הרקע
כתב האישום, אשר הוגש נגד הנאשם, ייחס לו עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
בעיניין זה אפנה בנוסף לע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, ואח', שם נקבע כי:
"כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה, שפרטיה הובאו בכתב האישום, ודי בקיומה של מערכת ראיות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות על שכם הנאשם".
במקרה הנידון, איש לא ראה את הנאשם שורט את רכבה של המתלוננת.
...
תמצית טענות הנאשם
לטענת ב"כ הנאשם, משנסתיימה פרשת התביעה, נמצא כי לא הוכחה אשמת הנאשם אף לכאורה, היות ואין בראיות התביעה כדי להרשיעו במיוחס לו, לאור כך שהראיות שהובאו מטעם התביעה בפני בית המשפט עד לשלב זה מוכיחות כי הנאשם עבר בצמוד לרכבה של המתלוננת, כשהוא מחזיק את מפתחות רכבו בידו ומרים את ידו הימית- ותו לא.
נטען שבסרטון שהוגש מטעם המאשימה, לא ניתן לראות את ביצוע העבירה על ידי הנאשם, וכי לאור העובדה שהרכב המופיע בסרטון מסתיר את פלג גופו התחתון של הנאשם, אי אפשר לראות מזווית הצילום שבפני בית המשפט את ביצוע הפעולה הנטענת על ידי המתלוננת, אשר העידה בפני בית המשפט מטעם המאשימה, ולכן מדובר בהסקת מסקנה בלבד.
מכל המקובץ, עתר ב"כ הנאשם לקבל את טענת הנאשם, לפיה אין הוא נדרש להשיב לאשמה.
אשר להתנהגותו המפלילה של הנאשם, שלטענת המאשימה באה לידי ביטוי בכך שהנאשם בחקירתו הרחיק עצמו מהמתלוננת ומביצוע המעשים המיוחסים לו, המתלוננת בחקירתה מיום 2.10.17 מסרה בעצמה כי מעולם לא דיברה עם המתלונן, ולכן סבורני כי אין בהתנהגות הנאשם כאמור כדי להביא לחיזוק ראיות התביעה.
בנוסף, בבחינת עתודה של המתלוננת בפני בית המשפט, מצאתי קיומן של סתירות העולות ביחס לדברים שמסרה בחקירתה במשטרה, וכן אי בהירות לגבי מיקומן של השריטות אותן ביקשה המתלוננת לייחס לנאשם, וסבורני כי יש באמור לעיל כדי להטיל דופי במהימנותה של המתלוננת, ולחזק את עמדת הנאשם.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת פרשת התביעה כפי שנפרסה בפניי, מצאתי כי התביעה לא הרימה את הנטל הראייתי באמצעות הבאת ראיות לכאורה להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, ולכן הנני מקבל את טענת הנאשם וקובע כי אין על הנאשם להשיב לאשמה.
