במסגרת דיונים בהוצל"פ, העלו המבקשים במאי 2003 טענה חדשה, לפיה, מאחר והוילה היא באיזור יהודה ושומרון, אין ראש ההוצאה לפועל הישראלי מוסמך לדון במימושה.
...
עו"ד ננר, ב"כ המבקשים, טען כי המשיב לא הוכיח שינוי לרעה במצבו, אך אינני מקבל טענה זו, שכן די בתאור של המשיב בעדותו-שלא נסתרה והיא מהימנה עלי-כדי להוכיח את טענת המשיב על הצורך הדחוף שלו בכספים המגיעים לו.
מכאן, שמנקודת מבטו של המשיב-הזוכה בתיק ההוצל"פ-אין מקום לעיכוב ביצוע.
בפסיקה מצאנו כי לא אחת הותנתה ההחלטה לעיכוב ביצוע בביטחונות שכללו גם תשלום על חשבון החוב (ראה, למשל, ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון פ"ד מ(4) 126, בעמ' 135; וכן ראה: זוסמן, שם, פיסקה 668, בעמוד 683).
ברם, במקרה שלפנינו יש נתון מיוחד, חריג ויוצא דופן, אשר הביאני למסקנה כי מן הראוי ליתן עיכוב ביצוע.
בנסיבות אלה, ובמיוחד כדי להגן על הקונה הפוטנציאלי, נראה לי כי יש ליתן צו עיכוב ביצוע.
ער אני לכך כי משמעות החלטתי זו היא המשך המצב בו נושה (המשיב) אינו מקבל את כספו, אך מאחר ועוסקים אנו בתקופה קצרה, והנזק לצד ג' יכול שהיה חמור, אין מנוס מהחלטתי זו.
לפיכך, התוצאה הינה זו:
א.ניתן בזה עיכוב ביצוע של פסק הדין מיום ח' חשון תשס"ד (3.11.03) עד ליום 1.3.04.