הוצאות משפט ושכר טרחה בתביעות סרק

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התביעה היא "תביעת סרק" וטענות התובע "חסרות שחר". עוד טענה הנתבעת, כי על הדברים שאמרה חלה הגנת תום הלב, לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

מכאן טען בא כוח הנתבעת, כי יש לדחות את התביעה על הסף ולהשית על התובע הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בצרוף ריבית, הפרישי הצמדה ומע"מ כדין.

...

אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי בסופו של דבר, חסכה הנתבעת הוכחות ופסק דין מלא, בהסכמה כי בית המשפט יפסוק בסוגיית הפיצויים.

מכאן, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 10,000 ₪.

לפיכך, הנתבעת תשלם גם שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ של 2,500 ₪ ואגרת בית המשפט בסכום של 380 ₪.

ביום 28.05.2019 עתרו עדירן למחיקת התביעה נגד עו"ד אולשביצקי "מטעמים פראקטיים בלבד", ובקשו, כי שאלת ההוצאות תדון במסגרת פסק-הדין הסופי לאחר שבית המשפט ייחשף למלוא הנסיבות.

יש לחייב עדירן בתשלום ההוצאות המשפטיות בהן נשא אמנון לאור הגשת תביעת הסרק כנגדו.

כמו- כן יש להוסיף לסכום התמורה מע"מ, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך- דין.

...

" הואיל ועדירן התקשו בקבלת מימון לשם ביצוע התשלום בסך 3.5 מיליון ₪ התקיים ביום 07.09.2016 דיון בפני כב' השופט ח' שרעבי, שבסופו נקבע כדלקמן: "בכל הקשור לשיק הראשון בהתאם להסכמות שבין הצדדים וההחלטה מיום 22/5/16 אין מניעה כי המשיבים (פלג ס.ג'.) יהיו רשאים לפעול לגבייתו...לשון אחרת, צו המניעה הארעי שניתן על ידי כב' השופט ג'יוסי ביום 26/4/16, לא תחול על השיק הראשון, אשר מספרו 1196, בשיעור של 3.5 מיליון ₪, אשר למעשה מהווה את החזר קרן ההלוואה, והבטוחות שניתנו לגביו במסגרת הסכם ההלוואה. לגבי השיק השני (התמורה להלוואה) יגישו הצדדים סיכומים..." בדיון מאוחר יותר מיום 29.06.2016 שהתקיים בכל הנוגע להמחאה השנייה קבע כב' השופט שרעבי כדלקמן: "...סיכויי התובענה אינם קלושים וראויים להתברר במסגרת התיק העיקרי. לשון אחרת- קיימת עילת תביעה לכאורה. אי מתן צו המניעה, עלול לגרום למבקשים קושי כספי ניכר, באופן שעלול לפגוע גם בפעולתה העסקית של המבקשת. מכאן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים...בנסיבות אלה סבורני כי יש הצדקה להותיר את צו המניעה הארעי שנותר על כנו בנוגע לשיק השני ולמימוש הבטוחות לגביו בהתאם להסכם, ולהפכו לצו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית". עיקר ההחלטות שניתנו בת"א 67155-03-17: ביום 30.03.2017 הוטל עיקול זמני לטובת פלג על זכויות עדירן להבטחת תשלום סך של 7 מיליון ₪.

נוכח האמור, ומכח סעיף 11 (ב) לחוק החוזים תרופות: "הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר", אני קובע, כי פלג זכאית לריבית, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, וכן להפרשי הצמדה החל מיום הפרת ההסכם, 14.04.2016.

על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שדין תביעתהּ של עדירן ב-ת.א 46123-04-16 להידחות, כמו גם התנגדותהּ למימוש ההמחאות שניתנו לבטחון ב-ת.ט. 67850-11-16.

אני מחייב את הנתבעים בתיק ת.א. 67155-03-17, כל אחד לחוד וכולם יחד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 234,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן השבת אגרת תביעה שתחושב באפן יחסי לסכומים שנפסקו לטובתה כמפורט לעיל.

מדובר בתביעת סרק חסרת עילה לחלוטין שהוגשה כנגד אשה קשישה, בשנות ה - 80 לחייה, שנאלצה להיגרר להליכים משפטיים בסכסוך לא לה. סוף דבר : טענות התובע כנגד הנתבעות נדחו כולן.

הוצאות: הנני פוסקת הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד, לכל אחת מהנתבעות, בסך של 25,000 ₪ וסך הכל 50,000 ₪ לשתי הנתבעות יחד.

...

לשון הרע, התשכ"ה נוכח כל האמור, הטענה נדחית.

מדובר בתביעת סרק חסרת עילה לחלוטין שהוגשה כנגד אישה קשישה, בשנות ה - 80 לחייה, שנאלצה להיגרר להליכים משפטיים בסכסוך לא לה. סוף דבר : טענות התובע כנגד הנתבעות נדחו כולן.

התובע ישלם את הסכום שנפסק בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום המיועד לביצוע התשלום ועד ליום התשלום בפועל.

בעיניין זה קבע בית המשפט העליון ברע"א 5841/11 איטה נ' בנק מזרחי, פסקה 24 (20.09.2011) את הדברים הבאים: "השיקולים העקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק... השיקול השני, הנו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להגרם לצד שלישי... השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק... בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ"מקבילת כוחות"..

בעיניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד, המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ₪.

...

סיכויי התביעה: בזהירות המתבקשת ולצורך הכרעה בבקשה למתן צו זמני ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור כי סיכויי התביעה נמוכים משני טעמים: ראשית, לאור הספק בסמכותו של בית המשפט המחוזי להידרש לתביעה; ושנית, אף לגופה של תביעה איני סבור כי סיכוייה גבוהים.

אף לגוף התביעה אני סבור, כי קיימים קשיים לא מבוטלים בעילת התביעה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין; להלן הנמקתי: · ראשית, מאחר ומדובר בתביעת חזקה כפי שציינתי לעיל, הרי תביעה זו הוכרעה בפסק דין חלוט שניתן בתביעת חזקה על-ידי בית משפט השלום – הוא המוסמך לדון בענייני חזקה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

היא הוסיפה כי בעל המניות בה, מר יצחק טוויל מצהיר כי הוא מוכן לערוב אישית לכל חוב בגין הוצאות משפט ושכר טירחה ככל שייפסקו בהליך.

סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט -1999 קובע כי אם "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". איזון התכליות במסגרת סעיף זה נוטה לכיוון חיוב בהפקדת ערובה להוצאות ככלל (ראו: רע"א 7687/18 מדינת ישראל נ' מרעב חסן (פורסם במאגר משפטי), פסקה 17).

אשר לנסיבות העניין, בעוד שהנתבעים הסבירו מדוע מדובר בתביעת סרק שסכוייה נמוכים, התובעת נימקה מדוע סכויי התביעה טובים.

...

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים לרבות היקף התביעה ומורכבותה, ובהתחשב בין היתר בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) אני סבור כי די בהפקדת ערובה בסך 65,000 ₪ .

סוף דבר, התובעת תפקיד בתוך 30 ימים סך של 65,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית על אותו סכום נושאת הפרשי הצמדה למדד לטובת הנתבעים.

החלטתי ניתנת בתוקף תפקידי כרשם.