הוכחת קשר בין החשוד לעבירה

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע נחשד בבצוע בעבירות של איומים, הטרדה מינית והתנכלות ופגיעה בפרטיות.

בימ"ש קמא ציין כי אינו סבור כי ככלל פרק זמן של שמונה חודשים בקירוב הוא פרק זמן סביר להחלטה על סגירת תיק לאחר שלא נמצאה אשמה או קשר בין החשדות הסבירים שהועלו לבין החשוד; ושספק אם פרק זמן של שלושה חודשים הוא סביר בנסיבות המיוחדות של התובע בעניינינו.

באשר לטענת המבקשת בדבר אי-צירוף חוות הדעת הרפואית ולטענות בעיניין אופי ניהול ההליך – תקנה 93 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 אכן קובעת כי: "בעל דין שלא צירף חוות דעת בעיניין שברפואה לכתב טענותיו ובית המשפט לא פטר אותו מכך, לא רשאי להשמיע עדות של מומחה רפואי ולא יוכל להוכיח עניין שבמומחיות רפואית מטעמו לעניין הנידון, זולת אם היתה זו חוות דעת נגדית או אם בית המשפט סבר כי יש לאפשר לו לעשות כן מטעמים מיוחדים." עם זאת, בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי דין הנהוגים בבית משפט אחר ועליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה מהירה וצודקת (סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984).

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן: באשר לטענה בעניין הפיצוי בגין הנזק שנגרם למכשירים האלקטרוניים – מדובר בערעור על ממצא עובדתי שקבע בימ"ש ביחס לנזק.

לסיכום לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להדחות.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2500 ₪.

החיפוש שבוצע בתובע בעניינינו מהוה "חפוש חצוני" כהגדרתו בחוק החיפוש (ס' 1 בחוק החיפוש) ועל פי הוראות ס' 3 לחוק החיפוש המסדיר "חפוש חצוני": "(א) היה לשוטר יסוד סביר לחשוד שבגופו של חשוד נימצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך בו חפוש חצוני, להורות שייערך בו חפוש כאמור בידי מי שנקבע לכך בסעיף 5, או לבקש מהחשוד מתן דגימה, כאמור בסעיף 1, והכל אם החשוד נתן את הסכמתו לכך.

...

מכל מקום, גם לו ניתן היה לראות בהתנהלות המשטרה משום לשון הרע, לא שוכנעתי כי עסקינן ב"פרסום" כמובנו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.

לצד זאת, הואיל וקבעתי כי לתובע עצמו אשם תורם משמעותי בשיעור 50% - אני קובעת כי על המשטרה לפצותו כדי מחצית נזקו, בסך של 3,000 ₪.

הנתבעות תשלמנה אפוא לתובע סך של 3,000 ₪ תוך 30 יום.

בקשת העורר להחזרת הרכב התפוס נדחתה על ידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת פ' ג'ובראן-מילר) מיום 14.6.22 בה"ת 53014-05-22, שם נקבע כי חומר החקירה מבסס חשד שהרכב הושג אגב ביצוע עבירת הלבנת הון ונקבע שהמשיבה תוכל להמשיך להחזיק ברכב התפוס עד ליום 10.7.22, שאז תשחרר אותו לידי העורר או תגיש בקשה להארכת ההחזקה.

למעשה, סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט את אחד מסוגי הרכוש המפורטים בסעיפים קטנים 1 ו-2, בתום ההליך הפלילי, לאחר הרשעת הנאשם בעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, ואף מקנה סמכות רכוש לחילוט בשווי – דהיינו חילוט של רכוש "תמים" שלא הוכח קשר ישיר בינו לבין הרכוש האסור, וזאת בשווי העבירה שבוצעה.

בשל פגיעה זו נידרש פקוח שפוטי הדוק של בית המשפט ביחס להליך התפיסה וההחזקה, לצורך השגת מידתיות ואיזון בין הפגיעה בזכויות החשוד לבין השגת תכליות התפיסה והחילוט העתידי.

...

כל אחת מעילות התפיסה שפורטו לעיל יכולה לשמש כעילה לתפיסת הרכב ואף להצדיק את המשך ההחזקה בו. דא עקא, לאחר ששמעתי את טענות המשטרה בדיון שבפני ולאחר שעיינתי בצו שהוגש לעיוני וביתר החומרים שהוגשו, נוכחתי שלא עלה בידי המשטרה להצביע על איזו עילת התפיסה מכוחה היא תפסה את הרכב במקור.

יוער, כי הייתי מוכן לשקול שחרור הרכב לידי העורר תוך הטלת איסור דיספוזיציה, אולם נוכח אי הבהירות בעניין חוקיות התפיסה עצמה, בהעדר צו תפיסה ומבלי שהמשיבה הבהירה מהי עילת התפיסה בנסיבות דנן, אין מנוס משחרור הרכב לידי העורר מבלי להטיל ערובות או תנאים.

בהתאם לאמור, דין הערר להתקבל ואני מורה על השבת הרכב לידי העורר.

ביום 9.1.2023 המבקש נעצר ביחד עם ארבעה אנשים נוספים על רקע חשד לבצוע עבירות שונות, ובהן סחיטה באיומים, קבלת דבר במירמה, והלבנת הון.

בבקשה נטען כי הנכסים נתפסו שלא כדין, שכן לא הוכח קשר בינם לבין ביצוע העבירות הנטענות כנדרש לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, משאינה עומדת באמת המידה המצמצמת שנקבעה למתן רשות ערר ב"גלגול שלישי" בהליכים מסוג זה (ראו: בש"פ 1488/23 וסילייב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2.4.2023); בש"פ 2755/23 אלקובי נ' משטרת ישראל, יאל"כ, להב 433, מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2023)).

סוף דבר: בקשת רשות הערר נדחית.

דרך ההוכחה השנייה, בה הילכה המבקשת, היא שבשים לב למודעותה של המשיבה 2 לקיום הסמים בחדרו של המשיב 1, ובשים לב לטיב הקשר בין המשיבים, מתקיימת החזקה קונסטרוקטיבית אף ביחס לסמים אלו.

בסיכום שיחרור רפואי נרשם "מלווה ברגישות/כאב באיזור שריר המסטר מצד ימין". בהתאמה, שלחה המשיבה 2 תמונה ל"פנתר הורוד" בה מצולם לכאורה המשיב 1 כשהוא נמצא בבית החולים ואוכל גלידה, ו"הפנתר הורוד" שלחה לה בתגובה: "שחזור לאכול נעשה לו סעודה בשרים". ובמקום אחר שלחה המשיבה 2 למפעילה "אני בדיוק יוצאת להביא לו מעדן ואיזה שוקו" "הוא לא יכול ללעוס". אם כן, קיימת אינדיקאציה נסיבתית לא עוצמתית למשולש יחסים בין המשיב 1, משיבה 2 ו-"הפנתר הורוד", שגם אם וודאי אינו עולה כדי חשד סביר לבצוע עבירות סמים בצוותא, מלמד על אפשרות מסוימת בדבר קיומו של קשר בעל מאפיינים פליליים.

...

כל אלו מובילים למסקנה כי ביסוסה של החזקה קונסטרוקטיבית לא תהיה עניין של מה בכך במסגרת התיק העיקרי.

סוף דבר, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה להחזקה ממשית של המשיבה 2 בסמים שנתפסו בחדרה, אך קיימת חולשה ביחס להחזקה קונסטרוקטיבית של המשיבה 2 בסמים שנתפסו בחדרו של המשיב 1.

סוף דבר, אני קובע כי ניתן להורות על מעצר המשיבה באיזוק אלקטרוני בכפוף למציאת מקום מעצר ישים ומפקחים מתאימים.