הוצאות משפט לטובת המעסיק במקרה התביעה נגדו נדחית

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופטת יפית מזרחי-לוי; סע"ש 17411-04-17) מיום 4.3.19, במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה (להלן- המעסיקה) לסילוק התביעה נגדה על הסף, ובהתאם נמחקה תביעתו של המבקש (להלן- העובד) תוך חיובו בהוצאות משפט לטובת המעסיקה בסך של 2,500 ש"ח. בבית הדין האיזורי התבררה התביעה שהגיש העובד, מבקש מקלט מסודאן, נגד המעסיקה, חברה המפעילה מיתחם לשטיפת רכיבים, לתשלום פצויי פיטורים, גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות על תקופת עבודתו וסיומה אצלה, כשסכום התביעה עמד על סך של 51,258 ש"ח. במסגרת ניהול התביעה, הגיש העובד כתב תביעה ותצהיר גילוי מסמכים, ואילו המעסיקה הגישה כתב הגנה.

בקשר לכך נטען כי דחיית הבקשה יביא "להנצחת מצב בו יוצא חוטא נשכר", שכן מדובר במעסיקה שהפרה בצורה בוטה את זכויות העובד, ופסיקת הוצאות לטובתה הנה הנצחה של הפער בין העובד המוחלש לבין המעסיקה.

עוד יצוין כי במקרים המתאימים, עצם הגשת הבקשה בשיהוי די יהא בה כדי לדחות את הבקשה (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' כהן, מיום 10.11.09; עב"ל (ארצי) 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי ואנונו, מיום 15.7.14).

...

בנסיבות אלה, כך נטען, ובשים לב לסיכויי הערעור גבוהים, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע תשלום ההוצאות שהושתו על העובד עד להכרעה בערעור.

לאחר עיון בבקשה ובכלל החומר שבתיק, לא שוכנעתי, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך, במיוחד נוכח סכום ההוצאות שנפסק בסך 3,000 ₪ העומד על הרף הנמוך.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בנסיבות העניין החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות ניתנה היום, ד' תשרי תש"פ (03 אוקטובר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

כפי שמצביע הנתבע, נוטה התובעת במקרים רבים לא לזכור או לזכור את שנוח לה, לרבות ייחוסו של האילוץ לעבור בדיקות פולשניות למומחה שמונה מטעם בית המשפט, שמחקירתו עולה כי למיטב זיכרונו - לא שלח את התובעת לבצוע בדיקות כאלה ולא המליץ על ביצוען [ס' 37 לתצהיר התובעת; עמ' 111 לפרו'].

התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית מטעם הנתבע 2, המרכז הרפואי, העיד פרופ' זליקובסקי, שהוא מומחה בתחום כלי הדם.

הרופאים אשר פועלים במרכז הרפואי עובדים באופן עצמאי ובמסגרת פרטית, ואין למרכז הרפואי כל אחריות לרופאים הפועלים בו, והוא לא משמש מעסיקם או מעורב באבחנות, החלטות רפואיות או בטיפולים אשר נערכים בו. לאחר עיון במכלול הראיות והעדויות, מצאתי כי כי הוכח שתפקידו של המרכז הרפואי הוא לספק שירותי אכסניה בלבד.

עם זאת, אני סבור שבקביעת הוצאות משפט לטובת המרכז הרפואי, יש להיתחשב בכשל של הנתבע 2 בשמירת מסמכים מהניתוח.

סוף דבר התביעה הנדונה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 125,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום; כמו כן, יישא הנתבע 1 בתשלומים כדלקמן: במחצית מהוצאות חוות הדעת הרפואיות של התובעת ושכר עדות מומחי התובעת בצרוף ריבית והצמדה מיום התשלום (לפי חשבוניות); בסכום האגרה ששולמה בצרוף ריבית והצמדה מיום התשלום; ובשכר טירחת עורך דין בשיעור 29,250 ₪.

...

עם זאת, אני סבור שבקביעת הוצאות משפט לטובת המרכז הרפואי, יש להתחשב בכשל של הנתבע 2 בשמירת מסמכים מהניתוח.

סוף דבר התביעה הנדונה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 125,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום; כמו כן, יישא הנתבע 1 בתשלומים כדלקמן: במחצית מהוצאות חוות הדעת הרפואיות של התובעת ושכר עדות מומחי התובעת בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום (לפי חשבוניות); בסכום האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום; ובשכר טרחת עורך דין בשיעור 29,250 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

בעיניין כותה שב והבהיר בית הדין הארצי, כי הנטל להוכחת השכר החלופי מוטל על המעסיק, וכך נפסק : "נדגיש כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המעסיק. משמעות הדברים היא כי במקרים בהם מוכיח המעסיק שכר חלופי, היינו משכנע את בית הדין מה הוא השכר שהיה משולם לתובע לו היה מסווג מלכתחילה כעובד - יחושבו זכויות העובד בהתאם לשכר החלופי שייקבע. הראיות לשכר החלופי עשויות להיות, השכר בהסכמים קבוציים רלוואנטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי הנלמד ממקורות חצוניים, למשל באמצעות חוות דעת מומחה במקרה שאין עובדים בתפקידים דומים; או ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או נקבע בתום לב וכדין בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

ראשית ייאמר, כי בשים לב למסקנתנו לפיה לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבין זאפ גרופ (למעט בתקופת מילוי המקום), הרי שדין התביעה ברכיב זה להדחות, מפאת העידר סמכות עניינית.

" (שורות 15-24 בעמ' 19 לפרוטוקול) נוכח כל האמור, לא מצאנו יסוד לחיובה של גב' שרוני כלפי התובעת, והתביעה האישית כנגדה נדחית במלואה.

תום לב והוצאות משפט טרם נעילה נציין, כי מצאנו יסוד ממשי בטענת הנתבעות, לפיה התביעה הוגשה משיקולים זרים ובחוסר תום לב, ומשכך מצאנו כי יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעות.

נוכח נסיבות מיוחדות אלה, מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת כל אחת מהנתבעות.

...

נוכח נסיבות מיוחדות אלה, מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות משפט לטובת כל אחת מהנתבעות.

סוף דבר התביעה כנגד גב' שרוני נדחית במלואה.

לאור תוצאות ההליך, ונוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק בסופו של דבר, איננו עושים צו להוצאות לטובת התובעת.

המבקש חויב בהוצאות החברה המנהלת בסכום מופחת של 1,000 ש"ח בלבד נוכח הסכמתו לדחיית התביעה נגדה ולא ניתן צו להוצאות בתביעתו נגד המעסיקה "משום עמידה דווקנית על קיום דיון שלא לצורך". המבקש הגיש בקשת רשות ערעור.

תביעת פיצוי להפסד פנסיה, בין אם מחמת ארוע בטוחי ובין אם מחמת הגעה בפועל או בעתיד לגיל פרישה, מחושבת לפי השעור הכולל של דמי הגמולים שיש להעביר לקרן הפנסיה (חלק מעסיק וחלק עובד גם יחד) שהרי ניזקו של העובד הוא של הפסד הפנסיה שהיה זכאי לה אילו הועברו דמי הגמולים במלואם כפי חובת המעסיק (השוו: דב"ע (ארצי) נג/6-8 טלמור – מדינת ישראל, פד"ע כו 535 (1994)), כאשר מסכום זה יש לנכות, במקרה הרגיל ובכפוף לדיני עשיית עושר ולא במשפט, את חלקו של העובד בדמי הגמולים (לנכוי חלק העובד בהפסד פנסיה, ראו: עניין בניאס.

המנעות מחיוב המעסיקה בהוצאות משפט לטובת המבקש – לא היה כל מקום להגשת תביעה נפרדת בעילת החוסר בהפקדות פנסיוניות בנוסף לתביעה הראשונה בה נתבעו זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה, תוך שהמבקש נסמך על חוות דעת אקטוארית שצורפה ממילא לתביעה הראשונה.

...

בפסק הדין קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות על הסף לפי תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בנסיבות בהן המעסיקה שילמה למבקש את הסכום שנדרש על ידו "ומשכך ההליך מוצה" וסוגית הזכאות של עובד כי מעסיקו ישלם לו פיצוי בגין חלק עובד שלא הועבר לקרן הפנסיה היא סוגיה תיאורטית אקדמית.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המשיבים, באופן שיהא בו כדי לחסוך בעלויות נוספות לבעלי הדין ולמנוע השתת הוצאות משפט של ממש על המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המעסיקה לאורך שנים עשרות עובדים ויש לה מאות לקוחות.

בסעיף 10 להחלטה נקבע: "לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת סכום התביעה, מהות הסיכסוך, לרבות מורכבותו, הקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להשמע במסגרת בירור התביעה, שכר הטירחה הצפוי, והקף ההוצאות הצפויות, ובאיזון הראוי בין זכות התובעת לגישה לערכאות אל מול זכות הנתבע 3 להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו, אם תידחה התביעה, אני מורה כי גובה הערובה יהא בסך של 10,000 ₪, סכום ערובה מאוזן שיבטיח בטוחה הולמת לנתבע 3 ולא יהא בו כדי לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת". בבקשת רשות העירעור נטען כי ההחלטה שגויה.

ב) תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". בפסיקה נקבע, כי בעת הכרעה בבקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להפרע את הוצאותיו באם תדחה התביעה נגדו (ראו בהרחבה: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, פסקה 10 (30.12.2014)).

   ד) אשר להחלטה על גובה סכום הערובה שעל תובע להפקיד להבטחת הוצאותיו של נתבע, נקבע לא אחת כי מדובר בהחלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ומשכך ערכאת העירעור תתערב בה רק במקרים חריגים (ראו: רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, פסקה 9 (10.7.2019)) וכן רע"א 7252/16 פלוני נ' פלוני (21.11.16) פסקה 9).

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל, החלטה בעניין הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע היא החלטה דיונית, אשר מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה: רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ' א.ר. לנא פיתוח ונוף בע"מ, סעיף 11 להחלטת כב' השופטת ברק ארז (5.4.16); רע"א 4595/16 המועצה המקומית בית אריה נ' ע.ל גבור בע"מ, סעיף 6 להחלטת כב' השופט דנציגר (4.8.16);רע"א 8499/18 מליבו בנייה בע"מ נ' קריגר נדל"ן אפטר 7 בע"מ, סעיף 3 להחלטת כב' השופט גרוסקופף (16.12.18)); רע"א 6857/19 שחם נ' רו"ח יואב כפיר סעיף 9 להחלטת כב' השופט גרוסקופף (3.11.19).

אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.