העובדות הצריכות לעניין
בחודש ינואר 2014, פירסמה נתבעת 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") מיכרז בדרך של הרשמה והגרלה, עבור זכויות חכירה של 14 מגרשים לבניית יחידת דיור אחת במיגרש, בתמורה לתשלום מחירי קרקע הרשומים במיכרז, בשכונת מצפה רקת בעיר טבריה (להלן: "המיכרז").
כמו כן עתרו לפיצויים בגין עגמת נפש בסך של 300,000 ₪, אגרת בית משפט ושכר טירחת עו"ד.
לעומתם, טענה הרשות שאין באפשרות התובעים לקבל פצויי קיום בגובה של שווי מיגרש מפותח, הוא מיגרש לאחר פיתוח צבורי ופיתוח בתוך המיגרש, יחד עם פצויי הסתמכות, המהוים פיצוי בגין הוצאות שהוציאו לצורך קיום החוזה, הוצאות שהיה על התובעים להוציא על מנת שיהיה בידם מיגרש מפותח.
מכתבו של קלר מיום 12/9/16 (נספח ג לתצהיר לביא) בו הוא כותב שללא ייצוב המדרון שמתחת לרחוב האמהות, עבודות הכלולות בפתוח הצבורי, "אין אפשרות לבנות מבנים מהסוג המיועד, בעלות סבירה". (ההדגשה של הח"מ).
לא כך הם הדברים, התשלומים ששולמו על ידי התובעים לרכישת המיגרש, קוזזו לעיל, ואין מדובר בהוצאות לרכישת מיגרש, אלא הוצאות שהוצאו על ידם בשל הפרת ההסכם ורשלנות הנתבעות.
...
וכן, אני סבורה שיש לערוך אבחנה בין אמויאל וגרבלי לבין יאיר נוכח גילו ונכותו של יאיר.
לאחר ששקלתי ובחנתי את הנסיבות והטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש אתו אני מעמידה על סך של 70,000 ש"ח לאמויאל וגרבלי וסך של 100,000 ₪ ליאיר.
לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעות לשלם לתובעים, בחלקים שווים, את הסכומים הבאים:
לאמויאל סכום כספי בסך של 479,000 ₪ (במעוגל), המורכב:
פיצויי קיום – 332,801 ₪.
