הוצאות נגד שימוש לרעה בהליכי בית משפט

באשר להתנגדות שבפניי סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע שטר על סכום קצוב המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

"בית המשפט איננו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של הנתבע הן נכונות, אלא עליו לצאת מההנחה שיש אמת בדברי הנתבע ואין לו (לבית המשפט) צורך לבחון את מהימנותו של הנתבע... אם יש בטענות המבקש הגנה כנגד התביעה, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו" (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה 12 (2014), 294).

טענותיהם של המבקשים הן כלליות וסתמיות ומרבית סעיפי התצהיר הם בגדר הצהרות כלליות וטענות שמבקשות ליצור אווירה, כדוגמת "טענות שנתפרו על מנת להביא לריסוקי אישית", "שקולי נקמנות צרים תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והליכי ביצוע", "ריח חריף של נסיון ציני להתעשר על חשבוננו בדרך לא דרך", "קנוניה, הטעה" וכיו"ב. לגופו של עניין, טענתו העיקרית של המבקש 1 היא, שהחתימה כערב על השיקים אינה חתימתו ושהיא זויפה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, לאחר ששוכנעתי כי קיימת עילת תביעה הדורשת בירור במסגרת ההליך העיקרי, ולאחר ששקלתי את מאזן הנוחות, הגעתי למסקנה כי אין מקום לביטול צו העיקול הזמני וכל העיקולים יוותרו על כנם, למעט העיקול על חשבון העו"ש של המבקש 1, אשר יבוטל וזאת מטעמי מידתיות ואיזון בין הצדדים.

באשר להתנגדות – כפי שפורט לעיל, טענות המבקשים מצויות ברף הנמוך ביותר הנדרש לשם מתן רשות להתגונן ולכן אני קובעת, כי הרשות להתגונן תנתן למבקש 1 כנגד הפקדה בסך של 95,000 ₪, ואילו למבקשת 2 תנתן הרשות להתגונן כנגד הפקדה של 170,000 ₪.

בהתאם להוראת תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אני קובעת שאין מקום לפסוק בשלב זה את הוצאות ההליך, והחלטה בעניין זה תנתן לאחר שתבוצענה ההפקדות, או בחלוף המועד לכך.

סבורני כי היתנהלותה של התובעת היא דוגמה לשימוש לרעה בהליכי בית משפט.

אל לה לתובעת לנצל את כוחה לרעה כדי להגיש תביעה משפטית נגד אדם שלא על בסיס עובדתי ברור, ובשיטת המצליח מתוך מחשבה כי היתנהלותה הנפסדת לא תגרור אחריה חיוב בהוצאות, כאשר מדובר בנתבע ללא עוול בכפיו , כאשר התובעת יודעת בודאות כי אין לו כל נגיעה למיוחס לו בתביעה וכי הידבקות בעמדתה אין לה כל בסיס ולו תאורתי , הכל תוך מחטף של פסק דין בהיעדר , ולאחר מכן היתעקשות סתם הגובלת בהתעמרות בנתבע , ובאדישות כלפי זמנו היקר של בית המשפט שהינו המשאב הצבורי היקר ביותר .

...

התובעת תשלם לנתבע בגין טרטורים , עיוות דין והוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ .

בשל התנהלות שלא בתום לב ובזבוז זמן שיפוטי יקר, ניהול הליך סרק, החל מתחילת 2017 ועד יום זה 2021 ( 4 שנים) , התובעת תשלם הוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בסך ל 5000 ₪ .

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

לטענת הנתבעת על החלטה זו לא הוגש ערעור ומדובר בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט על ידי המערערים שידעו בכל ההליכים שנקטו בסמוך למועד הגשת הבקשה על ידם כי לא פרעו את ההלוואה.

הליך נוסף, שהגישו המערערים גולה לבית משפט זה רק במסגרת תגובת המשיבה מיום 2.10.22 ולפיה המערערים הגישו תביעה נוספת בחודש 12/18 עוד בטרם הוכרע ההליך בה"פ , בת"א 71405-12-18 בו עתרו המערערים למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם ההלוואה, ביטול המישכון , וכן, למתן צו עשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל.

ברם, עיון בכל ההליכים שפורטו על ידי בתמצית בפתח הכרעה זו מעלה כי גם טענות המערערים כנגד המשך הליכי המימוש לא רק שאין בהם ממש אלא נגועים אף הם בחוסר תום לב שעה שאין מחלוקת לאור כלל ההליכים שהתקיימו ובכלל זאת הכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה בעירעור ע פסק דינו של כב' הש' נווה כי הסכם ההלוואה שנחתם בין המערערים לבין המשיבה שריר וקיים ותוקפו אינו שנוי עוד במחלוקת.

...

פסק דין זה מכריע בערעור גופו וכן, בבקשה לעיכוב הליכי מימוש הליכי ההוצאה לפועל שהוגשה במהלך פגרת הקיץ ונדונה על ידי כב' הש' הבכיר ערן נווה ביום 31.8.22 אשר נעתר לבקשה וקבע את עיכוב הליכי המימוש עד להכרעה בערעור ו/או החלטה אחרת שתינתן .

אשר על כן, אני מורה על: ביטול עיכוב הליכי מימוש ההליכים כך שהמשיבה רשאית להמשיך בהליכי מימוש השעבוד.

אני דוחה את הערעור לגופו.

המערערים ישלמו למשיבה סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בהחלטתי שניתנה ביום 26.7.2023 קבעתי כדלקמן: "מעיון ראשוני בהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, שצורף לבקשה עולה כי מדובר בעניינים שהתובע עותר לדיון בהם במסגרת ההליך כאן. לא מצאתי שבהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, גילה התובע את קיומו של ההליך כאן וההחלטות שניתנו בבקשות השונות שהגיש למתן סעדים זמניים. כך שלכאורה נראה שהתובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. בנסיבות אלה איני רואה מקום לבקשת התובע לעכב את הגשת תגובתו לבקשה להפקדת ערובה. כאמור בהחלטתי מהיום ככל שלא תוגש תגובה עד סוף היום תנתן החלטה בהעדרה". יש לציין כי במסגרת בקשותיו של התובע לקבלת ארכה להגשת תגובה לבקשה להפקדת ערובה הוא עתר ביום 4.6.2023 ב –"בקשה להארכת מועד להגשת תגובת התובע לבקשת הנתבע -1 להפקדת ערובה עקב שינוי נסיבות והגשת "בקשה למתן פסק – דין בהיעדר הגנה כנגד נתבע 2 בצרוף פסיקתא לחתימת בית המשפט" שטרם הוכרעה".

סוף דבר מבלי להכריע בשלב זה האם הצוו החוסם שנקבע בפסק הדין של בית המשפט העליון שהובא לעיל חל גם על ההליכים בתיק דנן (ונראה לכאורה שכך הם פני הדברים) כאשר יש להניח כי עניין זה ייבחן בבוא העת על ידי המותב הקבוע שידון בתיק; לאור חיובו של התובע בהליכים קודמים בהפקדת ערובה שלא היתקיימו לאחר שנמחקו; לאור אי תשלום ההוצאות שנפסקו נגד התובע בהליכים קודמים; לאור ריבוי הליכי הסרק והשמוש לרעה בהליכי משפט כמפורט לעיל בהרחבה; לאור סכויי התביעה הנמוכים; לאור יכולתו הכלכלית הנטענת של המבקש וכן בהיתחשב בהקף הסעדים המבוקשים ובכך שמדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, התובע יפקיד ערובה במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן בסך של 60,000 ₪.

...

בנוסף, בשל קבלת הבקשה ולאור התנהלותו המטרידה של התובע והשימוש לרעה בהליכי משפט ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים וכן למרכז לגביית קנסות.

על פי מה שקרה בתיק זה, נראה שטענת המערערת היא שרטיבות זו לא נכללה בכתב התביעה, ועל כן היה על המשיבים לפנות למערערת בדרישה לתיקון הרטיבות בתיקרת חדרי השינה, להמתין מספר חודשים שבמהלכם יכול להיות שהמערערת תנהל איתם משא ומתן לפשרה, ואז להגיש תביעה נפרדת, להתקל בכתב הגנה הטוען שמדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שימוש לרעה בהליכי בית משפט ונסיון לעשיית עושר ולא במשפט, לנהל הליכי הוכחות, לקבל פסק דין המחייב את המערערת לתקן את הרטיבות, תוך חיוב בהוצאות, ואז היתה המערערת טוענת שלא היה צריך לפסוק נגדה הוצאות משום שהיתה נכונה לבצע את התיקון לפני הגשת התביעה.

...

בכתב ההגנה טענה המערערת שיש לדחות את התביעה ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט הולמות וריאליות בגין הגשת תביעה כה טורדנית וקנטרנית המשוללת כל יסוד בדין או בעובדה, ושמלבד שימוש לרעה בהליכי משפט ונסיון לעשיית עושר ולא במשפט אין בה דבר וחצי דבר.

אילו רצה ב"כ המערערת להביא את עדותם, בדרך של חוות דעת בפני המפקחת, היה עליו לבקש זאת ולנסות להוכיח שהמומחה טועה ולא הם. אני דוחה את טענת המערערת שבדיקת הצפה לא תקנית בעליל שעל ביצועה הורה המומחה היא זו שגרמה לראשונה לטפטוף מים בחדר שינה בדירת המשיבים.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות הערעור בסך 11,700 ₪.