הוספת ראיות בערעור על הרשעה ברצח

בשולי הדברים מצא בית המשפט להוסיף, בין היתר, כי קיומן של עקבות הנעליים הזרות בתא השירותים (עליהן עוד ארחיב את הדיבור בהמשך) – איננו מגבש ספק סביר בנידון, בשים לב לתשתית הראייתית שהונחה, וציין כי: "לא פעם נותרות שאלות ללא מענה בקשר לפסיפס ההתרחשות בזירה". נוכח כל האמור לעיל ובעקבות ההרשעה ברצח – בתאריך 14.09.2010 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המבקש עונש של מאסר עולם, מיום מעצרו.

ערעור המבקש על הרשעתו לבית המשפט העליון וההתפתחויות שחלו במסגרת זו כאמור, המבקש הגיש ערעור על הרשעתו לבית משפט זה, ובצדו בקשה להגשת ראיות נוספות בעירעור לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

פסק הדין בעירעור, המחזיק ביחד 292 עמודים, מנתח בפרוטרוט את המסכת הראייתית, אשר שימשה בסיס להרשעת המבקש, ובכלל זה עומד על: ההתוודות בפני המדובב, ההודאה הראשונה וההודאה השנייה בפני החוקרים ובמהלך השיחזור, סוקר פרטים מוכמנים שרק הרוצח יכול היה לדעת עליהם לכאורה, ודן באמירות אותנטיות המצביעות על "אותות האמת" בהודאות, כנגד שקריו של המבקש (בשלבים שונים של חקירותיו ובמהלך משפטו).

...

נוכח כל האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אני מורה על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, רומן זדורוב.

מתוקף הסמכות שבתקנה 7(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, אני מורה כי המשפט החוזר יתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואולם למען ניקיון הדעת ראוי שנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ישקול לקבוע לצורך זה הרכב שחבריו לא דנו במכלול בעבר.

הצורך להעיד את ד"ר חן קוגל וכן לצרף את הסניגוריה הציבורית כידידת בית המשפט התייתרו בסופו של דבר בעקבות הגשת חוות הדעת של ד"ר מילרוי מטעם המבקש.

בית המשפט הוסיף כי יש בראיה נסיבתית זו כדי לתמוך בגרסאותיהם של אשת הדוד ושל אחיין האם, הן באשר לזיהוי רכב המנוחה כרכב ששמש את הרוצח והן באשר לקשר שבין רכב המנוחה למערער שנהג בו. בשולי הכרעת הדין דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערער בדבר קיומם של מחדלי חקירה, בקבעו כי אין במחדלי החקירה הנטענים כדי לרדת לשורשו של עניין או לפגוע בבסיס הגנתו של המערער.

על כן, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי אמנם שלושת שרידי הירי אשר נימצאו על המערער אינם, לבדם, בגדר ראיה מפלילה מובהקת שבכוחה להביא להרשעתו, אולם צרופם לשמונת שרידי הירי אשר נימצאו ברכב המנוחה – לאחר שידענו מעדותה של אשת הדוד שהרוצח נהג ברכב זה בשעה 11:30 בבוקר הרצח ומעדותו של אחיין האם כי הרכב שימש את הרוצח – מעלה באופן ניכר את הסתברותה של טענת המדינה כי שרידי הירי אשר נימצאו על המערער באים מירי מנשק חם וכי שרידי ירי אלה והשרידים אשר נימצאו ברכב באים מאותו מקור.

...

לאחר שידענו כי למערער היה מניע ברור ועוצמתי לרצוח את המנוחה; כי המערער תכנן לרצוח את המנוחה ואיים באוזניה כי יעשה כן; כי למערער היתה נגישות לרכב המנוחה אשר שימש את רוצחה; כי שרידי הירי שנמצאו ברכב ועל המערער קשרו את המערער לאותו רכב; כי רוצח המנוחה ידע בדיוק היכן לחפשה וחיפשה במקומות אליהם היא הובאה על ידי המערער לאחר גירושה מבית משפחתו; כי היה דמיון חזותי ברור בין המערער לרוצח המנוחה; וכי האליבי של המערער קרס וגרסאות החפות שלו הופרכו ונמצאו שקריות – אין מנוס מן המסקנה כי היה זה המערער, ולא אדם אחר, שביצע את מעשה הרצח.

אכן, זוהי המסקנה היחידה והמתבקשת אשר עולה מחומר הראיות, גם כאשר אנו מניחים לטובת המערער כי זיהויו בכפר האם בסמוך למועד הרצח על ידי הסבתא ואשת הדוד וזיהויו כרוצח המנוחה, אשר נעשה בזמן אמת על ידי אחיין האם, לא היו ודאיים, מספיקים או שלמים.

סוף דבר אשמתו של המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום הוכחה מעבר לספק סביר.

][ זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 2362/16 (השופטים י' עמית, ד' מינץ וע' גרוסקופף) מיום 1.7.2019 (להלן: פסק הדין) אשר דחה את עירעורו של המבקש על הרשעתו ברצח משה עוקבי ז"ל (להלן: המנוח).

בדחותו את עתירת המבקש לערוך בדיקות נוספות בעיניינו של שחר קבע בית המשפט כי: "המערער [המבקש דכאן] הלין על כך שהמשטרה לא ערכה מחקר תיקשורת בעיניינו של שחר, לרבות איכון במועד הרצח. בהנחה שהמערער משוכנע בכנות באשמתו של שחר, לא ברור מדוע הוא לא ביקש זאת במסגרת בקשה מתאימה בבית המשפט קמא. אדגיש כי אינני מביע עמדה לגבי ההכרעה בבקשה כזו, אך לכל הפחות מצופה מהמערער לפעול להשגת הראיה בשלב הבירור הראייתי ולא לשמור את הטענה לדיון בעירעור." (שם, בפיסקה 34) ועוד ציין בית המשפט בהקשר זה כי "הבקשה הצנועה לכאורה, להוסיף ולבצע פעולות חקירה בעיניינו של שחר, אינה עולה בקנה אחד עם הכרעת דין מרשיעה שמבוססת על ראיות נחרצות נגד המערער, והבקשה צורמת בעיקר בשים לב לכך שההגנה לא עשתה את המינימום הנידרש, לרבות חקירה נגדית רלוואנטית של שחר [...]" (שם, בפיסקה 37).

...

דין הבקשה להידחות.

מטעמים אלו כולם, הבקשה נדחית.

המערער הוסיף כי יש לקבל את בקשתו גם מאחר שממצאי העובדה שנקבעו בעיניין הטביעות בנעל לא בוססו על עמדת גורם מקצועי; נוכח מחדל היחידה החוקרת אשר לא בדקה את נעלי הנוכחים בזירת הרצח; ובשל ביסוס הרשעתו על ראיות נסיבתיות בלבד אשר אינן מלמדות על שארע בזירת הרצח.

...

בשלב מסוים של דיוני הוועדה אף עמדה על הפרק האפשרות להחליף את המילה "במטרה" במילים "שיש בו כדי". לבסוף, המחוקק הכריע להותיר את נוסח הסעיף כפי שהוצע, מתוך הבנה כי: "אם הסעיף נשאר במטרה להטיל מרות, זה בסדר שלא נגיע איתו למקומות שלא התכוונו אליהם, אבל נשארה בעיה שקשה להוכיח את המטרה. לעומת זאת אם נשנה את המילה 'במטרה' ונשים משהו שיותר קל להוכיח, 'שיש בו כדי', אז יהיה לנו יותר קל להוכיח, אבל אנחנו יכולים להפליג למחוזות שלא רצינו [...] נראה לי שנישאר בנוסח שזה כתוב" (דברי יו"ר הוועדה, פרוטוקול ישיבה 544 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 22 (5.2.2018)).

המשמעות היא שלו הרפורמה הייתה חלה בעניינו של המערער, הוא היה מורשע בעבירת רצח בנסיבות מחמירות ועונשו היה עונש מאסר עולם חובה.

סוף דבר בנימה אישית: ממקום מסתור למקום מסתור ברחה המנוחה בניסיון להימלט מבני משפחתה, ללא הועיל.

] זוהי בקשה לקיים דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' ברון, י' אלרון וש' שוחט) בע"פ 5066/18 מיום 4.9.2022 (להלן: פסק הדין), אשר דחה את ערעור המבקש על הרשעתו ברצח אליהו עזרא ז"ל (להלן: המנוח) ובעבירות נוספות, וכן את עירעורו על גזר הדין.

המבקש ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש לבית משפט זה. בערעורו טען המבקש, בין היתר, כי יש לפסול את השיחות המוקלטות אשר עמדו ביסוד הרשעתו, ולחלופין לייחס להן משקל ראייתי נמוך.

המשיבה מוסיפה כי בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי הפעלת סוכנים סמויים, כמו גם מדובבים, מחייבת הקפדה על נקיטת אמצעי זהירות לשם הבטחת כשרות הפעולה, וכי עיון בבקשה דנן מעלה כי למעשה המערער סבור כי אין די במיגבלות הקיימות ועל כן מבקש לקיים דיון נוסף בסוגיה לצורך קביעת סייגים נוספים באשר להפעלתם מדובבים בשלב החקירה הסמויה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו, בית המשפט בחן את טענותיו של המבקש באשר לאי קבילות השיחות המוקלטות, ועל בסיס המבחנים שהותוו בפסיקה הגיע לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהפעלתו של א' כמדובב ובהקלטת שיחותיו עם המבקש, אשר היוו נדבך מרכזי בהרשעתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.