הוצאה לפועל של פסקי דין נגד המדינה

זהו ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם עמית גולן) מיום 17.1.2022 בתיק הוצל"פ 521477-01-20 שבה נדחתה טענת פרעתי שטענו המערערים נגד פסק דין שהורה להם לפנות דירת מגורים שבבעלות המשיבה ושבה הם מחזיקים שנים רבות.

טענות המשיבה המשיבה טוענת, בעקרו של דבר, כי לא הסמכה את שקול לנהל משא ומתן בשמה; כי גרסת המערערים אינה הגיונית מאחר שהמשיבה עמדה על כך שהמערערים הפרו את ההסכמה שקבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, ולכן בית המשפט המחוזי חייב אותם בהוצאות בסך של 20,000 ש"ח לבקשתה.

אכן, "בעניינים אלה אין להסיק הרשאה משתמעת מנושא השליחות או ממעמד השלוח או מהנהוג והמקובל, אלא יש ליתן בהם הרשאה מפורשת מאת השולח. באין הרשאה מפורשת, אין לשלוח הרשאה, ובאין הרשאה לשלוח, אין השולח אחראי. תוצאה זו עשויה, לעתים, לפגוע בציפייתו של הצד השלישי, אשר ייתכן שהניח, כי השלוח הוא בעל הרשאה לפנות לבית-משפט או לעשות פשרה או ויתור ופעולות כיוצא באלה, שכן פעולות אלה רגילות הן למעמדו של השלוח. חרף זאת, העדיף המחוקק בעיניין זה את האנטרס של השולח, תוך שהשאיר לצד השלישי תרופות מסוימות כלפי השלוח עצמו" (ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 80, 83 (1981).

...

לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

אומנם בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות זו כעניין שבשגרה (ראו לאחרונה רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקות 13-10 לחוות הדעת של השופט נ' סולברג (1.3.2022) (דעת מיעוט)), אולם בעידן התקנות החדשות, עת מוטלת על בית המשפט חובה "ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן" (תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), נראה לי שיש לגלות גישה ליברלית יותר כלפי העלאת טענות משפטיות מצד בית המשפט, לרבות בשלב הערעור, כאשר מדובר בטענה משפטית מרכזית שאינה מצריכה השלמת תשתית עובדתית, ולכן גם אינה מאריכה את ההתדיינות יתר על המידה (השוו לרע"א 9138/20 פיסטול נ' עוזרי (7.2.2021)).

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור נדחה.

נטען שהנתבע פעל ככונס נכסים ברשלנות, תוך הפרת חובות שונות החלות עליו כנאמן, עד למצב בו התובע נשאר חסר כל. עוד נטען כי התובע הגיש תביעה קודמת באותה עילה (אך ע"ס 10,000,000 ₪ וגם נגד המדינה) בביהמ"ש המחוזי [בת"א (מחוזי ת"א) 38235-05-18], אך זו נמחקה, משהתובע לא שילם את האגרה הדרושה, חרף כך שבקשתו לפטור מאגרה נדחתה.

נטען כי התובע חויב בפס"ד לשלם לזוכה, מר **** מעוז ז"ל, תשלום בגובה 30,000 דולר בתוספת ריבית, משלא שולם הסכום ניפתח נגד התובע תיק חייב בהוצאה לפועל, לבצוע פסק הדין תוך הטלת עיקולים על רכושו ועל זכותו להרשם כבעלים של מחצית ביניין בתל אביב.

...

בסופו של דבר, הוחלט ביום 19.1.22 כי התובע יופטר מתשלום אגרה עד סכום של 100,000 ₪, כאשר יתרת הסכום הנתבע תחויב באגרה בהתאם לתקנות תוך 30 ימים.

בתמצית, נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, מעשה בית דין, מחוסר עילה, וניצול הליכי משפט לשווא.

בנסיבות כולן וגם נוכן תגובת התובע על בקשת הארכה, אני נעתר לבקשת הארכה להגשת הודעה לצד שלישי, עד לאחר שיוכרעו תחילה שתי בקשות הביניים הנ"ל. לקראת דיון קדם המשפט ניתנות ההוראות הבאות: לקראת ישיבת קדם המשפט שנקבעה בפניי ביום 5.2.2023 בשעה 08:30 ניתנות ההוראות הבאות: [הצדדים מתבקשים לקרוא ההוראות בעיון ולהקפיד לפעול על פיהן] עפ"י סמכותי שבתקנה 61(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – "תקסד"א"), נוכח חשיבותה של ישיבת קדם משפט ונוכח היתרונות המעשיים הפוטנציאליים הגלומים בהתייצבות כזו עפ"י ניסיוני השיפוטי המצטבר, על כל בעלי הדין להתייצב בעצמם לקדם המשפט, ואם בעל הדין הוא תאגיד, המדינה או רשות מקומית, יתייצב נציג מוסמך ובקיא מטעמו לקדם המשפט! מובהר כי בכוונתי במסגרת ישיבת קדם המשפט לעשות שימוש בסמכותי שבתקנה 63(א)(14) לתקסד"א "לשמוע על אתר עדות של כל הנוכח באולם בית המשפט, על עובדה שבמחלוקת ולקבל מענה לשאלות בעניינים הנוגעים לסכסוך נושא התובענה". הצדדים מתבקשים לבצע ולהשלים ביצוע הוראות פרק ט' לתקסד"א ("שאלונים, גילוי ועיון במסמכים"), במועדי החובה הקבועים שם, עוד בטרם ישיבת קדם המשפט הנ"ל. בהתאם להוראות תקנה 62 לתקסד"א, על הצדדים להגיש בטרם מועד הישיבה "רשימת עדים" כמפורט בתקנה, כאשר ברשימה יש לכלול גם פרטי בעלי הדין עצמם, ככל שהללו מהווים עדים מטעם עצמם.

כעולה מפסק הדין, בשנת 2011 מצאה רשות מקרקעי ישראל כי כל אחד מן המערערים חרג משטח נחלתו ועיבד שטחים שבבעלות המדינה אשר לא הושכרו לאגודה וממילא לא היתה למערער זכות בהם.

בחודש יוני 2017 פתחה המשיבה תיקי ההוצאה לפועל של פסק הדין כנגד המערערים.

...

אין בידי לקבל טענתם של המערערים לפיה הם קיימו את פסק הדין שניתן נגדם בתביעת סילוק יד ברגע שמסרו חזקה במקרקעין לידי האגודה השיתופית.

משכב' הרשם כבר הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו כדי לתת בידי האגודה הזדמנות לפעול בהתאם לסעיף 65 לחוק, אינני רואה מקום לקצוב תקופה ממושכת לעיכוב ההליכים לתכלית זו. מטעמים שביעילות אני מורה על עיכוב ההליכים עד יום 5.11.19.

הערעור נדחה.

השאלה שתבחן היא האם המזיק יכול וצריך היה לצפות שכתוצאה מפעילותו הרשלנית ייגרם לניזוק הנזק שהתרחש בפועל (ראו, ע"א 915/91, מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח (3) 45, 64 (1994)).

במסגרת התביעה טען התובע כי ניזקו בגין הסכום שחויב בפסק הדין בתוספת ריבית והצמדה עומד על 37,457 ש"ח ובתוספת הוצאות בגין פתיחת הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדו לאכיפת פסק הדין סכום משוער של כ - 7,000 ₪.

...

טענות סוכנת הביטוח בתמצית דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי רב, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחלוף 4 שנים ממועד האירוע הביטוחי, ולאחר שפג תוקף הביטוח האחריות המקצועית במסגרתו הייתה מבוטחת סוכנת הביטוח.

דין הטענה להידחות שכן לא הייתה מוטלת על התובע כל חובה שבדין לצרפה להליך.

התביעה כנגד חברת הביטוח נדחית.

התובע ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

גם בהליכי ההוצאה לפועל לבצוע פסק הדין ייצגה הנתבעת את הזוכה.

פסק הדין בעירעור ניתן ביום 14.4.22 ובמסגרתו נדחה ערעור התובע על אותו חלק בפסק הדין בו נדחתה התביעה נגד הנתבעת הנוספת, מדינת ישראל, ואילו ערעור התובע על החלק בפסק הדין המתייחס לנתבעת – היתקבל בחלקו.

...

כך נמצא שטענה זו של התובע, לנזק שהוא ההפרש בין "השווי הנכון" של הדירה לתמורה בה נמכרה לא הוכחה והייתה נדחית אפילו נמצא שהתובע זכאי לפיצוי.

מסקנה דומה מתחייבת ביחס לטענות התובע להפסד דמי שכירות בסך של 47,000 ₪.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בגין בירור התביעה בסך של 50,000 ₪.