נקבע כי מבחינה מעמיקה של המקרה לא שוכנע המשיב כי מדובר בקשר כן ואמתי ובהסתמך על מכלול הנסיבות והראיות בתיק, לרבות העידר הוכחות לקיום תא משפחתי משותף ולאור פרק הזמן הקצר הנטען כי הם מנהלים תא משפחתי משותף ומסירת גרסאות סותרות על ידם, נראה כי היחסים בין העותרים אינם עולים לכדי קשר זוגי המצדיק מתן מעמד בישראל ועולה חשד לפיו הבקשה מהוה ניסיון נוסף של העותרת לקבל מעמד בישראל.
נטען כי כפי שעלה בבחינת בקשת העותרת והמסמכים שצורפו לה, העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בנוהל החיים המשותפים ומשלא הוכחו במסמכים כנות הקשר בין העותרים או קיומם של חיים משותפים בין העותרים.
בזמן שנדונה הבקשה לועדה ההומניטרית היא כבר החלה מערכת יחסים עם בן זוג שני ולכן היה צריך להגיש בקשה להסדרת מעמד מתוקף חיים משותפים.
...
הרקע לעתירה והליכים קודמים בעניינה של העותרת:
בפני עתירה נגד החלטת המשיב מיום 27.10.16 הדוחה את ערר העותרים ואת בקשתם מיום 19.7.16 ליתן לעותרת מעמד בישראל בהתאם לנוהל 5.2.0009 העוסק בטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, זאת לאחר שנמצא כי אין מקום לשנות מההחלטה שניתנה ביום 19.7.16 ולפיה יש לדחות את בקשת העותרים להסדרת מעמדה של העותרת מכוח קשר זוגי עם העותר.
לא מצאתי בדברי העותרים סתירה ממשית לעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי הסתירות שעליהן מצביע המשיב בשימוע שנערך לעותרים אינן ממשיות ומשמעותיות כפי שטוען המשיב.
סיכום:
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות, וזאת למרות שיקול הדעת הרחב שניתן למשיב בענייני מתן אשרות.
בהתאם, אני מקבל את העתירה במובן זה שאני מורה למשיב לשוב ולבחון את עניינם של העותרים, תוך בחינת התשתית העובדתית והראייתית המלאה שהונחה בפניו.
