הוצאות משפט לזוכה מעבירת נהיגה במהירות מופרזת

הנתבעת לפיכך, הפעילה את שיקול הדעת המוקנה לה והסכימה להמליץ על זכוי, לפנים משורת הדין, על מנת לחסוך בזמנו היקר של ביהמ"ש והתובע זוכה בעקבות כך. ככל שהתובע היה סבור, כי זכאי הוא להוצאות משפט בגין הזיכוי, הרי שהיה עליו לפנות לבית המשפט שזיכה אותו, בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

בעיניין בן ארויה, מדובר באדם שהורשע בבית משפט לתעבורה, עקב נסיעה במהירות של 75 קמ"ש בדרך עירונית שהמהירות המותרת בה 50 קמ"ש. בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו היתקבל עירעורו של בן ארויה על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה, והוא זוכה מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך עירונית.

...

התובע לא צלח את המשוכות שמציבה בפניו תביעת נזיקין מעין זו. סבורני שהעירייה נהגה בסבירות רבה מקום שרשמה דוח תנועה לתובע בגין החניה שהחנה את רכבו.

יש לקחת בחשבון כי לאור כל הפרמטרים שהוצגו לרבות פסק דין בן אוריה המסקנה צריכה להיות כי אין מקום לשלם הוצאות לתובע.

לאור האמור התביעה נדחית.

ב"כ המאשימה הוסיף כי לאור מכלול הראיות בתיק בעת הגשת כתב האישום כנגד הנאשם, סברה המאשימה, כי יש בידיה די ראיות להרשעתו של הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

ראה דבריו היפים של השופט מלצר בע"פ 5097/10 "גל (אשר) בוגנים נ' מ.י": "...זכותו של נאשם לקבל פיצוי וכן החזר הוצאות הגנה מכוח סעיף 80 לחוק העונשין - הנה "זכות יחסית". מכאן שפיצוי והחזר הוצאות הגנה ינתנו במקרים הראויים על פי שיקול דעתו של בית המשפט (לשון "רשאי" שבסעיף) רק מקום בו הנאשם זוכה ובית המשפט מצא כי בנוסף לכך היתקיימה אחת מהעילות המזכות (ראו: ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 505, 519 (1999) (להלן: עניין יוסף).

...

- בתאריך 9.9.19 התייצב הנאשם ללא ב"כ ובפתח דיון ההוכחות הודיעה המאשימה על חזרה מהאישום וציינה : "אתמול שוחחנו עם עו"ד של הנאשם, הגענו להסכמות בדבר חזרה מהאישום ללא צו הוצאות". "...בזמן הגשת כתב אישום, אכן היה בסיס ראייתי לתיק אך למען ההגינות החלטנו לחזור בנו מכתב האישום. אם יבקש הנאשם צו להוצאות, אנו נתנגד ולהשיב בכתב". הנאשם עתר לפסיקת הוצאות וציין: "עורך הדין מייצג אותי על בסיס פר תשלום. לדיון הזה אמרתי שאייצג את עצמי". "וידאתי לא מזמן בשיחה עם עורך הדין שבשום שלב לא הביע הסכמתו להסדר....בגלל שהיו עלויות גבוהות - הוא הציע לי לייצג את עצמי..." "ביקשתי ..להימנע מדרישת הוצאות, לחסוך ממני את הדיון. אם בכוונת התביעה להציע הסדר או למשוך את כתב האישום, אנא הודיעו לי או לעורך הדין..". לאור הודעת המאשימה על חזרה מהאישום בדיון ההוכחות זוכה הנאשם על ידי בית משפט ולנוכח טענות הצדדים, בעניין ההוצאות מצאתי לקבל תגובת עו"ד ליטווק בעניין זה .

אוסיף כי לבקשה לא צורפו אסמכתאות, או חשבוניות / קבלות בטענה שלא להטריח את ביהמ"ש. על כן הנני קובעת כי לא מתקיימת העילה של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". עם זאת, במידה ונגרמו לנאשם שזוכה נזקים אחרים לטענתו, רשאי לשקול תביעה אזרחית לפיצויים, בביהמ"ש המוסמך לכך בתחום פקודת הנזיקין.

בע"פ 5097/10 "גל (אשר) בוגנים נ' מ.י" ציין כבוד השופט מלצר: "...הנטל להוכחת קיומן של כל אחת משתי העילות המצדיקות פיצוי והחזר הוצאות הגנה למי שזוכה - רובץ על המבקש. בנוסף יש לציין כי הזכות לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין לא שוללת מנאשם שזוכה לתבוע את נזקיו מכוח העילות הנזיקיות הכלליות , על דרך של הגשת תובענה אזרחית נגד המדינה, ובלבד שעילות אלה מתקיימות בעניינו..." בע"פ 4466/98 "דבש נ' מ.י" עלינו לזכור את דבריו של השופט מ' חשין: "הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי, הליך טפל להליך הפלילי העיקרי. שומה עלינו אפוא להיזהר שלא נהפוך זנב לראש, שלא ניגרר להליך ארוך ומורכב שנושאו הוא הפיצוי והשיפוי. חייבים אנו להזהיר עצמנו מפני הליך-של-מדרון, מדרון העשוי להפוך מדרון חלקלק. נהיה ערים וקשובים לכך שהליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת. עוד נזכור, כי לרשות נאשם שזוכה בדינו עומדת, במקרה המתאים, עילה בנזיקין ... ומכאן טעם נוסף לנהוג בהליך שיפוי ופיצוי כהוראת סעיף 80 לחוק העונשין אך כהליך נספח וטפל להליך העונשין". לסיכום –לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים וכן את העילות המנויות בסעיף 80(א) לחוק העונשין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות וכך אני מורה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

אדם יכול לבצע עבירה של נהיגה במהירות גבוהה מהמותר גם ברכב שאינו בבעלותו, ומובן כי עצם הבעלות ברכב כשלעצמה אינה עבירה.

ראשית, הדיון שבפני בית המשפט העליון בעיניין לעדן הייתה בעירעור של הנאשם, אשר זוכה בערכאות קודמות, על אי פסיקת הוצאות לטובתו.

בפסק דין זה הפנה בית המשפט העליון לפסק דינו הקודם בע"פ 1/48 סילוסטר ולדבריו הציוריים של הנשיא דאז זמורה לפיהם: "הפרוצדורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עוות-דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על-ידי הפרזה בפורמליות. פרוצדורה פלילית טובה צריכה בודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? - כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב-ההאשמה וכדומה". במקרה דנן, כל נסיונו של הנאשם הוא להאחז בליקוי לכאורה שנפל בכתב האישום ולא בשאלה אמיתית שבמחלוקת בין הצדדים.

...

אינני מקבל את טענות סנגור כי במקרה זה מדובר בתיקון המקפח את הגנת הנאשם "וגורם לה לקרוס" כהגדרתו.

עם זאת, סבורני כי אין האמור שם חל על המקרה דנן.

לאור כל האמור לעיל, לאחר שמצאתי כי אין ליקוי בדרך פעולתה של המאשימה, כי אין פגיעה בהגנה אפשרית לנאשם, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אני מתיר כאמור את תיקון כתב האישום.

ביום 15.1.18, התייצב המבקש, לראשונה, בבית המשפט, כתב האישום, שייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – דו"ח מצלמה, מיום 17.5.17, הוקרא בפניו והמבקש טען : " לפני חודש וחצי שלחתי מכתב למרכז לפניות נהגים, גם ניסיתי לשלוח אימייל. השעה והיומן שלי לא מתאים לי. ראיתי את התמונה, היא לא ברורה. לא ברור השעה, כי בשעות האלה אני ישן. אין אנשים אחרים שנוהגים ברכב שלי". התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 20.3.18 ובמועד זה, בחרה המשיבה למחוק את כתב האישום, אף כי המבקש מיאן לחזור בו מכפירתו ובנסיבות אלה, זוכה המבקש מהמיוחס לו. ב"כ המשיבה נימקה את מחיקת כתב האישום בכך, שנפלה טעות בזיהוי מספר הרשוי של הרכב המצולם.

  דיון והכרעה   ברע"פ 4121/09, שגיא נ' מדינת ישראל, סקר בית המשפט העליון את ההלכה הנוהגת באשר להטלת הוצאות הגנת נאשם על המדינה, בהקשר להליך בבית המשפט לתעבורה וקבע כך:   "מנוסח סעיף 80 לחוק העונשין עולות שתי עילות שבהתקיימן עשוי נאשם אשר זוכה בדין לזכות בפצוי. העילה האחת, עניינה כי לא היה יסוד להאשמתו של הנאשם, ואילו השניה עניינה בכך שהתקיימו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" .

...

לשיטת המשיבה, בנסיבות אלה, אין המבקש זכאי להוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין ולא מתקיימות נסיבות אחרות, המצדיקות תשלום הצואות, כאמור ולכן, יש לדחות את הבקשה.

  עוד אמר בית המשפט העליון בעניין שגיא :"בסיכומו של דבר, חשוב לחזור ולהדגיש כי סעיף 80 נוקט בנוסח כי בית המשפט "רשאי" לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה למשיבה לשלם למבקש פיצוי בסך 500 ₪ וזאת, עד ליום 1.5.18.

בנוסף, לחובתו מספר הרשעות, אם גם ישנות, חלקן חוזרות ונישנות, בגין עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב, החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, יצוא/יבוא/מסחר/הספקה של סמים מסוכנים, הפרת הוראה חוקית, חבלה במזיד ברכב, שבל"ר ונטישה במקום אחר; · גליון רישום תעבורתי של הנאשם (ת/19ב') – לחובת הנאשם הרשעות, אשר חלקן חוזרות ונישנות, בעבירות כגון נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, נהיגה במהירות מופרזת, הפרעה לתנועה, נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש, נהיגה ברכב לא תקין, ועוד.

בנוסף, עתרה התביעה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי; קנס משמעותי, אשר יהיה בו, בין היתר, לתת מענה לבקשת התביעה להוצאות משפט; חילוט הרכב ששמש את הנאשם לעבור את העבירה וכן הכספים במזומן שנתפסו עליו, תוך הכרזה על הנאשם כ"סוחר סמים"; פסילת רישיון הנהיגה למשך תקופה ממושכת.

ההגנה טענה, כי בסופו של דבר, לא היתה מחלוקת עובדתית אלא מחלוקת משפטית, כאשר נטענו טענות בנוגע לחוקיות החיפוש ולאכיפה בררנית, וגם אם בסופו של יום, לא זוכה הנאשם, הרי שיש להיתחשב בטענות אלו במסגרת גזר הדין.

...

· ע"פ 4592/15 פדידה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) – נדחה ערעורם של נאשמים אשר הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע, אחזקת סם מסוכן (המערער 2) וסיוע לאחזקת סם מסוכן (המערער 1) על גזר דינם.

· ע"פ 5374/12 אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) – נדחה ערעורו של המערער, אשר הורשע, על סמך הודאתו, באחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-43 גרם, שלא לצריכה עצמית.

עם זאת, סקירת הפסיקה מובילה למסקנה, כי ככלל, בעבירות של החזקת סמים מסוכנים, מהסוגים ומהכמויות המפורטות בכתב האישום, דינם של הנאשמים הוא מאסר בפועל בכליאה ממשית, לתקופות משמעותיות.