לענין בקשתם לעיכוב הליכי הבוררות עד למתן החלטה בנידון, המבקשים טענו כי לא זו בלבד שהמשיבים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים והוצאות עקב עיכוב ההליכים, אלא שהם אלה שעיכבו את ההליכים, עת לא הגישו את כתב ההגנה לתביעה שכנגד במועד שנידרש, דהיינו ביום 19/10/17, אלא שטענו בדיון מיום 24/12/17 כי מועד הגשתו כלל לא הגיע.
אשר לטענה כי בשל עיכובם של הליכי הבוררות נגרם למשיבים להם נזק ממשי, הליכי הבוררות לא עוכבו באופן מוחלט, משהוטל על המבקשים להגיש כתב הגנה, אותו לא הגישו במועד וכן כתב הגנה לתביעה שכנגד, אשר לא הוגשה עד לסיום ההליך בבית המשפט, והבורר אף קבע ישיבה במהלך הדיונים בבית המשפט.
...
לסיכום, הסכם פשרה אינו מייתר מעצם קיומו פסיקה של הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. במקרים אלו שיקול הדעת שמפעיל הגורם השיפוטי מסתמך בין היתר על התמשכות ההליך, התנהגות הצדדים במהלכו, מספר הבקשות שהוגשו במהלכו, השלב בו הגיעו בעלי הדין להסכם הפשרה, כגון, האם נמסרו תצהירי עדות ראשית, נשמעו עדויות והוגשו ראיות בתיק, ועוד.
א. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני רואה לקבל את בקשת המשיבים, לגבי חלק מהוצאותיהם ושכר הטרחה שנאלצו לשלם לצורך התמודדות עם התובענה וניהולה, תוך דחייה של טענת המבקשים כי יש לפטור אותם מתשלום הוצאותיהם של המשיבים.
א. לסיכום, בהתחשב, בסוג העניין, אופיו של הסכם הפשרה, התנהלות הצדדים, מספר הישיבות שהתקיימו בתיק וההוצאות שנגרמו למשיבים מחד גיסא, ומאידך גיסא עצם הגעתם של הצדדים להסכם פשרה, אשר איפשר את המשכו של הליך הבוררות בתוך תקופה סבירה, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ כחוק.
