מאז נדון המשיב 1 בגין מספר רב ביותר של עבירות ובין היתר נדון בגין עבירות של התפרצות (13 עבירות סך הכל), הסגת גבול (5 עבירות סך הכל), שבל"ר (3 עבירות), חטיפת ארנקים, גניבה (2 עבירות), בריחה ממשמורת חוקית (3 עבירות), קשירת קשר (3 עבירות), מעשה או מחדל המסכנים חיי אדם לפי סעיף 305(2) לחוק העונשין (ונדון ל-4 שנות מאסר בפועל, כאשר הופעל גם מאסר מותנה כך שסך הכל ריצה המשיב 1 מאסר של 5 שנים ו-4 חודשים, וזאת בשנת 1984), תקיפה (מספר עבירות), שוד מזוין והריגה (שבוצעו ביחד עם עבירות של קשירת קשר, התפרצות לבית מגורים וניסיון לתקיפת אדם לשם ביצוע שוד, ונדון, בשנת 1995, ל-17 שנות מאסר), החזקת אגרופן, וניסיונות לעבור חלק מהעברות הנ"ל. הרשעותיו האחרונות, טרם ההרשעה נשוא העירעור, ואשר עונשי המאסר המותנים שהוטלו בהם הופעלו בתיק שבפנינו, עניינן עבירות של ניסיון לבצוע התפרצות לבית מגורים בצוותא והחזקת סכין – עבירות בגינן נדון בתאריך 30/12/15 ל-6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר מותנים, צו מבחן ל-12 חודשים ופצוי בשיעור 2,000 ₪; וכן עבירות של נהיגת משאית ללא רישיון למשאית וגניבת רדיאטור וחלקי מכונות, בגינן נדון, במסגרת הסדר טיעון, ובתאריך 10/10/16 ל-12 חודשי מאסר מותנים לבל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ל-6 חודשי מאסר מותנים לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, לקנס בסך 1,500 ₪, לחתימה על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ לבל יעבור עבירת רכוש מסוג פשע בתוך שנתיים, ולפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.
מאז נדון פעם אחר פעם בעבירות של התפרצות לבניין (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 21 עבירות), גניבה (סך הכל – 9 עבירות), שוטטות למטרה פסולה, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים (סך הכל 4 עבירות), שבל"ר, בריחה ממעצר, היזק לרכוש (סך הכל 4 עבירות), קשירת קשר לבצוע פשע או עוון (סך הכל 4 עבירות), הונאה בכרטיס חיוב, סחיטה באיום של פירסום, קבלת דבר במירמה, גניבת רכב, זיוף סימני זהוי של רכב, החזקת מכשירי פריצה (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 6 עבירות), הסגת גבול פלילית (סך הכל, כולל עבירות של ניסיון – 3 עבירות).
לפיכך, ורק נוכח הכלל שערכאת העירעור אינה ממצה את חומרת הדין, ולאור העובדה כי המשיב 2 כבר שוחרר ממאסרו, אך מתוך הבנה, כי העירעור הוגש ונקבע בתוך תקופת מאסרו של המשיב 2, אך הוא שוחרר שיחרור מינהלי טרם הדיון, ובמהלך הדיון הראשון שנקבע בעיניינו, לא ניתן היה להמשיך ולקיים את הדיון שכן חש ברע והובהל לבתי החולים (כאמור, נטען כי נימצאו אצלו אבנים בכליות), אנו מקבלים את ערעור המדינה וקובעים כדלהלן:
על המשיב 1 לשאת עונש מאסר בפועל, בגין שני האישומים בהם הורשע, של 18 חודשים, תחת המאסר של 8 חודשים שהוטל ביהמ"ש קמא.
...
לפיכך, ורק נוכח הכלל שערכאת הערעור אינה ממצה את חומרת הדין, ולאור העובדה כי המשיב 2 כבר שוחרר ממאסרו, אך מתוך הבנה, כי הערעור הוגש ונקבע בתוך תקופת מאסרו של המשיב 2, אך הוא שוחרר שחרור מנהלי טרם הדיון, ובמהלך הדיון הראשון שנקבע בעניינו, לא ניתן היה להמשיך ולקיים את הדיון שכן חש ברע והובהל לבתי החולים (כאמור, נטען כי נמצאו אצלו אבנים בכליות), אנו מקבלים את ערעור המדינה וקובעים כדלהלן:
על המשיב 1 לשאת עונש מאסר בפועל, בגין שני האישומים בהם הורשע, של 18 חודשים, תחת המאסר של 8 חודשים שהוטל ביהמ"ש קמא.
