הון מניות בנק החקלאות - זכויות ממשלת ישראל

העובדות הבנק הוא חברה ממשלתית שהתאגדה כדין בישראל בשנת 1951 תחת השם "בנק ישראל לחקלאות בע"מ". בשנת 1958 שונה שמו של הבנק לשמו הנוכחי: "בנק החקלאות לישראל בע"מ". הבנק הוקם לשם מימון, פיתוח ועידוד המיגזר החקלאי בישראל.

לדברי מפרקת הבנק, עו"ד לריסה קליימן, אשר על נסיבות מינויה לתפקיד אעמוד להלן, "באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, וכתוצאה ממשבר "הרצת המניות" בשנת 1983, ניכנס ענף החקלאות במדינת ישראל למשבר חמור שאילמלא היתערבות המדינה ביצירת הסדרים הסכמיים וחוקיים, היה מתרסק יחד עם המערכת הבנקאית.

ביום 8.11.1992 העביר עו"ד משה פורת לבנק חוות דעת שעסקה בשאלה האם הבנק ו/או המדינה חייבים לפדות מניות בכורה ג' (או שטרי הון נדחים 7.5%) בעקבות דרישתו של המחזיק בניירות הערך.

לאחר שבחן את הוראות תקנות ההיתאגדות הביע עו"ד פורת את דעתו, שלמחזיק במניות מבוכרות ג' אין זכות לידרוש מהבנק כי יפדה את מניותיו, וכי עניין זה נתון לשקול דעתו של הבנק.

...

אין לו לדיין אלא מה שהובא לפניו, ומהטעמים עליהם עמדתי הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו ביחד ולחוד לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ (כולל).

הרקע: בתובענה דנן עותר המשיב, מר עזר שמש, אשר רכש בשנות ה-80 וה-90 מניות מבוכרות א' בבנק החקלאות לישראל בע"מ (להלן: "בנק החקלאות") להורות למבקשת 2, המשמשת כיועצת המשפטית של ענבל חברה לביטוח בע"מ, ומונתה ביום 25.9.2008 כמפרקת של בנק החקלאות (להלן גם: "המפרקת"), לפעול באופן שידחה את תשלום הכספים המגיעים למדינת ישראל, הן בכובעה כנושה עיקרית של בנק החקלאות הן בכובעה כבעלת מניות של בנק החקלאות, וזאת עד לאחר פידיון ו/או פיצוי בעלי המניות של בנק החקלאות בגין נזקיהם הנטענים.

הון המניות של בנק החקלאות מורכב ממניות רגילות, אשר ב-100% מהן מחזיקה המדינה; מניות מבוכרות א' הנושאות דיווידנד צבור בשיעור של 8% לשנה, אשר המדינה מחזיקה ב-99.52% מהן; ומניות מבוכרות ג' הצמודות לשער הדולר האמריקאי, הנושאות דיווידנד צבור בשיעור של 7.5% לשנה, אשר בכ-92.47% מהן מחזיקה המדינה.

כך למשל, נטען בהמרצת הפתיחה כי "המדינה הביאה לקריסת הבנק ומחיקת המסחר בניירותיו בבורסה לניירות ערך עקב חוק גל והסדר הקיבוצים. כל זאת מבלי לתת את הדעת על זכויותיהם והחובה לפצות את בעלי מניות הציבור שאינם המדינה" (סעיף 112 להמרצת הפתיחה) או כי "לאורך השנים היתנהל בחסות המדינה – בכובעה כמחוקק ובהתרשלות המדינה בכובעה כמפקח על הבנק, מכח חוק חברות ממשלתיות ובכובעה כבעל מניות – קפוח ארוך ומתמשך של בעלי המניות מן הציבור" (סעיף 115 להמרצת הפתיחה), וכיוצא בזה (ראו למשל סעיף 135 להמרצת הפתיחה).

...

כפי שציין ד"ר יואל זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן"), "בלשון בית המשפט העליון, בבארו את מטרת התקנה 101: רצונו (של המחוקק) היה שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יכול להצליח בתביעתו נוכח כישלונו בשאלה המשפטית המכרעת". לנוכח פסיקתו של בית המשפט העליון ברור כי לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 29 לתקנות לצורך הגשת התובענה דנן, ודין עתירתו של המשיב להתיר ניהול התובענה כתובענה קבוצתית להידחות על הסף.

סוף דבר דין הבקשות להתקבל ועל כך התובענה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, ישלם המשיב למבקשים את הוצאות הדיון ושכ"ט בסך של 15,000 ₪ לכל אחד מהם (מבקשות 1-2 ומבקשת 3).

התובע, הנתבע 1 (להלן "הנתבע") והנתבע 2 שלושתם תושבי ישראל רשמו בשנת 2005 באתיופיה חברה פרטית ושמה אוז-פרם אקספורט לטד (להלן "החברה" או "אוז פרם") כאשר המניות המוקצות בה עפ"י מיסמכי הרישום וההסכמים חולקו ביניהם בכתב כדלהלן: הנתבע – 80%, התובע – 10% והנתבע 2 – 10%.

לאור זאת, תובע הוא צו המצהיר כי הוא זכאי ל- "... 50% בזכויות בתשתית אשר הוקמו בחווה החקלאית (באתיופיה) ובמטלטלין המצויים בה היום – וכן בהשבחת ערכם במשך הזמן שחלף". סעד נוסף הנתבע על ידו הנו לצוו המצהיר כי הוא זכאי ל".

50% כספים שיתקבלו ו/או עתידים לקבל הנתבעים מאת הבנק, באתיופיה ו/או ממשלת אתיופיה ו/או כל גורם אחר בקשר להשקעות הכרוכות בהקמת החווה והפעלתה".

אדרבא, התובע עצמו ביקש להעביר לחתימתו טיוטת סיכום אחרת בה הון המניות יחולק ביחס אחר (50% לנתבע, 25% לתובע ו- 25% לנתבע 2) אך הוא סרב לחתום על מיסמך זה. התובע אף שלח אליו ביולי 2006 מכתב ובו הצעה חדשה לשינוי מבנה ההון בחברה באופן בו לנתבע יהיו 51%, לתובע 39% ולנתבע 2 10% מהמניות (נספח "ה" לתצהיר התובע) – אך הוא סרב לחתום על מיסמך זה. לטענתו, הוא (הנתבע) השקיע מכספו 100,000 דולר בשלבי ההקמה והארגון של החברה (אוז פרם) ושעבד את נכסיו, לרבות ערבות אישית, לנתבעת 3 (ימקו) כנגד הספקת והתקנת החממות בשטח החווה.

...

סוף דבר, התובע כשל בניסיון להוכיח רכיב כלשהו מעילות התביעה הנטענות על ידו בכתב התביעה המתוקן ובזכאותו הנטענת לסעד מהסעדים הנעתרים על ידו בתביעה.

אשר על כן – אני דוחה את התביעה על כל רכיביה וסעדיה.

כמו כן אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע 1 בסכום של 50,000 ₪ ובהוצאות הנתבעים 3-5 (יחדיו) בסכום של 50,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3690/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עדיאל העותר: בנק החקלאות לישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק ישראל 2. ממלא מקום נגיד בנק ישראל 3. ועדת הרשיונות שליד בנק ישראל 4. המפקח על הבנקים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' באייר תשס"ה (16.5.05) בשם העותר: עו"ד מ' נסים; עו"ד מ' רינקוב בשם המשיבים: עו"ד י' גנסין ][]פסק-דין

בדו"ח מצוין, בין היתר, כי: "לדעת משרד מבקר המדינה, הנתונים הכספיים השליליים של הבנק - ההון העצמי השלילי, ההפסדים השנתיים הגדלים, עלות הגבייה הגבוהה, חוסר יכולתו של הבנק להחזיר את חובותיו לממשלה (קרן וריבית), שחיקת חובותיו בשל קשיים בגביית האשראי לציבור וההגבלות שהוטלו על רישיונו מטילים ספק בכדאיות המשך פעילותו של הבנק במתכונתו הנוכחית, ומן הראוי שהגורמים הממשלתיים המוסמכים, בשיתוף דירקטוריון הבנק, יבחנו את המתחייב מנתונים אלה לגבי המשך פעילותו" (דו"ח המבקר, עמ' 842).

הוראה זו קובעת כי: "הנגיד רשאי, לאחר היתייעצות בועדת הרישיונות, לבטל רישיון, בכל אחד מן המקרים שלהלן, לאחר שניתנה לתאגיד הבנקאי היזדמנות סבירה להשמיע טענותיו". יהא מקורה של זכות השימוע בעניינינו אשר יהא, סבורני כי במקרה דנא מילאו המשיבים את חובתם להעניק לבנק היזדמנות להשמיע את טענותיו לפני קבלת ההחלטה על ביטול רישיונו.

בסופו של דבר אין להמלט מעובדות פשוטות וברורות: המדינה הנה בעלת המניות של הבנק.

...

בסופו של דבר אין להימלט מעובדות פשוטות וברורות: המדינה הינה בעלת המניות של הבנק.

המדינה הגיעה למסקנה כי הבנק הגיע לסוף דרכו וכי אין עוד צורך בקיומו.

לפיכך, העתירה נדחית.

המבקשים ממקדים את טענותיהם בדבר קפוח בעלי המניות הפרטיים במספר עילות; קביעת תעריפי החשמל מונעת רווחים מהחברה; החברה אינה מחלקת דיבידנד לבעלי המניות; החברה מחלקת הטבות למדינת ישראל בדרכים עקיפות ותוך העדפתה על פני בעלי המניות הפרטיים; החברה מיתנהלת משיקולים צבוריים, מדינתיים, ושלא על פי טובתם של בעלי המניות; שיעור אחזקת המניות על ידי בעלי המניות הפרטיים מותיר אותם ללא כל הגנה וללא יכולת להשפיע על החברה, ובכך מקפח את זכויותיהם כבעלי מניות.

דיבידנד זה של 8% הוא דיבידנד מיזערי שעל חברת החשמל היה לחלק לבעלי מניותיה, ולשם כך עליה לפעול לקביעת תעריף שיאפשר את צבירת התשואה המספקת לחלוקה; השני, המבקשים טוענים כי גם בטיוטת התשקיף שפירסמה חברת החשמל בשנת 1990 (נספח 4 לבקשת האישור) התחייבה החברה לפעול על פי תנאי הזיכיון ולהבטיח חלוקת דיבידנד לבעלי המניות; השלישי, הוראת סעיף 31(ג) לחוק משק החשמל מטילה על המדינה, כמי שממנה את רשות החשמל, חובה להבטיח כי התעריף שיקבע על ידי הרשות יכלול תשואה מספקת על ההון לצורך תשלום דיבידנד; והרביעי, חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה - 1975, המורה כי "חברה ממשלתית תפעל לפי השיקולים העיסקיים שעל פיהם נוהגת לפעול חברה לא-ממשלתית [...]" (סעיף 4(א) לחוק), כלומר עליה לפעול להשאת רווחיהם של בעלי המניות.

בעע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות (19/05/2009) נאמר (פסקה 9): במישורים רבים פועלת כיום המדינה באמצעות חברות ממשלתיות ותאגידים צבוריים ומספקת באמצעותם לאזרחיה שירותים שונים – חלקם חיוניים - במגוון של תחומים: בטחון, בינוי, מקרקעין ושיכון, דלק, גז ונפט, חקלאות, חשמל ומים, תחבורה, תיקשורת, תיירות, תעשיה ומסחר, קרנות הישתלמות, תרבות ועוד [.

אין חולק כי בעל מניות שליטה, ובמיוחד בחברה ממשלתית, מחויב בחובת הגינות, תום לב וחובת אמון כלפי החברה ושאר בעלי המניות (ראו סעיף 193 לחוק החברות, ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253 (1984); ע"א 7657/17 רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' פויכטונגר (18/6/2020); יוסף גרוס "מגמות בחובות של בעלי שליטה בחברה" משפט ועסקים א 271, (התשס"ד) ).

...

בהעדר עילה ראויה בדבר קיפוח, דין הבקשה לאישור להידחות.

אשר על כן אני דוחה את בקשת האישור.

המבקשים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות הבקשה בסך של 15,000 ₪.