מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

הוכחת יחסים חוקיים בהליכים פליליים

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

היסטוריה חקיקתית של סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין ביחס לרף ההוכחה המוטל על נאשם בתקופה שקדמה לתיקון 39 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ההלכה הפסוקה הברורה הייתה כי נאשם המבקש לטעון טענות להגנתו במסגרת ההליך הפלילי נידרש להוכיח זאת ברף הוכחה של מאזן הסתברויות (ראו: מיכה לינדנשטראוס על הספק הסביר: סוגיות נבחרות 302 (2009)).
...
המקובץ לעיל מעלה כי אין כל טעם סביר לקביעת רף הוכחה שונה ומכביד יותר ביחס לטענת היעדר כשירות דיונית לעומת טענת אי כשירות מהותית והבחנה כזו תהא בלתי הוגנת.
אשר על כן, ומהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי להצטרף לעמדתו של חברי השופט הנדל ולקבוע כי רף ההוכחה הדרוש לעניין סעיף 170 לחסד"פ הוא של הקמת ספק סביר.
אשר על כן, הוחלט בדעת רוב, כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל, אליו הצטרף השופט ג' קרא, ובניגוד לחוות דעתה של השופטת י' וילנר, כי דין הערעור להתקבל, תוך ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

הבקשה מבוססת, כאמור, על הוראת סעיף 108 לחוק הקובע כהאי לישנא: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." ההחלטה המנהלית בדבר העמדה או אי העמדה לדין נהנית מחזקת תקינות המנהל המוקנית לרשויות אכיפת החוק במסגרת ההליך הפלילי ואף ביחס לטענת הגנה מן הצדק, ועל הטוען לאכיפה בררנית רובץ הנטל לסתור את אותה חזקה (ראו בהקשר ע"פ 3215/07 פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 4.8.2008)).
ככול שהצדדים מסכימים להליך גישור בפני כב' השופט מישורי עובר לישיבת ההוכחות, עליהם להגיש בקשה הכוללת מועדים מתואמים לחודש יוני 2022.
...
טענת המשיבה לפיה עסקינן בתיק מורכב, אשר לו קשר לתיק נוסף אשר חייב בחינה יסודית בנוגע למעורבים נוספים עובר להגשת כתב האישום, אף היא תומכת במסקנה זו. הבחנה נוספת בהלכה הפסוקה היא בין רישומים המתארים את פעולות החקירה עצמן, המהווים "חומר חקירה" לכל דבר ועניין, לבין עיבוד והערכה של חומר החקירה הגולמי, אשר אינו חומר חקירה אלא תרשומת פנימית.
לנוכח האמור, הדרישה להעביר לעיון המבקש את ההתכתבויות הפנימיות בין המשיבה ליועמ"ש, לרבות השיקולים והנימוקים להעמדה לדין של המבקש, בין אם הדבר נעשה במועדים הקבועים בחוק ובין אם לאחר שהללו חלפו, אשר לטענת המשיבה ממילא נבעו כולם משיקולים ראייתיים ומחומרי החקירה שהועברו לעיון ב"כ המבקש, אינה במקומה ולכן היא נדחית.
באשר לדרישה לחייב את המשיבה להעביר לעיון ב"כ המבקש רשימת תיקים דומים אשר הוגשו בשלוש השנים האחרונות, דינה להידחות.
לנוכח האמור, הבקשה על כלל חלקיה נדחית.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

במצב דברים זה, מאי נפקא מינה בחיוב השר ללכת במסלול הפלילי? לטעמי, מאחר שביטול אזרחות בהליך שתחילתו פלילי וסופו מינהלי מבוסס ממילא על ממצא מרשיע בהליך הפלילי, שהוכח מעבר לכל ספק סביר, אין כל מניעה, ודאי לא אפריורית, כי השר ינקוט דרך זו. מבחינה מעשית יש יתרון של יעילות דיונית במסלול הפלילי, ואף יש לציין כי יש הבדל במותב בין המסלולים (שלושה שופטים במסלול הפלילי ושופט אחד במסלול המינהלי), אך נתונים אלו אינם שיקולים מכריעים מבחינה חוקתית.
הפרשנות החוקתית המבוססת על תכלית החקיקה מצדיקה לנקוט כללים דיוניים שונים ביחס לקבוצות מקרים שונות, כמפורט להלן: אזרח אשר הורשע בהליך פלילי במעשה המהוה הפרת אמונים לפי סעיף 11(ב)(2)(א) או 11(ב)(2)(ב) לחוק האזרחות (מעשה טירור (לרבות שדול או סיוע), בגידה או ריגול חמור) – ניתן לנקוט בעיניינו הליך ביטול אזרחות במסלול הפלילי או במסלול המינהלי, בהתאם לשיקול דעתו של השר.
...
על יסוד דבריי אלה, סבורני כי ההסדר בתוצרתו הנוכחית אינו צולח את מבחן המשנה השלישי – מבחן המידתיות במובן הצר.
לשיטתי, לאחר שמצאנו כי רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל אינו נותן משקל מספק לצורך להבטיח את יציבות מעמדו של אותו אדם, אין די בו כדי לצמצם במידה מספקת את הפגיעה המשמעותית שתיגרם למי שאזרחותו תבוטל מבלי שהוא בעל אזרחות נוספת.
על פי הרישא לסעיף 11(ב)(2), ביטול האזרחות מותנה בכך שלא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ובלשונו: "ובלבד שעקב ביטול האזרחות לא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות"; אלא שבהמשך ישיר לכך נאמר: "ואם יוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל כפי שיורה שר הפנים". אני מסכימה עם הנשיאה כי גם אם ניתן לפרש "רישיון לישיבה בישראל" כמקנה אפשרות לשר הפנים ליתן לאדם שנותר חסר אזרחות, רישיון לישיבת ארעי – כעמדה שהציג השר, פירוש הוראת החוק באופן כזה היה מוביל למסקנה שההסדר אינו עומד במבחן המידתיות.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לשיטת המבקשים, הם רשאים לעתור לפסילה בהתאם לחוק, מפני שבית המשפט שמע את דברי בני מישפחת נפגעי העבירה בדיון והכריע בבקשתם, ומכאן שהם בגדר "בעלי דין". כן נטען כי קיים חשש למשוא פנים, בשל העובדה שבית המשפט שמע ביחידות את ב"כ הנאשמים, ולקח חלק פעיל בהבאת הצדדים להסדר טיעון, תוך שנחשף ואף גילה דעתו ביחס לקשיים בהוכחת כתב האישום המקורי.
סעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". כאמור לעיל, נפגעי העבירה אינם בגדר "בעל דין", וזאת על אף מעמדם החשוב והמשמעותי בהליך הפלילי, בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי יש לדחות את בקשת נפגעי העבירה לעיון חוזר, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, נפגעי העבירה, בני משפחת המנוח, אינם בגדר "בעל דין" כנדרש בחוק.
במקרה הנוכחי לא התקיימה אף אחת מהעילות: לא חל שום שינוי נסיבות מאז ניתנה ההחלטה, ואף לא שוכנעתי כי נפלה טעות בהחלטה.
בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

הבקשה מבוססת, על סעיף 108 לחסד"פ הקובע כהאי לישנא: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיוזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." ההחלטה המנהלית בדבר העמדה או אי העמדה לדין נהנית מחזקת תקינות המנהל המוקנית לרשויות אכיפת החוק במסגרת ההליך הפלילי ואף ביחס לטענת הגנה מן הצדק, ועל הטוען לאכיפה בררנית רובץ הנטל לסתור את אותה חזקה (ראו בהקשר ע"פ 3215/07 פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 4.8.2008)).
במקרה בו עסקינן, וכפי שעולה מכתב האישום, הנאשם חדר לטלפון הנייד של המתלוננת, ואף העביר התכתבויות ותמונות אינטימיות לבא כוחו לשם שימוש בהן בהליך משפטי, על פניו תוך פגיעה ממשית בפרטיותה, אם אכן יוכח כך. טענת ב"כ המבקש לפיה בחיפוש שערך לא אותרו מקרים דומים בהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירה שעניינה העתקת תוכן ממכשיר טלפון, אף דינה להדחות.
...
בנוגע לנטל הראשוני שעל הנאשם לעמוד בו, ניתן לראות כי ככל שהבקשה להמצאת הנתונים גורפת וכללית, כאשר היא מתבססת על טענה בדבר מיעוט נתונים במאגרי המידע המשפטיים, כמו גם בקשות בעלמא שלא מבוססות ולו על בדל ראיה, כמו במקרה בו עסקינן, הדבר יקשה על בית המשפט להיעתר למתן הצו המבוקש (ראו לעניין זה, ת"פ (שלום חי') 34097-06-18 מדינת ישראל נ' עלי סוואעד (22.12.2019), וכן ת"פ (שלום נת') 16810-01-18 פלונית נ' מדינת ישראל (17.12.2019)).
לכן, סבורני כי יש להותיר בחינת סוגייה מעין זו למקרים חריגים, ולהימנע מכך במקרה זה. לא התרשמתי כי במקרה דנן עסקינן בהחלטה שרירותית של המשיבה המבוססת על מניע פסול או שיקולים זרים, ולכן אף בשל כך אין הצדקה להעברת הנתונים המבוקשים לעיון המבקש.
כאן המקום לציין כי טענת המבקש לפיה מדובר באירוע יחיד שאינו מצדיק הגשת כתב אישום והטענה לפיה הליכי גירושין מלווים בדין ודברים ומחלוקות ולכן יש להכשיר ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות, אינה רלוונטית לשלב דיוני זה. לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו