הוכחת תשלום דמי נסיעה לעבודה בהליך פיטורים

האם התובע זכאי לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת ומסיומה? זוהשאלה בה עלינו להכריע בתיק זה. הרקע העובדתי ועיקרי ההליך הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה עסק לבנייה והתובע, יליד 1995, תושב הרשות הפלשתינית, הועסק על ידיה במהלך 2 תקופות נפרדות.

במסגרת אותו דיון, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית באשר לחלק מרכיבי התביעה, כך שייערך חישוב בסיוע בית הדין לגבי הרכיבים הבאים: חופשה, חגים, פנסיה וקרן פיצויים; עוד הוסכם, כי התובע יחזור בו מהרכיבים המתייחסים לשעות נוספות ולדמי ביגוד, ואילו הרכיבים שבית הדין יכריע בהם הם: נסיעות, פצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ותשלום לקרן עדוד הבניה בלבד.

החזר הוצאות נסיעה - במסגרת התקופה הראשונה עבד 412 ימי עבודה ועלות נסיעה יומית נעה בין 14 ₪ ל-15.2 ₪.

הלכה פסוקה היא כי על העובד מוטל הנטל להוכיח זכאותו להחזר הוצאות נסיעה, מה היו הוצאותיו ומתי הוציאן בפועל (ר' דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב, ניתן ביום 10.9.1996).

מעיון בתלושי השכר עולה כי אכן לא שולמו לתובע דמי נסיעה.

...

לאור האמור לעיל, התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן לעידוד תחום הבנייה – נדחית.

על כן, תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולתשלום פיצויי פיטורין – נדחית.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנתבע תפצה את התובע בגין הרכיבים הבאים – הפרשי שכר – 40,094 ₪.

לפנינו תביעה לפצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין היתעמרות בעבודה, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, דמי נסיעות ופצוי בגין שימוש ברכב פרטי.

לתובע לא שולמו דמי נסיעות מביתו לעבודה וזאת משך כל תקופת העסקתו ולמעט שישה חודשים אחרונים.

פרוטוקול מיום 3.5.17, עמ' 42, ש' 10-27, סעיפים 48-49 לתצהיר מר אלקרינאוי] הוכח שהתובע לא פוטר במסגרת שלושה הליכים לסיום העסקתו וזאת נוכח התערבותו של מר אלקרינאווי אשר ביקש שינתנו לו הזדמנויות נוספות לשפר את דרכיו.

...

] מכל המפורט לעיל, דין התביעה לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר – להידחות.

כללו של דבר: משלא הוכיח התובע תביעתו להוצאות רכב, דינה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

לפני בית הדין תביעת התובעת לתשלומים בגין פצויי פיטורים והלנתם; החזר הוצאות נסיעה לעבודה וחזרה ממנה; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע; פדיון חופשה שנתית; הפרישי שכר לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות; פצויי בגין אי-מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה; פצויי בגין אי-מתן אישור העסקה; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כדין בנגוד לתיקון 24 לחוק הגנת שכר; דמי חגים וימי בחירות.

יחד עם זאת, גם תוך ניהול ההליך לא טירחה הנתבעת לשלם הסכום שאינו במחלוקת וכשנשאלה על כך גב' הרוש בעדותה מדוע לא שולמו עד כה החזרי הוצאות הנסיעה, השיבה שאינה יודעת (פרוטוקול הדיון מתאריך 17.9.18, עמ' 32 ש' 30-32).

הנתבעת סבורה כי בהיעדר תחשיב התומך בעילת התביעה לטענתה, יש להורות על מחיקת רכיב תביעה זה. על פי הפסיקה, הנטל להוכיח כי שולמו דמי חגים לעובד מוטלת על המעסיק.

...

נדחית התביעה לפדיון חופשה שנתית וכן התביעה לפיצויי בגין אי-מתן אישור העסקה בדבר תחילת וסיום עבודה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים בעד רכיבי התביעה שהתקבלו להלן: פיצויי בגין תלוש שכר שאינם ערוכים כדין, בסך 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם הסכומים שנקבעו לעיל, תוך 30 יום.

גם תשובות התובע בחקירתו הנגדית מחזקות את גרסת הנתבעת, כי מדובר בתשלום לפנים משורת הדין (עמוד 10 שורות 8 – 9(: "כשהייתי בבית כמה חודשים ולא חזרתי לעבודה. דיבר איתי רן, שאל אותי אם אני צריך כסף ואני אמרתי שכן, ואז הוא אמר שהוא ישלם לי את הפיצויים אבל לא בפעם אחת. " זאת ועוד – לפי הפסיקה, מקום בו הפסקת העבודה נעשתה על יד גורם חצוני לחוזה העבודה, מקום בו למעסיק לא היתה כל תרומה לעניין (גם לא עקיפה) ולא היתה לו אפשרות להמשיך או לחדש את יחסי העבודה, זו לא תחשב הפסקת העבודה שכמוה כפיטורים.

גם לגופם של דברים, לא הוכח כי תשלום רכיב החזר הוצאות נסיעה היה חלק משכרו הרגיל של התובע.

הודעה בכתב על תנאי עבודה - התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1997, כחמש שנים לפני שנחקק חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב -2002.

...

משלא עשה כן, לא מצאנו סיבה לקבל סברות שהועלו במסגרת הסכומים.

מעבר לכך, מעיון בפרוטוקול עולה כי בשאלה היחידה שהמומחה נשאל לגבי חודש ינואר 2013, השאלה הוצגה באופן לא מדויק, כאילו התובע עבד באותו חודש רק 17 ימים, בעוד שמדובר ב - 25 משמרות ועוד יום חופשה, כמספר הימים שצוינו בתלוש השכר ובדיווח למת"ש. בנוסף וזאת בתשובה לטיעונים נוספים של התובע באותו עניין - לא מצאנו פסול בכך שהנתבעת "תרגמה" את רכיבי השכר שהגיעו לתובע לרכיבי השכר המתאימים לתלוש שמת"ש הנפיק, כאשר התלושים לא הונפקו על ידה או בשליטתה.

סוף דבר – התביעה נדחית בעיקרה.

שלוש שאלות עיקריות מתעוררות בהליך זה. הראשונה, האם התובע זכאי בנסיבות סיום עבודתו, לפצוי בגין פיטורים שלא כדין.

התובע החל את תפקידו החדש כשהוא נותן הסכמתו לשינוי חבילת התגמול, רק כשהוצעה לו חבילת התגמול החדשה, סרב, והתנה את המשך עבודתו בנתבעת בשמירה על ממוצע הישתכרותו ותשלום מיידי של פצויי פיטורים בגין רכיב העמלות בעבור תקופת עבודתו עד לאותה עת. התובע מסר במפורש כי מובן לו שהיעדר הסכמה בדבר תנאי העסקתו משמעה סיום עבודתו בחברה.

" בעניינינו, בשים לב כי התשלומים בגין החזר הוצאות נסיעה נרשמו בתלושי המשכורת, משך שנים, ושולמו בגין נסיעות שהתובע ביצע בפועל, ובשים לב כי התובע לא העלה כל טענה בעיניין זה במהלך העבודה, התובע לא הוכיח כי מדובר ברכיב שכר המוסווה כהחזר הוצאות, ואין איפוא לכלול רכיב זה בשכר הקובע.

...

] נוכח האמור, לא מצאתי עילה לפיצוי הנתבעת בגין ניצול ימי חופשה ביתר, ותביעתה בעניין זה נדחית אפוא.

נוכח האמור התביעה שכנגד נדחית על רכיביה כאמור לעיל.

סוף דבר   אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 699,882 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן:   הפרש פיצויי פיטורים בסך 402,739 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש חלף הודעה מוקדמת בסך 62,602 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש פדיון חופשה בסך 234,541 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.1.2020 ועד למועד התשלום המלא בפועל.