הוצאות ופיצוי לנאשם זוכה מתי זכאי לכך

לא זו אף זו: המערער מציין, שבית-משפט קמא עצמו בתיק קובלנה פלילית שהתנהל בין המערער לבין אדם אחר, דהיינו, ק"פ 57666-06-17 הלפרין נ' שרויאר (17.10.17) קבע, שאין מקום לפסוק הוצאות הואיל וסעיף 80(א) של חוק העונשין מגביל את עצמו להוצאות הגנה ופצוי לנאשם בשל האישום אשר ממנו זוכה, או נוכח ביטול אישום לפי סעיף 94(ב) של חוק סדר הדין הפלילי.

אנו מפנים לספרו של כב' השופט י. קדמי ז"ל, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, א', מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009, בעמ' 966, סעיף 9(ב): "להזכיר: דין ביטולה של קובלנה עקב קבלת טענה מקדמית – להבדיל מדין ביטול כתב אישום – כדין זכוי לעניין זכותו של הנקבל לפיצויים והוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין (עפ"א (ת"א) 80159/02, חוטר ישי – רואה הפסיקה המרוכזת שם)" (ההדגשה שלנו) בעפ"א (מחוזי תל אביב) 80159/02 דרור חוטר ישי נ' אייל ערד (25.9.07), (להלן: "עניין חוטר ישי") נכתב מפי כב' השופטת י. שבח, שאליה הצטרפו שאר שופטי ההרכב, בפיסקה 7: "... קובלנה פרטית דומה יותר להליך תובענה אזרחי מאשר להליך פלילי, ותלויה היא ברצונו של הקובל בלבד, ללא התניה מוקדמת לקיומו של חומר חקירה ו/או לקיומן של ראיות אשר יש בהן כדי לבסס לכאורה כתב אישום. ברצותו – יגישנה, וברצותו – ימנע מהגשתה..." ובהמשך: "הדעת אינה סובלת השלמה עם מצב לפיו חוסה הליך הגשת הקובלנה הפרטית במעין חיסיון המגן עליו מפני פסיקת הוצאות המצוי דוקא בד' אמות הסעיף שנועד לפצות נאשם בגין מאסרו ובגין הוצאותיו לאחר שיצא זכאי בדין.

...

התוצאה היא אפוא שאנו מורים בזאת על דחייתו של הערעור.

שקלנו האם יש מקום לחייב את המערער בהוצאות הליך הערעור, ולא בלי היסוס, החלטנו להימנע מכך על-מנת שלא להרבות מדון בין הצדדים.

לפיכך, אנו מורים למזכירות בית המשפט להמציא את העתק פסק הדין אל: ב"כ המערער: עו"ד אבי תגר, חיפה.

טעמיי להלן; סעיף 80 (א) לחוק העונשין קובע כדלקמן: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור". על פי העולה מן הסעיף, בית המשפט רשאי לפסוק החזר הוצאות הגנה ופצוי לנאשם בגין מעצר או מאסר שממנו זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

לצד קטגוריות אלו התפתחו בפסיקה מבחני משנה, וביניהם: היתנהלות המישטרה והתביעה (למשל, האם התנהלו באופן זדוני או רשלני); היתנהגות הנאשם בחקירתו או במהלך משפט (למשל, האם הנאשם שיקר או שמר על זכות השתיקה); סוג העבירה וחומרתה והעונש לו הנאשם היה צפוי אילמלא זוכה (ע"פ 1442/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.2.2013); עניין מור, פסקה 13).

...

אפנה בהקשר זה לדברים שנאמרו ברע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דואני, נו(3) 495 (2002)‏‏: "אכן, פעולות הטעינה והפריקה עשויות לכלול גם פעולות לוואי. כבר נפסק כי פתיחת הדופן האחורית של משאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה, מהווה פעולת לוואי של טעינה". אשר לחריג השני לפיו יינתן פיצוי אם מצא בית המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת": בע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73 (2003) נקבעו שלושה סוגים של נסיבות שייבחנו במסגרתה: נסיבות שעניינן אופן ניהול ההליך המשפטי; אופי וטיב זיכויו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם והפגיעה בשמו הטוב, בבריאותו, במשפחתו וכיו"ב. אפנה בהקשר זה אף לעניין אברג'יל שם נאמר על ידי כבוד השופט מינץ כי: "העילה השנייה, שעניינה "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", מתייחסת למצב שבו נגרם עוול לנאשם שזוכה, על אף שמלכתחילה היה יסוד להגשת כתב האישום נגדו (עניין מור, פסקה 8).

מדובר במחדל המצדיק פיצוי בגין עילה זו. סוף דבר: בבחינת גובה הפיצוי, התחשבתי בין היתר, במהות ההליך, הנזק שצפוי היה למבקש להיגרם, והעובדה שהמשיבה חזרה בה מכתב האישום כבר בשלב מקדמי.

לפיכך אני מקבל את הבקשה ומורה על המשיבה לפצות את המבקש בסכום כולל של 500 ₪.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את בקשתו של המבקש לפסיקת הוצאות לטובתו, ואנמק; סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע כדלקמן: 80 (א) "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." על פי העולה מן הסעיף, בית המשפט רשאי לפסוק החזר הוצאות הגנה ופצוי לנאשם בגין מעצר או מאסר שממנו זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

לצד קטגוריות אלו התפתחו בפסיקה מבחני משנה, וביניהם: היתנהלות המישטרה והתביעה (למשל, האם התנהלו באופן זדוני או רשלני); היתנהגות הנאשם בחקירתו או במהלך משפט (למשל, האם הנאשם שיקר או שמר על זכות השתיקה); סוג העבירה וחומרתה והעונש לו הנאשם היה צפוי אילמלא זוכה (ע"פ 1442/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.2.2013); עניין מור, פסקה 13).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את בקשתו של המבקש לפסיקת הוצאות לטובתו, ואנמק; סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע כדלקמן: 80 (א) "משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." על פי העולה מן הסעיף, בית המשפט רשאי לפסוק החזר הוצאות הגנה ופיצוי לנאשם בגין מעצר או מאסר שממנו זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

טענה זו עלתה על ידו לראשונה הדיון כאמור ולא בבקשתו להישפט ולפיכך ברור כי העילה הראשונה לפיה "לא היה יסוד לאשמה" אינו מתקיים שכן ברור כי תובע סביר אשר היה בוחן את התמונות וכלל הראיות בתיק היה מגיע למסקנה כי קיים בתיק זה סיכוי סביר להרשעת הנאשם.

באשר לעילה השנייה "קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות זאת", הרי שבעניינו של המבקש לא שוכנעתי כי אכן אלה קיימות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הנאשם למתן פיצויים.

דיון והכרעה: סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, קובע כדלקמן: 80 (א) "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." כאמור על פי העולה מן הסעיף, בית המשפט רשאי לפסוק החזר הוצאות הגנה ופצוי לנאשם בגין מעצר או מאסר שממנו זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

לצד קטגוריות אלו התפתחו בפסיקה מבחני משנה, וביניהם: היתנהלות המישטרה והתביעה (למשל, האם התנהלו באופן זדוני או רשלני); היתנהגות הנאשם בחקירתו או במהלך משפט (למשל, האם הנאשם שיקר או שמר על זכות השתיקה); סוג העבירה וחומרתה והעונש לו הנאשם היה צפוי אילמלא זוכה (ע"פ 1442/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.2.2013); עניין מור, פסקה 13).

...

באשר לדיון ההקראה- הרי שהמבקש הוא זה אשר ביקש להישפט בתיק ולפיכך אין מנוס מהגעתו לדיון.

כך או כך לא הוגשה כל אסמכתא מטעם המבקש המעידה כי אכן נעדר מעבודתו בכל אותם ימים לצורך טיפול בעניינים הקשורים בתיק זה. בטרם אחתום החלטתי ראיתי לנכון להתייחס להתנהלות התביעה בתיק.

טוב עשתה התביעה עת בחנה והעריכה מחדש ראיותיה וראוי לה שתמשיך בדרך זו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת הנאשם לפסיקת הוצאות.

ביחס לעילה השנייה, נקבע בעיניין רבינוביץ "בפסיקה הוטעם כי את ה-"נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצויים או הוצאות משפט מכוח סעיף 80 לחוק, ניתן לחלק לשלוש קטגוריות:  נסיבות הנוגעות לאופן נהולו של ההליך המשפטי עצמו, כגון משכו של ההליך המשפטי ואורך תקופת המעצר; נסיבות הקשורות לטיב זיכויו של הנאשם; ולנסיבותיו האישיות של הנאשם" במסגרת עפ 5851/19 ‏ ‏ מדינת ישראל נ' אהוד אברג'ל (פורסם בנבו ‏2.2.2020) נפסק כי "לצד קטגוריות אלו התפתחו בפסיקה מבחני משנה, וביניהם: היתנהלות המישטרה והתביעה (למשל, האם התנהלו באופן זדוני או רשלני); היתנהגות הנאשם בחקירתו או במהלך משפט (למשל, האם הנאשם שיקר או שמר על זכות השתיקה); סוג העבירה וחומרתה והעונש לו הנאשם היה צפוי אילמלא זוכה (ע"פ 1442/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.2.2013); עניין מור, פסקה 13)." הרחבה ביחס לתוכן שנוצק לשלוש המבחנים העקריים ניתן למצוא בעפ 853/19 ‏  ‏מרדכי (מורדי) מור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏7.11.2019).

...

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לסעיף האמור במסגרת עפ 1986/22 ‏ יהונתן רבינוביץ נ' מדינת ישראל - תביעות עיריית תל אביב‏ (פורסם בנבו ‏15.11.2022) (להלן: "עניין רבינוביץ") במסגרתו נאמרו הדברים הבאים: "...הזכות המוענקת מכוח סעיף החוק דלעיל הינה זכות יחסית, והיעתרות לבקשה מכוח סעיף 80 לחוק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"פ 1325/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ע' ברון [פורסם בנבו] (19.1.2020) (להלן: עניין פלוני)). בהכריעו האם להיעתר לבקשה מכוח סעיף זה, שומה על בית המשפט לאזן בין הנזק שנגרם לנאשם מקיום ההליך הפלילי בעניינו,לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והחשש מהרתעת יתר של המדינה מניהול הליכים פליליים (שם)." סעיף 80 כולל כאמור שתי עילות בעטיין רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת הטלת הוצאות ופיצוי.

לאור כל האמור לעיל, הרי שעל אף הזיכוי וטענותיו של המבקש, החלטתי לדחות את בקשתו לקבלת הוצאות משפט בגין ההליך שהתנהל בפני בעניינו.