כן מפנה הנתבע לעובדה כי התובע לא הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה בו עלתה טענת ההתיישנות, ולפיכך הוא מנוע מהעלאת טענות להארכת תקופת ההתיישנות, וטענותיו בנידון מהוות הרחבת חזית האסורה בדין.
הוסיף הנתבע וטען כי אין כל קשר סיבתי בין אי רישום המיגרש על שם התובע לבין המנעותו מבניית בית במקום, התובע רכש חלק מזכויות המנוח בחלקה במושאע ללא הסכם חלוקה, הוא לא הגיש כל ראיה להוכחת כוונתו לבנות במיגרש ומכל מקום, הטענה כאילו השכנים היו מתנגדים לבנייה על המיגרש בהיעדר רישום הזכויות על שם התובע, חסרת היגיון.
כך לדוגמא, הנתבע לא טרח להגיש העתק פנייתו הראשונה לרשם המקרקעין בבקשה לרישום צו הירושה, תשובת הרשם לאותה פנייה ובה פירוט המסמכים שהתבקשו על מנת לאמת את זהות המנוח, פניות הנתבע למי מהגורמים בניסיון לקבל את המסמכים שהתבקשו או פניותיו לרשם המקרקעין בנידון.
...
כמסקנה מתחייבת, טענת התובע כאילו בית המשפט הוא זה שהעלה את הסוגיות לעיל, חפה מן האמת, ובוודאי ובוודאי אין לומר כי מדובר בסיוע של בית המשפט למי מהצדדים או נקיטת עמדה נחרצת טרם סיום ההליך.
מכל מקום, הטענה חסרת כל היגיון, שכן, מניין לאותם שכנים סמכות ויכולת לאכוף על התובע רצונם נטען זה?!!!
לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני דוחה את דרישת התובע לחייב את הנתבע בפיצוי עבור עליית מחיר תשומות הבנייה והפסד דמי שכירות.
בהתחשב במכלול נסיבות מקרה דנן, לרבות פרק הזמן שחלף ממועד חתימת הסכם המכר ועד למועד רישום המגרש על שם התובע, התייחסות הנתבע לפניות התובע בנדון, העובדה כי הנתבע לא הודה בכל אחריות להתמשכות העניין, התעקשותו להמשיך ולטפל ברישום המגרש על שם התובע אף לאחר הגשת התביעה ובה בעת לפעול בהקשר זה בעצלתיים – לאור כל אלה מצאתי להעמיד את הפיצוי עבור נזק לא ממוני בסך של 50,000 ש''ח.
סיכום:
העולה מן המקובץ, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את נתבע לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 50,000 ש''ח.
כן ישלם הנתבע לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה ושכ''ט עו''ד בסך של 10,000 ש''ח (כולל מע''מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה ממועד תשלומן ועל שכ''ט מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
