"קביעה זו", צוין בדברי ההסבר, "מבוססת על החזקה, כמפורט לעיל שמצב של שיכרות, פוגע ביכולתו המנטאלית, ביכולת השיפוט ובשיקול הדעת של הנוהג ויוצרת סיכון לכך שיגרום בנהיגתו לתאונת דרכים."
מן הראוי לציין כי מטרת החזקה הייתה לסייע בהרשעת נהגים אשר נוהגים תחת השפעת סמים, גם כשהיה קושי להוכיח זאת.
ת/3 - דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות – בבדיקת המאפיינים צוין כי זו לא בוצעה, לבקשת הנאשם, עקב נכותו.
"
עוד נקבע שם:
"בתנאים מסוימים ומוגבלים תחול ההגנה אף כאשר הנאשם היה מודע לקיומו של הדין הפלילי הרלוואנטי, אך פעל רק לאחר שבחן מראש את תחולת הדין על היתנהגותו והסתמך על מידע או ייעוץ מקצועי רציני בנסיבות העניין, באשר לפרשנות הדין; ובילבד שהנאשם ביצע את העבירה לאחר שלא עלה בידו באורח סביר למנוע את הטעות המשפטית."
במקרה דומה לענייננו שבו הואשם נהג שבידו היתר לשימוש רפואי בקאנביס בנהיגה בשיכרות, הגיע בית המשפט למסקנה דומה.
...
באשר לדרך קביעתה של דרישה זו נפסק:
"השאלה האם טעותו של הנאשם בדין הפלילי הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, תוכרע בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותו לבירור הדין במקרה מסוים, לסוג העבירה שלגביה מתעוררת טענת הטעות בדין, ולמידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין תוך שימוש באמצעים הסבירים שעמדו לרשותו; כמו גם לנתוני הרקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו ליסודות העבירה בהתאם לכישוריו האינדיבידואליים. בחירתו של הנאשם באמצעי מסוים לבירור הדין, כמו גם היקף האמצעים שבהם עליו לנקוט, כפופים למבחן של סבירות. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת המשיבים כי אין בלשונו של סעיף 34יט לחוק העונשין או בתכליתו כדי לחייב נאשם לנקוט "בכל" האמצעים האפשריים העומדים לרשותו לבירור הדין.
כל עוד הדבר לא נעשה, אין מנוס מביטול האישום לעניין נהיגה תחת השפעת סמים.
סוף דבר
על רקע האמור, ולאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בטענותיהם ובפסיקה, הגעתי למסקנה כי בנסיבות האמורות יש לבטל את האישום בגין עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.
עם זאת, נוכח הודאתו של הנאשם בעבירה של שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת נהיגה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה זו בלבד.
