הבקשה מבוססת, על סעיף 108 לחסד"פ הקובע כהאי לישנא: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו."
ההחלטה המנהלית בדבר העמדה או אי העמדה לדין נהנית מחזקת תקינות המנהל המוקנית לרשויות אכיפת החוק במסגרת ההליך הפלילי ואף ביחס לטענת הגנה מן הצדק, ועל הטוען לאכיפה בררנית רובץ הנטל לסתור את אותה חזקה (ראו בהקשר ע"פ 3215/07 פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 4.8.2008)).
במקרה בו עסקינן, וכפי שעולה מכתב האישום, הנאשם חדר לטלפון הנייד של המתלוננת, ואף העביר התכתבויות ותמונות אינטימיות לבא כוחו לשם שימוש בהן בהליך משפטי, על פניו תוך פגיעה ממשית בפרטיותה, אם אכן יוכח כך.
טענת ב"כ המבקש לפיה בחיפוש שערך לא אותרו מקרים דומים בהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירה שעניינה העתקת תוכן ממכשיר טלפון, אף דינה להדחות.
...
בנוגע לנטל הראשוני שעל הנאשם לעמוד בו, ניתן לראות כי ככל שהבקשה להמצאת הנתונים גורפת וכללית, כאשר היא מתבססת על טענה בדבר מיעוט נתונים במאגרי המידע המשפטיים, כמו גם בקשות בעלמא שלא מבוססות ולו על בדל ראיה, כמו במקרה בו עסקינן, הדבר יקשה על בית המשפט להיעתר למתן הצו המבוקש (ראו לעניין זה, ת"פ (שלום חי') 34097-06-18 מדינת ישראל נ' עלי סוואעד (22.12.2019), וכן ת"פ (שלום נת') 16810-01-18 פלונית נ' מדינת ישראל (17.12.2019)).
לכן, סבורני כי יש להותיר בחינת סוגייה מעין זו למקרים חריגים, ולהימנע מכך במקרה זה.
לא התרשמתי כי במקרה דנן עסקינן בהחלטה שרירותית של המשיבה המבוססת על מניע פסול או שיקולים זרים, ולכן אף בשל כך אין הצדקה להעברת הנתונים המבוקשים לעיון המבקש.
כאן המקום לציין כי טענת המבקש לפיה מדובר באירוע יחיד שאינו מצדיק הגשת כתב אישום והטענה לפיה הליכי גירושין מלווים בדין ודברים ומחלוקות ולכן יש להכשיר ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, אינה רלוונטית לשלב דיוני זה.
לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
