הוצאה לפועל בעקבות חוב מחוץ לפשרה

על אף האמור, ובמקום לסיים את המחלוקות, דומה כי התובע טוען בדיעבד כי טענות נוספות נותרו מחוץ לסכם הפשרה.

לא ניתן לקזז חובות ארנונה מתיק ההוצאה לפועל - בכל מקרה, גם אם יצליחו התובעים להוכיח טענותיהם נשוא הקזוז, אזי עדיין לא ניתן יהיה ליחס קזוזם אלה לתיק ההוצאה לפועל.

תיק ההוצאה לפועל בעיניינו של התובע ניפתח כאמור בגין אי ביצוע הסכם פשרה, בגינו התובע ערב לתשלום סך של 250,000 ₪.

הערייה ביצעה קזוזם במועד, בגין חובות ארנונה נטענים ולפיכך לא מוחזקים אצלה כספים בנאמנות, כך לפי שיטתה.

...

בעניין זה ראו למשל בש"א (תל-אביב-יפו) 16728/02 יגאל פיראיזן נ' רן גזית (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "... עם זאת, בנסיבות המקרה דנן אין צורך להכריע בכך, באשר נחה דעתי כי דין עמדת החייב להידחות מטעם אחר, והוא כי היה לאל-ידו לעורר את טענת הקיזוז בתובענה נשוא פסק הדין אשר יצר את החיוב.

לסיכום לאור מסקנתי כי דין התביעה להדחות בגין התיישנותה ובנוסף כי התובע מנוע כיום, לאור הסכם הפשרה שנחתם, לטעון לתשלום סכום הפשרה בדרך של קיזוז - לא מצאתי לנכון לדון ביתר הטענות שהעלתה העירייה בבקשה זו. פסק דין אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 8,190 ש"ח וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

בנוסף, אין חולק, כי במסגרת דיון בהתנגדות לבצוע תובענה בתיק ת"ת 20573-06-12, שהתקיים במעמד הצדדים ביום 14.4.13, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה תשלם התובעת 1 לנתבעת 1 סך של 6,250 ₪ באופן שחלקו ישתלם בתוך 30 יום מאותו מועד וחלקו בתשלומים דחויים.

בעצה אחת עם חברי הקבוצה, התובעים נאלצו לפרוט כספים ממטבע החוץ שנטלו לצורך הוצאות הטיול, לכסף ישראלי על מנת להסדיר את התשלום שנאמד בכ- 10,000 ₪ בשדה התעופה לצורך ביטול צו העיכוב.

בהקשר זה, לא ניתן להיתעלם מאשמם התורם המכריע של התובעים שעה שלא טרחו לבדוק בעצמם את הסרת הצוו, בין היתר, בשים לב לכך שלא עסקינן בבעלי דין שמעולם לא הוטל עליהם צו עיכוב יציאה מן הארץ, אלא, עניין לנו בבעלי דין שנוכח היקלעותם למצוקה כלכלית, היו מצויים בהליכים רבים ושונים בהוצאה לפועל ובבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי פשיטת רגל במשך שנים רבות, כאשר אין ספק שאלה היו מודעים לכך שכמעט בכל ההליכים שהתנהלו נגדם הוטלו על מי מהם צוי עיכוב יציאה מן הארץ וכאשר התובעים עצמם הודו, כי במשך שנים ידעו כי הנם מנועים מלצאת מהארץ בשל חובותיהם.

...

בנוסף, אין חולק, כי במסגרת דיון בהתנגדות לביצוע תובענה בתיק ת"ת 20573-06-12, שהתקיים במעמד הצדדים ביום 14.4.13, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה תשלם התובעת 1 לנתבעת 1 סך של 6,250 ₪ באופן שחלקו ישתלם בתוך 30 יום מאותו מועד וחלקו בתשלומים דחויים.

סבורני, כי בנסיבות הספציפיות האופפות תיק לא ניתן לקבוע, כי הנתבע 2 הפר את חובתו לוודא ביצוע האמור ומכל מקום לא עסקינן בהפרת זהירות חמורה כדרישת הפסיקה.

14.9.4 אף באשר לשיעור הנזקים הנטענים והוכחתם סבורני, כי התובעים לא עמדו בנטל.

סוף דבר- נוכח האמור התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

הצדדים הגישו את הסדר הפשרה לבית המשפט לצורך קבלת תוקף של פסק דין ובכך הביעו למעשה עמדתם כי פסק הדין יינתן בגין החוב על פי הסכם הפשרה, דהיינו על סך של 1,280,000 ש"ח. ביום 7.3.13 בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

ויותר מכך, בחקירתו החוזרת הנתבע העיד כי בהסדר התחייב לשלם 1,180,000 ₪ (לאחר ששילם 100,000 ₪ לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו הערה שליה ש.ה.), וכי אין לו דרך להראות ששילם חוץ מההוצאות 1,180,000 ₪ (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 4-2).

לגבי השתק פלוגתא – הצדדים לשטר זהים להסדר הפשרה ואין חולק כי הוא ניתן להבטחת פרעון מלוא החוב על פי הסדר הפשרה, אך משהוברר כי החוב בתיק ההוצאה לפועל מושא ההיתנגדות, הוא בגין יתרת החוב מעבר לסכום הפסיקתא, הרי שהמחלוקת לגבי הסכום מעבר לסכום הפסיקתא היא פלוגתא שלא עלתה ולא נדונה במסגרת תיק ההוצאה לפועל הקודם ואין בעיניינה כל הכרעה.

...

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי הגשת הבקשה לביצוע פסק הדין בהסתמך על הפסיקתא לא מנעה מהתובע לנקוט בהליכים לגביית יתרת החוב עד למלוא פסק הדין, ואף לא הייתה מניעה כי יעשה כן באמצעות ביצוע שטר החוב שהנתבע מסר לידיו בעת החתימה על הסדר הפשרה; ולאור מסקנתי כי לא מתקיים בעניין זה מעשה בית דין וטענת ה"פרעתי" בכל הנוגע לסך של 100,000 ₪ נדחתה - לא עלה בידי הנתבע להוכיח הגנתו כנגד התביעה.

אשר על כן התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 21,000 ₪.

מכיוון שהתובעת אחזה בהמחאת זכותה של הנתבעת בתביעתה לפיצויים בגין ניזקי גוף, נקבע כי על אף שהתביעה נמחקה בהסכמת התובעת ונעשה ניסיון לסיים את התובענה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ומשלא צלח הניסיון האמור, חודשה התביעה, אשר במועד כתיבת תשובה זו נותר תלוי ועומד, נקבע כי "בנסיבות אלה, נוכח נוסחה של הסכם הפשרה, המהוה פסק דין בהסכמה, והמצאת כתב המחאת הזכות כנדרש לפי ההסכם, סבורה הנציבות כי כל עוד לא בוטל פסק הדין, לא הייתה המועצה המקומית רשאית להיתעלם מקיומם של ההסכם ופסק הדין, מההליכים שעדיין מתנהלים בערכאות השיפוטיות ומכך שכתב המחאת הזכות הומצא, ולנקוט נגדך הליכי גבייה מינהליים". ובשלהי הדברים נקבע כי "לפיכך עם סיום הבירור, מצביעה נציבות תלונות הציבור לפני המועצה, כי היא מנועה מלנקוט נגדך הליכי גביה מינהליים בגין החוב נשוא התלונה." (ר' ת/1, נספח 9א).

מנגד, הנתבעת טענה כי סכום החוב עמד על 20,000 ₪ בלבד, סכום אשר שולם במלואו ולכן דחתה את טענות התובעת והגישה את פסק הדין לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

...

כלל המקובץ, מוביל למסקנה כי בשים לב להליכים המשפטיים בין התובעת לנתבעת אותם סקרתי לעיל בפירוט, רשאית התובעת לקזז מתוך חובה הפסוק לנתבעת, סך של 20,000 ₪ בהתאם לפסק הדין המעמיד על סכום זה את חובה של הנתבעת לתובעת, חוב אשר טרם נפרע.

סוף דבר, התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 2500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 8500 ₪.

שאלת הפורום הנאות ביום 8.5.2018 פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבע בלישכת ההוצאה לפועל בגין שטר חוב על סך של 170,036 ₪ (להלן: שטר החוב).

המועד המתנוסס על שטר החוב הנו 24.12.2017, אך לדבריו בתאריך זה הוא שהה מחוץ לארץ.

בנוסף, "במסגרת הליכים קודמים ביני לבין התובעת, כחלק מבקשות ותגובות שהוצגו בתיק ההוצאה לפועל, טענה התובעת שביני לבינה נחתם הסכם פשרה" (פס' 30 לכתב ההגנה).

...

היוועדות חזותית יחד עם האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע יוכל להעיד בצורת היוועדות חזותית מכוח סעיף 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, (להלן: סעיף 72), וכן כפי שיבואר להלן.

(1) מכשור המאפשר לעד לראות ולשמוע במהלך עדותו את המתרחש באולם בית המשפט שבו נדונה התובענה שבעניינה הוא נדרש להעיד, אם בית המשפט מצא שהדבר דרוש בנסיבות העניין; (2) מצלמה המאפשרת צילום תקריב של מסמכים; (3) מסך צפייה מרכזי באולם בית המשפט וכן מסך צפייה אישי לשופט.

אשר על כן, נדחית טענתו של הנתבע בדבר הפורום הנאות.