו, תובע או נתבע, אלא שהמדובר בכל אדם הקשור קשר ישיר וענייני לסכסוך נשוא המשפט" [ראו גם לאחרונה ת"א (61474-08-22 עו"ד שרון נ' ליסקר (2023), בפיסקה 22 לפסק הדין] עקרונות אלה מעקרים את פלפולי ב"כ התובע בתשובתו ביחס לדרכי משלוח המכתב.

בין אם נשלח המכתב ביום 27.1.22 לקרן, שהחל מיום 12.1.22 הייתה בעלת השליטה בחברה, ובין אם נשלח המכתב לה"ה היינמן ואפל שהחל מיום 12.1.22 כיהנו כדירקטורים מטעם הקרן בחברה, הם, ובלעדיהם אין [ראו נספח 6 לכתב ההגנה], די בקירבה משפטית זו לחברה שכנגדה הוגשה לבסוף התביעה, כשהמדובר על חברה שיש בה שני בעלי מניות בלבד, והקרן שולטת בה ביד רמה, על מנת להכניס את המכתב תחת סוכת ההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק.

...

המכתב נשלח ל"מר יואב היינמן, מר איתמר אפל, פורטיסימו קפיטל אנד 5 שותפות מוגבלת", ובמסגרתו סיפר בא כוחו של ניר למנהלי הקרן האמורים כי בני וניר הכירו במסגרת שירות המילואים שלהם ונותרו חברים ואף שותפים במיזמים שונים במשך שנים, תיאר את הרקע לחתימת ההסכם, והאשים כי בני מנסה להתנער מהתחייבותו בהתאם להסכם לשלם לניר 2% משווי רכישת החברה על ידי הקרן, באשר הוא מבקש להחתים את ניר על כתב וויתור הנוקב בתמורה "סמלית". המכתב מסתיים בפסקאות הבאות: "לאחר הקדמת הרקע הקצרה, נסביר כי מצאנו לנכון לפנות אליכם טרם הפניה לערכאות כנגד בני ופורמלוג'יק. קרן פורטיסימו הנה הבעלים של פורמלוגי'ק כיום, וחשוב לנו להביא לידיעתה את מלוא השתלשלות האירועים. כמו כן נבקשכם להשיב כיצד השתכללה העסקה גם ללא חתימת ניר על כתב האישור והוויתור?

אנחנו מצאנו לנכון לפנות אליכם טרם הפניה לערכאות, במטרה לקבל הבהרות כאמור ואף לאפשר לסיים את העניין באופן ראוי ומכובד.

תם ולא נשלם: במכלול האמור לעיל אני מורה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 41 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 על מחיקת התביעה שהגיש בני.