בעת פסיקת העירבון במסגרת ההחלטה הראשונה, טרם החלה ישיבת ההוכחות ובית המשפט לא היה מודע לקשיים שיווצרו עקב מצבו הבריאותי של התובע, באופן שקביעת ימים שלמים לעדותו התבררה כמיותרת לאחר שכוחותיו של התובע פסו לאחר זמן קצר, וכתוצאה נגרם אובדן של ימי דיונים שלמים ששוריינו ביומן בית המשפט.
מורכבות ההליך כפי שנתגלתה, הנה בשל העידר היכולת לקיים דיון משפטי מהיר ויעיל, ללא עיכובים, דבר הגורם לביזבוז זמן שפוטי יקר ונגרמות לנתבעים עלויות חריגות בהליך ממין זה, בנגוד לעקרונות היסוד שבתקנות (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
וכי תחילתו של ההליך היה בבית המשפט המחוזי, וכאשר התובע ביקש פטור מאגרה בשל מצבו הכלכלי הקשה, הומלץ לו להפחית מסכום התביעה, וכך הועבר התיק למותב זה. כלומר, מי שנהנה מכך שהתאפשר לתובע להגיש תביעה זו אינו התובע עצמו אלא קופת הכנוס.
...
התרשמתי, כי ניתן להגדיר את טענות הנתבעים בבקשה כנסיבות חדשות המצדיקות שינוי של החלטתי הראשונה, בה נעתרתי להטלת הערובה.
אולם, עיון בהחלטה הראשונה וביתר טיעוני הצדדים שבמסגרתה, מלמד כי לא נלקח בחשבון סכום ההוצאות כפי שיהיה, בסופו של דבר, לאחר שבאופן בלתי צפוי נסיבותיו של התובע הביאו לכך שההליך יתמשך.
לאחר שלקחתי בחשבון את השיקולים האמורים, אני מורה לתובע, להפקיד ערובה נוספת, בערבות בנקאית אוטונומית ו/או במזומן בקופת בית המשפט, בסך של 25,000 ₪, להבטחת הוצאות הנתבעים וזאת תוך 30 יום.